לחלק את סוריה

"המפטי דמפטי ישב על חומה,

המפטי נפל נפילה איומה.

כל סוסי המלך וכל חיליו

נסו להרכיב אותו שוב, אך לשווא".‬

(שיר ילדים אנגלי מסורתי, תרגום: צבי אבן פז)

למרות שהחזרת היציבות לסוריה הינה אינטרס מובהק ודחוף, בארבע השנים האחרונות התאפיינה תגובת המערכת הבינלאומית למרחץ הדמים במדינה באפס מעשה. זאת, למרות שכבר משלביה הראשונים של המלחמה התברר שהשלכותיה אינן תחומות לסוריה. חוסר היציבות מוקרן לשכנותיה עקב בעיית הפליטים שנמלטו ללבנון, טורקיה וירדן. אירופה מתמודדת עם פליטים סורים המתדפקים על שעריה. לחץ זה יגבר, לאור המספר העצום של אזרחי סוריה הנמלטים מאזורי הלחימה (כשליש מבין עשרה מיליון הפליטים הסורים, יצאו מגבולות המדינה. קצב היציאה הנוכחי נאמד בכ-70 אלף בחודש‭.(‬ ואולם, גם לנוכח משבר הפליטים וחשיפת המעורבות הרוסית הצבאית בסוריה, לא ברור עדיין אם יתגבש מאמץ בינלאומי וייעשה מעשה לעצירת שפיכות הדמים.

השר לשעבר גדעון סער וד"ר גבי סיבוני(צילום: אלכס קולומויסקי)

בכל מקרה, כל מאמץ לאתר פיתרון למשבר חייב להכיר בכך שסוריה, כמדינה ריבונית, אינה קיימת עוד. בשטחה המוכר של מדינה זו לא תיכון בעתיד הנראה לעין מדינה ריבונית אחת, עם שליטה מרכזית אפקטיבית. לתקווה המנחה גורמים בקהילה הבינלאומית, כי ניתן להחזיר את הגלגל לאחור ולייצב מחדש את סוריה "הישנה" סביב שלטון אחר, אין שחר. לכן, יש להתמקד במאמץ לאתר חלופה מעשית למדינה הסורית ולגבש תוכנית ישימה, שקווי המתאר שלה יהיו מוסכמים ומקובלים על המובילים במערכת האזורית והעולמית. כל תוכנית אסטרטגית, שתגובש במטרה להביא שקט לסוריה ולעצב בה את העתיד, צריכה לצאת מהנחת יסוד ברורה: את סוריה המפורקת והמפולגת, כמו את המפטי-דמפטי מהשיר, לא ניתן לחבר מחדש.

במהלך מלחמת האזרחים חולקה סוריה דה פקטו לאזורי שליטה, שמאפייניהם העיקריים דמוגרפיים. תנועת הפליטים והתושבים הפנימית התנהלה לכיוון הריכוזים האתניים-דתיים שבהם חשו בטוחים יותר. למעשה, אף שאין זהות אינטרסים מוחלטת בקרב הקבוצות האתניות, התעצבה בשטח חלוקה של מרחבים הומוגניים יחסית מבחינה דמוגרפית.

בנסיבות אלה, נראה שחלוקת סוריה דה יורה למספר ישויות מדינתיות נפרדות, על בסיס אתני דתי היא המהלך המתבקש והטבעי - גם משום שגלום בו סיכוי לא מבוטל לייצוב הזירה ולהפסקת המלחמה המתמשכת.

במסגרת המתווה המוצע, הרוב הסוני ישמור על השליטה ברוב שטחה של סוריה. לצד זה, יינתנו ערובות בינלאומיות ואזוריות לביטחונן של קהילות המיעוטים. בשטח סוריה מרוכזות שלוש קבוצות מיעוטים גדולות, באזורים מובחנים: העלאווים - במערב, ברצועת החוף; הדרוזים - בעיקר בהר הדרוזים שמצפון לירדן; והכורדים בצפון, בגבול טורקיה. המתווה להסדר בסוריה צריך להתבסס על הבטחת קיומן של קהילות אלה ביישויות מדינתיות משלהן. אימוץ המתווה יהווה חסם להתפשטות "המדינה האיסלאמית" וארגונים איסלאמיים רדיקליים אחרים. העלאווים יוכלו להקים ישות מדינתית, לה יוכל להיות שותף המיעוט השיעי הקטן. כך ייצאו הרוסים והאיראנים עם מקצת תאוותם בידם. הגנה יש לספק גם למיעוט הנוצרי המצטמק, שעיקרו מתגורר בערים הגדולות ואינו מרוכז באופן המאפשר לו לקיים ישות מדינתית משלו.

מורדים בסוריה(צילום: רויטרס)

הסדר מדיני חדש בשטח סוריה, שיתבסס על חלוקתו למספר ישויות מדינתיות, אפשר שיהיה (אם כי לא בהכרח) בעל מבנה פדרטיבי או קונפדרטיבי. ההסדר המוצע יסייע להפחית חיכוכים בין הקבוצות השונות, לצמצם את האיום במלחמה תמידית, וכן לספק הגנה לקהילות המיעוט מפני כוחות איסלאמיסטיים-רדיקליים, ביניהם "המדינה האיסלאמית". תוצאה נלווית לייצוב הזירה על בסיס זה תהיה גם בלימה של ההקרנה השלילית של הלחימה, המהווה רקע להקצנה איסלאמית רדיקלית, על המרחב האזורי ובפרט על ירדן ולבנון.

לרעיון המוצע שורשים בהיסטוריה הסורית. במהלך שלטונה המנדטורי בלבנט גיבשה צרפת בשטח סוריה חמש יחידות סמימדיניות, בשאיפה להכשירן לשילטון ריבוני עתידי. לאוטונמיות הדרוזית והעלאווית היה אף מאפיין אתני דמוגרפי. ארבע מתוך חמש מדינות אלו נוצרו בספטמבר ‭.1920‬ "מדינת הר הדרוזים" נוסדה שנתיים לאחר מכן. גם הרעיון הצרפתי המקורי קשר בין המבנה המדיני לבין השאיפה להגנה על המיעוטים.

להחזיר את השקט

בסוף ‭,2013‬ הכריזו הכורדים בסוריה על הקמת חבל כורדי אוטונומי, פירסמו טיוטת חוקה וקראו לבחירת פרלמנט. חששותיהם של הכורדים כיום, כמו גם של הדרוזים, ממוקדים באיום הנשקף להם מ"המדינה האיסלאמית" ויתר הארגונים הסונים הקיצוניים. לפרויקט הלאומי הכורדי בסוריה זיקה למיעוט הכורדי בעיראק ובטורקיה, כמו גם לתפיסה של בניית אומה ומדינה עצמאית בכל שטחה של "כורדיסטן הגדולה‭."‬ ומשום כך, יהיה אתגר לא פשוט להשיג את תמיכת טורקיה בהסדר שיכלול יישות מדינית כורדית בשטח הסורי. ייתכן שהבהרת המעצמות כי הישות הכורדית לא תורחב מעבר לגבול סוריה תסייע בשיכוך ההתנגדות הטורקית הצפויה.

השאיפה הלאומית הדרוזית פחותה לכאורה מזו הכורדית, ומעייניהם נתונים בעיקר לעצם הישרדותם. ואולם, ברי כי בנסיבות הקיימות, אוטונומיה דרוזית בדרום סוריה (מהסוג שהייתה להם בתקופת המנדט הצרפתי, ואשר בוטלה לקראת עצמאותה המדינית של סוריה‭,(‬ עשויה להתקבל על הדרוזים בברכה במסגרת ההסדר המוצע. יש לשער שיימצאו גורמים אזוריים ובינלאומיים שיתמכו בייסודה של יישות כזאת, משום שהיא תהווה גם חיץ בין ירדן מדרום לבין המערכת הסונית הרדיקלית שבמרכזה של סוריה.

פליטים שברחו מאזורי הקרבות והגיעו לדנמרק(צילום: EPA)

תוכנית כזאת עולה בקנה אחד עם האינטרסים של רוב השחקנים הגלובליים והאזוריים, המעוניינים בהשבת השקט לסוריה - בין היתר על מנת לבלום את "המדינה האיסלאמית" - ארצות הברית, ומדינות אירופה מזה, והמשטרים בירדן ובלבנון מזה, ולצידם ישראל. הגם שהדבר עולה בקנה אחד עם אינטרסים ישראלים, לא נכון שישראל תוביל את הנושא במערכת הבינלאומית. עם זאת, תשמור ישראל על אינטרסים חיוניים שלה במרחב הגבול. הגישה הרוסית והאיראנית תכלול מן הסתם את התובנה כי המשך המלחמה יעמיד בסכנה את מאחזיהן בסוריה, וכי האינטרסים שלהן יישמרו באצמעות קשריהן עם היישות העלאווית. בין היתר, כך תוכל רוסיה לשמור על האינטרס שלה ברצועת החוף - נמל טרטוס.

משמעויות המשך המלחמה בסוריה הן טבח, פליטות, טרור ואף איום בהשתלטות מוחלטת של המחנה הסוני הרדיקלי על כל המרחב הסורי.

 לעומת זאת, מהלך מותאם ומוסדר, שתכליתו תהיה "הפרדת כוחות" בין הרוב הסוני במדינה לבין המיעוטים החיים בשטחה, ואשר יתבצע בגיבוי והובלה בינלאומי, יהיה הפתרון הנכון, הטבעי והמייצב.

לפני כ‭100-‬ שנים נחתם הסכם סייקס-פיקו אשר גזר את הלבנט למדינות לאום, בתהליך שלא הצטיין בזיקה הדוקה לזהויות ולהגיונות דמוגרפיים. הגיעה שעת הפרידה ממנו, לפחות בסוריה. המציאות כבר עשתה זאת. עתה הגיע תורם של המדינאים.

השר לשעבר גדעון סער, היה חבר הקבינט הביטחוני, מכהן כיום כעמית בכיר במכון למקחרי ביטחון לאומי (INSS). ד" ר גבי סיבוני הוא חוקר בכיר וראש תוכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)

המאמר פורסם ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות"