10 ימים עם היפות שלי בג'יפ

במסיבת הסיום של המסע לסרביה, צחקתי כמו שלא צחקתי כבר המון זמן. בעצם, בכל המסע צחקתי, כמעט כל הזמן וזה היה שינוי מרענן.

הכתבה הקודמת

המסע לבלקן: ריקוד גשם בשיא הקיץ

רוצה להצטרף למסע הבא? הקליקי כאן

כי כמה כבר יוצא לנו לצחוק בתוך הטירוף היומיומי של החיים? וכאן, במסע, במשך 10 ימים, בין הנופים והנסיעות והחוויות, מצאנו את עצמנו צוחקות בלי הפסקה. מכל דבר ומשום דבר. צחקנו מהשיחות במכשירי הקשר שנמצאים בכל ג'יפ: "מי אחרי ג'יפ 4? ", "למה ג'יפ 5 לא עונים?", "מי יודע בן כמה היה טיטו כשנגמרה מלחמת העולם השנייה?" ו"מתי כבר עושים הפסקת פיפי?".

עם היפות שלי בג'יפ(צילום: איה בן עזרי)

(צילום: איה בן עזרי)

ומי שלא ראה 30 נשים עושות "הפסקת פיפי", לעולם לא יבין, עד כמה זה באמת מצחיק.

עצירת פיפי - הכי מצחיק בעולם

בפעם הראשונה שראיתי את הג'יפים נעצרים וכמו אחרי פקודה, כולן קופצות החוצה, פותחות 2 דלתות ופשוט עושות, הייתי קצת המומה, שלא לומר בהלם! חשבתי לעצמי שזה לא יקרה לי לעולם. ואני פשוט אתאפק עד תחנת הדלק הקרובה. הבעיה הייתה שתחנת הדלק הקרובה הייתה במרחק של 12 שעות נסיעה במקרה הטוב וכשהטבע קורא לך, גם אם את חושבת את עצמך לבחורה עירונית, את עונה לו.

(צילום: איה בן עזרי)

(צילום: איה בן עזרי)

ובפעם הראשונה שזה קורה, אחרי שאת יוצאת מההלם, את פשוט לא מפסיקה לצחוק.

צחקנו גם מהעובדה שלא משנה כמה היינו מלאות באבק וכמה הזענו, היו רגעים שהיינו חייבות "לפדר את אפנו" ולמרוח את האודם הכי בוהק, כי לא הייתה מישהי, ללא קשר לגילה, החל מ-30 ועד 60 וצפונה שלא ניסתה לנהל "סתם שיחה" עם המדריך המקומי והטכנאי שהצטרפו אלינו למסע. לזכותם ייאמר שבימים הראשונים הם היו קצת בהלם מהנשים הישראליות, אבל אז הם פשוט התאהבו.

צחקנו מכך שבכל רגע נתון, אנחנו יכולות לעצור את השיירה, להוציא את הבידורית ולהתחיל לרקוד. בלי סיבה, בלי הכנה מראש ואפילו בלי שיתחשק לנו. כי מרגע שהמוזיקה מתחילה, אנחנו מצטרפות ולא רוצות להפסיק.

וצחקנו כי צוות מאגמה – שמוביל ומנהל את המסע, הפתיע אותנו שוב ושוב במהלך המסע וכל פעם מחדש זה עשה לנו חם ונעים בלב.

צחקנו בעיקר מעצמנו, מהמסע שלנו יחד ומהחיבור של הצוות שלנו: מהיום הראשון נוצרה בינינו חלוקת תפקידים ברורה שהחזיקה מעמד במהלך כל המסע. מירי, היפה והעדינה אבל "מנהלת הפרויקטים" בינינו, ליאורה הספורטיבית ומלאת שמחת חיים "האחראית על ההווי", דורית, שרק נראית קשוחה, אבל מבפנים היא רכה כחמאה וגם "המשימתית" בינינו ואני....

ואיך בזמן הזה, שבו היינו יחד, ניצתה בינינו אהבה אמיתית. אהבה של נשים שונות לחלוטין זו מזו, בגילאים שונים, מתחומים שונים, שמצאו עצמן יחד במשך 24 שעות ביממה. מדברות, נוברות בנבכי הנשמה, בוכות ובעיקר צוחקות.

וגם אחרי שחזרנו הביתה, וקבוצת הוואטסאפ שלנו לא מפסיקה לקבל הודעות כמה פעמים בשעה, אנחנו ממשיכות לצחוק (אפילו יותר) וגם לאהוב. כי עכשיו אנחנו יודעות שאני והיפות שלי מהג'יפ - זה לנצח.

הכותבת הייתה אורחת מסע מאגמה צ'אלנג' בסרביה

רוצה להצטרף למסע הבא? הקליקי כאן