פלואור במים: מחקרים מראים - זה דווקא מזיק לשיניים

הוויכוח על הפלרת המים נמשך: ועדת הפנים והגנת הסביבה תקיים ביום שני הצבעה חוזרת על החלטתה מאתמול (ד') לחייב את תושבי ישראל לשתות מים מופלרים. זאת, בעקבות רביזיה שהגישה השרה לשעבר יעל גרמן.

קראו עוד על הדיון בנושא הפלרת המים:

פלואוריד: האם חסרונו במים יזיק לשיני ילדינו?

הפלואור חוזר למים: האם זה באמת מונע עששת?

פלואור במים: הרשויות יוכלו להפליר בעצמן

"מדובר בהחלטה אומללה שתחזיר את מדינת ישראל לאחור", אמרה ח"כ גרמן בראיון ל-ynet בעקבות ההחלטה, "ביום שבו הופסקה ההפלרה הצטרפנו לכל מדינות אירופה שאינן מחייבות הפלרה. למעשה, מלבד אירלנד אף מדינה בעולם איננה מחייבת כיום את תושביה לשתות מים מופלרים. המדינה היחידה הנוספת שבה הייתה חובת הפלרה, קווינסלנד באוסטרליה, הפסיקה את החובה, כך שכעת ישראל ואירלנד הן היחידות בעולם שבהן קיימת חובה כזו".

"אני מכירה את המחקרים שטוענים שפלואוריד מונע עששת, אבל ישנם גם מחקרים שמראים שבהיעדר פיקוח על רמות הפלואוריד הנצרכות, עודף גורם לנזקים, בהם בין היתר נזקים בשלד ובעצמות, ואף ירידה ב-IQ אצל ילדים", הוסיפה ח"כ גרמן, "נכון שהנזקים האלה נגרמים על ידי כמויות גדולות של פלואוריד, אבל צריך להבין שברגע שאנחנו זורקים את הפלואוריד לתוך המים, אין למעשה פיקוח על הרמה שתהיה לכל אחד מאיתנו בדם.

"ראשית, לכל אדם יש הרגלי שתייה שונים, וההרגלים משתנים גם בהתאם לאזור המגורים. ברור שאנשים שחיים בדרום ובערבה ושותים 15-20 כוסות, רמת הפלואוריד בדמם תהיה גבוהה יותר משל אדם בצפון הארץ ששותה 4-5 כוסות. שנית,

ח"כ גרמן: "ההחלטה שהתקבלה - מחטף"

"בנוסף למי השתייה, אנחנו צורכים פלואוריד גם דרך צחצוח השניים, דרך אכילת מזון שבושל במי ברז מופלרים, ודרך אכילת פירות וירקות המושקים במים מופלרים. ומה שחמור הרבה יותר - המינון שנקבע הוא 0.7 מיליגרם פלואוריד למטר קוב מים, אבל כאשר תינוק ששוקל חמישה או עשרה קילוגרם שותה כוס מים, ברור שהריכוז שיקבל הוא הרבה יותר גבוה לעומת אדם מבוגר. המשמעות היא שאי אפשר יהיה להכין לתינוקות תמ"ל עם מים מהברז, משום שהריכוז עבורם יהיה מאוד מאוד גבוה, וצריך יהיה להשתמש במים מינרליים. התוצאה היא שדווקא האוכלוסייה המוחלשת, זו שבגללה כביכול מחזירים את ההפלרה, היא זו שעלולה להינזק, משום שהיא לא תוכל להרשות לעצמה לקנות מים מינרליים.

"בעיה נוספת שמטרידה אותי היא שמבחינת הציבור, ההחלטה שהתקבלה היא ללא ספק מחטף. אני משוכנעת ש-95% מהציבור כלל אינו מודע לכך שבמים שלו יהיה מרכיב שנקרא פלואוריד, ושמותר לצרוך אותו רק במינון מסוים. לדאבוני, שאלת הסיכון של ההפלרה לבריאות לא נבחנה כלל בארץ במחקרים. זו אחת הבעיות המרכזיות שבגללן אני מתנגדת לכפיית ההפלרה. מדינת ישראל לא עושה מחקר בנושא, למרות שכבר לפני שנים הוחלט על הצורך בקיום מחקר מלווה, שיבחן את ההשפעות הבריאותיות של ההפלרה".

אין דרך לשלוט על כמות הפלואוריד הנכנסת לגופנו(צילום: shutterstock)

מחקרים אחרונים: פלואור במים לא מיטיב עם השיניים

הדיון הסוער שהתקיים אתמול בוועדת הפנים והגנת הסביבה עסק בסוגיה קריטית, הנוגעת לבריאותו של כל אזרח במדינה. האם באישור החזרת ההפלרה חותמים חברי הוועדה על אישורה של פרקטיקה יעילה וזולה למיגור העששת בישראל, כפי שטען איגוד רופאי השיניים בישיבה, או שמא על החדרת פסולת רעילה לתוך מי השתייה שלנו, תוך כפייה המונית על צריכתה?

ספק אם לחברי הוועדה, כפי שביטא זאת במבוכה יו"ר הוועדה, ח"כ דוד אמסלם, היו כלים ממשיים לשפוט את הסוגיה. "לרוב אנחנו יכולים להסתמך על הגיון בסיסי", הוא אמר, "כאן, זה נתונים פר אקסלנס".

אלא שזו בדיוק הנקודה. בניגוד לטענת מומחי משרד הבריאות, שלפיה המדע ביחס ליעילות ההפלרה ובטיחותה "חד משמעי", מחקרים רבים וסקירות מחקרים המתפרסמים בשנים האחרונות מצביעים דווקא על אי ודאות. למעשה, כפי שעולה מהספרות המדעית, שאלת היעילות והבטיחות של ההפלרה היא אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת כיום בעולם הרפואי.

הדוגמה הטרייה ביותר לכך, היא מחקר שפורסם בדצמבר האחרון בכתב העת הרפואי היוקרתי British Medical Journal, שמצא שבריאות השיניים של האמריקנים, השותים מים מופלרים, לא יותר טובה מזו של הבריטים, שרובם המכריע שותים מים בלתי מופלרים.

יתירה מכך, החוקרים חשפו שלמעשה, מספר השיניים החסרות בממוצע היה גבוה יותר בארה"ב (7.31) - המדינה שבה למעלה מ-70% מאספקת המים מופלרת ומספר האנשים השותים מים מופלרים גדול יותר מאשר כל שאר העולם יחד - לעומת בריטניה (6.97), שרק 9% מהמים שלה מופלרים.

מחקר ישראלי: למרות ההפלרה - העששת בעלייה

גם מחקר שנערך בישראל בהזמנת משרד הבריאות וממצאיו הועברו לתקשורת במרץ האחרון (אף כי לא פורסמו בספרות המחקרית), הצביע על תוצאה אבסורדית דומה: המחקר, שבדק את בריאות השיניים בקרב 1,225 ילדים בני שש בארץ, מצא ש-12 שנות הפלרה לא שיפרו את מצב בריאות השיניים של ילדי ישראל. בעוד שב-2002, כ-54% מהילדים בארץ סבלו מעששת, הרי שב-2014, לאחר 12 שנות הפלרה, עלה השיעור ל-63%. זאת, לעומת שיעורים נמוכים בהרבה במדינות אירופה שאינן מפלירות, העומדים על כ-30%-40% בממוצע.

הממצאים הללו מצטרפים לאלו שעלו מסקירת מחקרים שיטתית שפורסמה ביוני האחרון על ידי חוקרים עצמאיים מארגון הקוקריין. מסקנת הסקירה, המקיפה ביותר מסוגה אשר בחנה את כל מאגר המחקרים בתחום, הייתה כי יש מעט מאוד עדויות עדכניות ובעלות איכות גבוהה כדי לקבוע שההפלרה מפחיתה עששת, או שהיא מפחיתה פערים סוציואקונומיים בבריאות השן. מנגד, הסקירה מצאה קשר ישיר בין רמות הפלואוריד במים לבין פלואורוזיס דנטלית (כתמים על השיניים כתוצאה מהצטברות פלואוריד).

על אי הוודאות הקיימת ביחס ליעילות ההפלרה ובטיחותה הצביעו בעשורים האחרונים גם שלוש ועדות מומחים בינלאומיות שמונו על ידי הרשויות בארה"ב ובאירופה - ועדת שלדון, שמונתה בשנת 2000 על ידי המחלקה לבריאות (HHS) בממשלת בריטניה; ועדת NRC (ועדת מומחים של המועצה הלאומית למחקר בארה"ב), שמונתה עלידי הסוכנות להגנת הסביבה (EPA); והוועדה המדעית לסיכוני בריאות וסביבה (SCHER) מטעם הנציבות האירופאית.

פסולת כימית במי השתייה

ד"ר דניאל מישורי מביה"ס ללימודי הסביבה והחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב שנכח בישיבה, אמר שהוא מזועזע מכך שמחלוקת מדעית מוכחשת על ידי משרד הבריאות והמומחים התומכים בהפלרה. "מקוממת מאוד ההתכחשות של משרד הבריאות לעובדה שקיימת מחלוקת מדעית בדבר סיכוני הפלואוריד", הוא אמר, "להכחיש את העמדות המכובדות שכנגד, זהו חוסר יושר אינטלקטואלי".

עוד טענו בדיון אנשי משרד הבריאות שקיימת תמימות דעים בקרב המומחים אודות יעילות ההפלרה ובטיחותה. ד"ר שלמה זוסמן, מנהל אגף בריאות השן, טען שאין מחלוקת בקרב אנשי המקצוע.

"זה פשוט לא נכון", אומר אברהם ישראלי, יו"ר איגוד המים הישראלי, "זו הטעיה של הציבור. סוללה של מומחים בינלאומיים טוענת, על סמך מחקרים רבים, שהנזק בהפלרה גדול מהתועלת".

במכתב התנגדות חריף להחזרת ההפלרה שהעביר איגוד המים הישראלי לליצמן, הצביע ישראלי על המחקרים הללו. "כידוע, מקורו של הפלואוריד הוא בפסולת כימית והוא מכיל חומרים מסוכנים: ארסן, זרחן, קדמיום, כרום, כספית, ניקל, עופרת, אורניום, חומרים רדיואקטיביים ועוד", הוא כתב, "מדו"ח מכון המחקר והמידע של הכנסת במאי 2011, נראה כי החדרת פלואוריד למי השתייה הפך את שותי מי הברז ל'כלי קיבול' לחומרים רעילים שהיו אמורים להגיע לאתר טיפול מיוחד".

מתנגדי ההפלרה הצביעו בדיון על האבסורד הטמון בכך שעלפי חוק חומרים מסוכנים, הפלואוריד, או ליתר דיוק, החומצה הפלואורוסיליצילית המוחדרת למים, שהיא תוצר לוואי של תעשיות הדשנים והפוספטים, ובוודאי הרעלים שנלווים אליה, צריכים להיות מוטמנים באתר פסולת. לכן, הזהירו המתנגדים, מי שיחתום על אישור התקנה המחייבת הפלרה ויקדם אותה, כמו גם רשויות המים שיהיו אמונים על יישום התהליך, עלולים למצוא את עצמם חשופים לתביעות ייצוגיות.

"חובת ההפלרה תביא לכך שהרבה מאוד אנשים יימנעו מלשתות מי ברז– תוצאה שהיא הפוכה לזו שאנו שואפים אליה", אומר ישראלי, "זה אולי יועיל לכמה חברות שמייצרות מים בבקבוקים, אבל מבחינת החברה זה דבר שלילי ביותר".

גם רשות המים הביעה התנגדות לחידוש ההפלרה, ומסרה בנייר עמדה כי מדובר בצעד שנוי במחלוקת מבחינת השלכותיו הבריאותיות, אשר מהווה כפייה על הפרט, ועלול לפגוע באמון הציבור במים המסופקים לו.

"נבקש להדגיש כי אנו מתנגדים בתוקף לכל ניסיון לגלם את עלות ההפלרה בתעריפי המים, ככל שהתקנות יעברו,וזאת מהטעמים המקצועיים שלנו כנגד ההפלרה, נחיצותה ויעילותה", אומר אורי שור, דובר רשות המים.

"למרבה הצער, במשרד הבריאות לא מתייחסים למומחים בעלי שם עולמי שמביעים דעה הפוכה", אומר ישראלי. "לא מתייחסים לרשות המים, וגם לא לשרת הבריאות לשעבר גרמן. מתייחסים רק לדברי ליצמן, שמסתמכים על דעת מספר מסוים של אנשים, ובסופו של דבר, הרוב הקואליציוני זוכה. אינני יודע מהם המניעים מאחורי הצעד הזה, אבל ברור לי שההחלטה לא תביא שום תועלת לאוכלוסייה".

השלב הבא: בג"ץ

ואולי, השאלה הנשאלת היא מי בדיוק נחשב למומחה בתחום? בסוף 2006 החליטה תת-הוועדה לכימיה של ועדת עדין (ועדה בראשות פרופ' אבנר עדין לעדכון תקנות מי השתייה, שמונתה על-ידי מנכ"ל משרד הבריאות ב-2003, ואשר דנה בין היתר בנושא ההפלרה) להפסיק את חובת ההפלרה שהונהגה מאז שנת 2000 ועד לכהונתה של גרמן.

מומחי הוועדה, בהם מומחים לכימיה, טוקסיקולוגיה ומים,התבססו על שני שיקולים מרכזיים: מיעוט המידע והיעדר הוודאות המאפיין את כל המחקרים אודות ההשפעות הבריאות של ההפלרה. למרות זאת, משרד הבריאות סירב בתוקף גם אז לאמץ את המלצות הוועדה, בטענה שלאחר התייעצות עם מומחי המשרד הוחלט "שלא לשנות את המצב".

לדברי ח"כ גרמן, הסיכוי שההצבעה ביום שני תביא לתוצאות שונות הינו קלוש. "אני תולה תקוות בבג"ץ, משום שאני חושבת שההחלטה הזו נוגדת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו", היא אומרת, "אי אפשר להכריח אדם לקבל תכשיר, גם אם הוא רפואי, בניגוד לרצונו. חייבים לקבל הסכמה, בדיוק כפי שחייבים לקבל את הסכמתם של הורים לחיסונים, ובדיוק כפי שאף רופא לא יכול לתת לנו בכוח אנטיביוטיקה. הפרט הוא זה שמחלט. כאן, באופן יוצא דופן, מכריחים אותנו לקבל איזשהו תכשיר. להערכתי, זה לא סביר וגם לא חוקתי, ואני מקווה מאוד שבג"ץ יהיה זה שיושיע אותנו".

הכותבת היא בעלת דוקטורט (Phd.) בתקשורת בריאות וחוקרת תקשורת סיכונים באוניברסיטת חיפה.