למרות שכר דל - מנעו מהטייסים עבודה נוספת

2 טייסים ב"טמיר נתיבי אוויר" התחייבו לתקופת מינימום של עבודה בחברה. אבל כשלא סופקה להם פרנסה – הם התפטרו. זה נגמר בבית הדין

עו"ד מידן גריסרופורסם: 18.11.15 , 08:27

בית הדין הארצי לעבודה קבע לאחרונה כי מעסיק הדורש מעובדיו התחייבות לתקופת העסקה מינימלית, צריך גם לדאוג שהם ישתכרו באופן הולם: שני טייסים בחברת "טמיר נתיבי אוויר" התפטרו לפני תום תקופת ההתחייבות שלהם בטענה שלא סיפקו להם היקף משרה שתאפשר להם להתפרנס בכבוד. בתום הליך משפטי נקבע לאחרונה כי אי אפשר לחייב את הטייסים בפיצוי על הפרת ההתחייבות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

חברת התעופה "טמיר" העסיקה את הטייסים רונן קמחי ואורי ליפשיץ, שעם תחילת עבודתם באוגוסט 2006 נשלחו להכשרה מקצועית על מטוסים ייחודיים מסוגם בארץ. החברה החתימה אותם על הסכם העסקה שלפיו הם מתחייבים שלא לעבוד במקום אחר אלא בהסכמת החברה מראש. כמו כן, הטייסים התחייבו לעבוד בחברה מינימום שלוש שנים או 720 שעות טיסה, ובמידה שלא ישלימו את תקופת ההעסקה המינימאלית - הם יחזירו לחברה את עלות הכשרתם המקצועית, בסך 15 אלף דולר.

תביעה

אישה עבדה אצל בעלה: זכאית לדמי אבטלה?

עו"ד סנאית מרקוביץ'

אחרי שלוש שנים כפקידה בסוכנות הביטוח של בעלה, שבמהלכן לא קיבלה משכורת באופן רשמי, סירב הביטוח הלאומי לשלם לה. מה קבע ביהמ"ש?

אישה עבדה אצל בעלה: זכאית לדמי אבטלה?

אולם תוך פרק זמן קצר עזבו שני הטייסים את החברה והיא הגישה נגדם תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. החברה טענה שליפשיץ הפר את הסכם ההעסקה כשקיבל עבודה בחברה אחרת שלא בהסכמתה, ושקמחי לא יידע אותה שהחל בתהליך הכשרה גם ב"ישראייר".

הטייסים טענו מנגד שהחברה לא הצליחה לספק להם היקף משרה שיאפשר להם להתפרנס בכבוד, לכן נאלצו לחפש משרה נוספת.

התביעות התקבלו באופן חלקי: ליפשיץ חויב לשלם לחברה כ-19 אלף שקל ואילו קמחי כ-13 אלף שקל. על רקע זה ערערו הטייסים לבית הדין הארצי.

איזון ראוי

הפעם דחו השופטות רונית רוזנפלד, לאה גליקסמן וסיגל דוידוב-מוטולה את טענות החברה, וקיבלו את טענות הטייסים. לדעתן, הכשרה מקצועית היא כלי חיוני שיש לעודדו, משום שהוא גורם למעסיקים להשקיע בהתפתחותם המקצועית של עובדיהם. ומשכך, לגיטימי לדרוש מעובד להתחייב לתקופת העסקה מינימאלית. אולם, הדגישו, התחייבות זו גם עלולה לפגוע בחופש העיסוק של העובד.

כמו כן, במקרה זה ההסכם לא הטיל על המעסיק כל התחייבות לספק לעובד פרנסה, כפי שקרה במקרה זה. מכאן שההסכם למעשה הגביל אותם פעמיים (בתקופת ההעסקה ובאיסור התחרות), אולם לא הטיל שום חבות על המעסיק עצמו.

בפועל, הסבירו השופטות, היקף עבודת הטייסים היה קטן, רמת השתכרותם הייתה נמוכה, ובכל זאת המעסיקה סירבה לאפשר להם לעבוד אצל אחרים, גם כשההכשרה שעברו לא נתנה להם כישורים שיכלו לנצל אצל מעסיק אחר.

כך יוצא שההסכם לא איזן כראוי בין זכות העובד לחופש העיסוק לבין האינטרס של המעסיק ליהנות מהשקעתו בהכשרת העובד. משכך, החליטו השופטות לבטל את הוראת ההשבה והכספים שהטייסים שילמו יוחזרו להם.