הכל כלול כולל כדור הארץ / טור
לא צריך מגבת חדשה אחרי כל מקלחת ולא כוס חדשה לכל משקה, לא צריך לאכול היום בשביל אתמול ובשביל מחר ובטח שלא להשאיר את רוב האוכל בצלחת. כך אפשר יהיה בסופו של יום לכלול בדיל גם את הדורות הבאים אחרינו. פרופ' עדי וולפסון חזר מחופשה משפחתית ביוון עם תובנות על הסביבה
באיחור מה, החלטנו במשפחה המורחבת להצטרף לרבבות אזרחי ישראל ולטוס לנופש הכל כלול. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נוסעים כולם יחד לחופשה, להיפך, זו מסורת משפחתית ארוכת שנים. אבל עד עתה יצאנו לחופשה בגליל, באווירה כפרית, בצימרים מפנקים עם בריכה וללא צוות בידור, ובשילוב של מסלול טיול אחד או שניים למרות החום הקופח. הפעם, לרגל יום ההולדת של ראש השבט, בחרנו לגוון ולקחת דיל הכל כלול בכפר נופש ביוון.
עוד טורים של פרופ' עדי וולפסון:
איך נזהם פחות בעצמנו ונחסוך כסף: 7 עצות
הכול ב-5 שקלים, וכמה זה עולה לסביבה?
מה אכפת לי מההתחממות הגלובלית?
עוד לפני שהזמנו את החופשה היו לנו כמה התלבטויות. ראשית, תהינו, האם להחליף את האופציה המקומית בזו תוצרת חוץ? אולם עם כל הרצון שלנו לתמוך בכלכלה המקומית, הפעם בחרנו "להרגיש חו״ל", לראות נופים חדשים וליהנות מתרבות אחרת, ועל אחת כמה וכמה נוכח פערי המחירים שנוטים באופן מקומם לטובת יוון.
הדילמה השנייה היתה לגבי אופי החופשה. במקרה זה, מנעד הגילאים הרחב ואילוצי הקיץ הטו את הכף לטובת בריכה וים עם אפשרות לבקר בכמה אתרי טבע וארכיאולוגיה. השאלה האחרונה התמקדה בהסדרי הלינה. תחילה חשבנו על וילה גדולה או שתיים, אבל לא מצאנו משהו גדול מספיק, שלא לדבר על כך שלא היה לאף אחד חשק להתעסק בקניות, בישולים וניקיונות. אחר כך חיפשנו מלון למשפחות עם חצי פנסיון, אבל ההיצע היה דל. אז החלטנו לבסוף ללכת על כל הקופה.
הכל כלול. תיירים ביוון. ארכיון(צילום: רויטרס)
האמת היא, שרבים מאיתנו חיים בכל יום בתפיסה שהכל כלול, כאילו אין בעולם משאבים מוגבלים וכאילו לא צריך לקחת בחשבון את ההשפעה של אופי חיינו על הסביבה הטבעית והאנושית. עם זאת, לנופש שכזה יש עלויות סביבתיות גבוהות עוד יותר, ישירות ועקיפות, וכך מצאתי את עצמי בין ארוחה, לבריכה ולשיחה מערער באפשרויות ובהזדמנויות הסביבתיות שבפני.
בדרך ליוון
"החגיגה" מתחילה כבר בדרך לשדה התעופה. נסענו ברכב הפרטי, כי הרכבת, שדווקא נוסעת מהתחנה שליד ביתנו ועד לשדה התעופה, לא עובדת בשעות הלילה (או בשבתות), וגם האוטובוסים לא, למרות ששדה התעופה שוקק חיים לפנות בוקר ולוח ההמראות מצביע על המראה כל 5-10 דקות בממוצע. הגענו לשער היציאה מהארץ, עברנו את חגיגות הדיוטי פרי בהצלחה, מבלי לקנות דבר, אפילו לא אוכל ושתייה, שהבאנו מבעוד מועד בכדי לא לזרוק בבית (שלא נדבר על המחירים), עלינו למטוס, התיישבנו בצפיפות ויצאנו לדרך.
אני יודע, הטיסה, שום דבר לא יעזור, טיסה למרחקים מלווה בפליטות משמעותיות של גזי חממה. יחד עם זאת, חשוב לדעת שחברות התעופה הגדולות מציעות לשלם בהתנדבות מעין מס "לקיזוז הפליטות", שמועבר לפרויקטים להפקת אנרגיה מתחדשת או לנטיעת עצים, ושגם אתם יכולים לקזז את הנסיעה באופן כזה או אחר. וזה עוד לפני שדוחסים את הנוסעים במטוס, אם תרצו או לא, כך שטביעת הרגל הפחמנית של כל נוסע יורדת.
במהלך הטיסה, הדיילת חילקה משקה קר בכוסות פלסטיק (עדיף נייר) ובנדיבות. אולם כשהגשתי את הכוס המשומשת לקבל עוד מים, היא סירבה בנימוס, והתעקשה לתת לי כוס חדשה, על פי ההנחיות. לא עזרו לי ההסברים, ולפני שיאשימו אותי בעוד תקרית מטוסים מבישה, נסוגותי. מה תזיק עוד כוס פלסטיק חד פעמית ובלתי מתכלה אחת? הרהרתי, מתעלם מ-300 הנוסעים במטוס ומאות הטיסות בקיץ.
בחופשה ביוון
נחתנו ביוון ועלינו על האוטובוס בדרך למלון. מה אומר, הים כחול וצלול מכל עבר, המלון מרווח, בריכות, מדשאות, מסעדות וברים, מכל טוב. אולם סוגיה אחת התעוררה מיד עם הגיענו, כשגילינו שהלובי וחדר האוכל לא ממוזגים. בחוץ הטמפרטורה עמדה על כ-30 מעלות ו-40% לחות, ומשעות הצהריים יש לרוב בריזה מהים, אבל כשהאוויר לא זז - חם. העובדים במלון חייכו גם בלי המזגן, ולשאלתי השיבו שזה לא נורא כל כך. ההורים נזכרו שפעם גם אצלנו לא היה מזגן בכל בית. באמת זה לא היה סוף העולם, חשבתי, אבל באנו לחופשה ושילמנו על הכל, כולל המזגן.מהר מאוד גילנו שהיוונים חוסכים בחשמל. בכדי להפעיל את החשמל בחדר, שהיה מרווח, מצוחצח וחם הרבה יותר מהלובי, יש להצמיד את המגנט שמחובר למפתח למקום המתאים בקיר. אך אליה וקוץ בה, המזגן ישן ובקושי מקרר את החדר, ובכל פעם כשהדלת לחדר או למרפסת נפתחת הוא אוטומטית כבה. אבל המוח היהודי ממציא לנו פטנטים, ואנחנו לקחנו מפתח נוסף (עם פיקדון) מהקבלה והשארנו את המגנט מחובר למערכת.
( )
נקיפות המצפון הובילו אותי מיד לחקור את מקורות האנרגיה של האי והמלון, והתברר לי שעל אף שפע השמש והשטח הנרחב לא השכילו להציב פאנלים סולאריים על גגות המלון, ובכלל באי. גם את הפוטנציאל של הרוח עוד לא מינפו, ועל ההר הגבוה שהתנשא מעל למלון עמדו רק כמה טורבינות בודדות.
בניגוד לחיסכון בחשמל למיזוג, על מדיניות של חסכון בכביסות לא שמעו במלון, למרות שהיא נפוצה במלונות רבים בעולם. המגבות בחדר לא החזיקו מעמד יותר מיום אחד, למרות שתליתי אותן על המתלה המיועד, ואפילו כשביקשתי בחינניות מהחדרנית שלא להחליפן. בסוף נאלצתי לבקש לא לסדר את החדר ושמרתי את המגבות לשלושה ימים נוספים. גם את מגבות הבריכה אפשר להחליף בלי הפסקה. זה נוח, אפילו מפתה, אבל אני שמרנו על המגבות הרטובות בחירוף נפש ותליתי אותן בכל רגע פנוי לייבוש.
פרט לחשמל, גם צריכת המים בחופשה ממוצעת גבוה יחסית, הן במקלחת ולכביסה והן בבריכות המלון, למרות שבמלון שלנו רובן היו בריכות מי ים. אם ביום רגיל אנחנו צורכים 160-200 ליטרים לנפש, הצריכה לנפש ליום לתייר ביוון היא כ-400 ליטרים (בישראל דרך אגב מדובר בכ-300 ליטרים), וזאת רק של המים הישירים וללא המים המשמשים להשקיה או המים הסמויים במזון.
למרות שפע המים סביב, באיי יוון יש מחסור גדול במים שפירים. עם זאת, בשנים האחרונות היוונים הקימו מתקני התפלה מקומיים, אך אלה מוסיפים למים עלות סביבתית גבוה.
לבסוף, הגענו ללב ליבו של הדיל, הכל כלול. לא נדבר על הקלוריות, על הטעם של המזון (היה מצוין) או על ההיצע והמגוון (בארץ יש הרבה יותר, אבל בעצם מי צריך?!). כי הבעיה המרכזית היא לא הקלוריות שהגוף שלנו צובר וצריך לשרוף אחר-כך, אלא הקלוריות שנשרפות בכדי להכין את כל המזון, מהשדה, דרך המפעל ועד לצלחת. תוסיפו לכך את העובדה שאנחנו מעמיסים בכל ארוחה אוכל שהיה מספיק ליום שלם, ושלוקחים לנו את הצלחת החצי מלאה מהשולחן לפני שסיימנו, ואת כוסות הפלסטיק והזכוכית שמצטברות בכל פעם שאנחנו שותים, ומתברר שהקנקן עולה למעשה הרבה יותר ממה שיש בו. נוסף לכך, סקירה קצרה במלון וברחבי האי לא הראתה סימנים של הפרדת פסולת או מיחזור.
מה אומר, החופשה היתה נפלאה, ובלי יותר מדי נקיפות מצפון ניסתי ליהנות מהכל אבל לזכור שכדור הארץ לא כלול בדיל. הכלל הפשוט ביותר היה למצות את ההיצע של המלון ולהרגיש בחופש, אך לשמור על הרגלים מהבית. לא צריך מגבת חדשה אחרי כל מקלחת ולא כוס חדשה לכל משקה, לא צריך לאכול היום בשביל אתמול ובשביל מחר ובטח לא להשאיר את רוב האוכל בצלחת. כך אפשר יהיה בסופו של יום לכלול בדיל גם את הדורות הבאים אחרינו.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון
לפנייה לכתב/ת 
ים, שמש. יוון
צילום: דני שדה
פרופ' עדי וולפסון
צילום: דודו גרינשפן
מומלצים
