חוקרים בטכניון "הכתיבו" לתאי לב את קצב הפעימות

חוקרים בטכניון הצליחו "להכתיב" לתאי לב את הקצב שבו יפעמו, וזאת באמצעות השפעה מכנית בלבד. ההשפעה הושגה באמצעות "תא מכני" מלאכותי, המייצר דפורמציות מכניות מחזוריות המדמות תא-לב סמוך במשטח עליו גדל תא-היעד הנבדק. תוך זמן קצר הִתאים תא-היעד את פעימותיו לקצב שהוכתב לו. יתר על כן, התא המשיך לפעום בקצב זה במשך שעה שלמה אחרי הפסקת הגירוי המכני.

המחקר שהתפרסם אתמול (יום ד') בכתב העת ” Nature Physics” נערך במעבדתה של פרופ'-משנה שלי צליל, מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, החוקרת את התקשורת הבין תאית (Cell-cell communication) לסוגיה. "תקשורת בין-תאית חיונית לגדילת התאים והרקמה, להתפתחותם ולתיפקודם", היא מסבירה. "עד כה נהוג היה להניח שתקשורת זו מתרחשת באמצעים כימיים וחשמליים בלבד, אבל אנחנו הראינו כי התא ניחן ביכולות של חישה מכנית

(cell mechanosensing) והוא מגיב לשינויים מכניים בסביבה - למשל לדפורמציות מכניות הנוצרות בעקבות הפעלת כוחות על ידי תאים שכנים. יתר על כן, טווח הפעולה של ההשפעה המכנית גדול מזה של ההשפעות החשמליות והכימיות. כעת גילינו שגם משך ההשפעה גדול יותר כשהגירוי הוא מכני, דבר המעיד על כך שתקשורת מכנית גורמת לשינויים ביוכימיים בתא הנשארים לאורך זמן".

תרשים סכמטי של מערך הניסוי: מתקן מכני יוצר דפורמציות מכניות מחזוריות במצע שמתחתיו. משרעת הדפורמציות המכניות וכיוונן מדמים את אלו שיוצר תא לב פועם בסביבתו(צילום : ניצן זוהר, דוברות הטכניו)

פרופ' שלי צליל במעבדתה (צילום : ניצן זוהר, דוברות הטכניו)

במחקר הראתה פרופ'-משנה צליל יחד עם צוותה כי תאי לב מסתנכרנים זה עם זה גם כשאינם צמודים זה לזה; די בכך שיימצאו על אותו מצע אלסטי, דהיינו רקמת הלב, שכן ההשפעה המכנית "עוברת" דרך המצע. כעת, כאמור, מתברר שהשפעה זו נשמרת גם לאחר הפסקת הגירוי (התא המכני). "במחקר הנוכחי אנו מראים כי אפשר 'לאמן' תא לב מבודָד כך שיפעם בתדירות הרצויה, וזאת באמצעות גירוי מכני של המצע שעליו הוא נמצא. בנוסף אנו מראים כי לתקשורת מכנית תפקיד חשוב בפיזיולוגיה של הלב: היא חיונית לכך שהתאים

 השונים יתרגמו את האות החשמלי לפעימה מכנית אחידה ומשותפת. המסקנה היישומית היא שהוספה של היבט מכני לקוצבי לב תשפר משמעותית את יעילותם", אמרה פרופ' משנה צליל.

פרופ'-משנה שלי צליל השלימה את שלושת תאריה - הראשון בכימיה ומדעי המחשב, השני והשלישי בכימיה פיזיקלית, באוניברסיטה העברית בירושלים. את הפוסט-דוקטורט השלימה באוניברסיטת "קלטק", אצל פרופסור דייב טירל, כימאי המתמחה בפולימרים. המחקר שלה הוא דוגמה למחקר בין-תחומי. היא ביו-פיזיקאית שהחלה את דרכה כתיאורטיקנית, הפכה לנסיונאית, וכיום חוקרת חישה מכנית בתאים חיים בפקולטה להנדסת מכונות.