עכשיו תורן: מצעד הגאווה מהזווית הנשית
מצעד בסימן נשים בקהילה הוא הזדמנות מעולה להכיר כמה מדמויות המפתח של הקהילה הלהט"בית של ישראל 2016. יעל גזית שוחחה עם לי מלאך, רעות נגר וחן אריאלי, ושמעה מהן קצת על מה זה להיות לסבית בישראל ועל למה קהילה שנלחמת על הכרה ושוויון חייבת להקפיד על שוויון זכויות מגדרי גם בתחומה
לי מלאך - קורעת רשתות
כולם אוהבים את לי מלאך, ואם אתם לא מאמינים לי, אז תשאלו כל אחד מ-50 אלף העוקבים שלה בפייסבוק. אין תחום שהיא מפחדת לגעת בו ולבחור את המילים המדויקות כדי לצחוק עליו. היא צוחקת על המצב במדינה, על העיר שלה פתח תקווה ובמיוחד על עצמה. "אני לא חושבת שמי שעוקב אחרי יכול לפספס את זה שאני לסבית. אני מדברת וצוחקת על זה בלי סוף", היא אומרת, ועל הדרך מצליחה להתחבב על כל הקבוצות באוכלוסייה. גברים, נשים, ימנים, שמאלנים, דתיים וחילוניים, להט"בים וסטרייטים. אז איך היא עלתה על הנוסחה להצלחה?
תמיד היית כזאת מצחיקה ומלאת פאנצ'ים?
"קשה לי להגיד על עצמי שאני מצחיקה, אבל אני לגמרי מצחיקה בטירוף. סתם, לא, אני חושבת שתמיד הייתה לי ראיה שונה על המתרחש סביבי. תמיד הרגשתי שהראש שלי עובד בצורה שונה קצת מאחרים. זה בדרך כלל התבטא הרבה בציניות, שנהפכה להומור עם הזמן. אני עובדת במשרד פרסום, אז מצאתי מקום להוציא את מה שרץ לי בראש גם מחוץ לפייסבוק. בנוגע לפאנצ'ים, אני לא חושבת שאני יודעת לכתוב את הפאנץ' המושלם, אני פשוט מביאה נקודת מבט שלי, שאולי נתפסת כצינית או מצחיקה לאנשים אחרים".
מתי גילית שאת לסבית? איך ההורים והסביבה קיבלו את זה?
"האמת שאני זוכרת שידעתי שאני 'שונה' מגיל מאוד קטן. לא ידעתי מה זה אומר ולא ידעתי שיש דבר כזה 'לסבית', אבל ידעתי שאני שונה. אף פעם לא היה לי חבר, כי תמיד הרגיש לי טבעי מאוד מה שהרגשתי. הסביבה שלי הייתה מדהימה, המשפחה שלי מדהימה ולא נתנה לי לצאת מהארון אלא פשוט הוציאה אותי משם יד ביד. זה דווקא קירב בינינו".
את מצליחה להתחבב על כולם. את רואה את עצמך כשגרירה של הקהילה בארץ?
"אי אפשר לפספס את זה שאני לסבית, אבל אני לא רואה את עצמי כשגרירה של הקהילה כי אני לא חושבת שלכל הקהילה יש בדיוק את אותן הדעות. אני שגרירה של הדרך, והדעות שלי ולא מתיימרת להיות מעבר לזה. הדעות שלי קצת פחות מיינסטרימיות בקהילה ואני שמחה שיש לי במה להראות עוד צדדים שלפעמים לא שומעים בקהילה שלנו".
את כל המרכיבים השונים בה ואת הדעות שלה היא מסכמת במילים מתוך פוסט רציני דווקא: "גאווה בעיניים שלי זה לא להיות גאה רק בחלק שמרכיב אותך, אלא להיות גאה בכל מי שאתה. אני לא 'הלסבית'. אני לי מלאך, וכמו שאני ישראלית ויהודיה ומאמינה וחצי אשכנזיה וחצי ספרדיה, ונמוכה וימנית ורזה ואוהדת הפועל - אני גם לסבית. זה לא מה שמגדיר אותי, אבל זה חלק ממה שמשלים אותי כבן אדם".
רעות נגר - יזמת עם דמיון
עכשיו זה הזמן להניח את הצחוקים בצד ולפנות מקום לטובת גילוי נאות: אני עוקבת אחרי רעות נגר כבר שנים ברחבי אינטרנט (לפעמים גם ברחוב), ואני יכולה להגיד שהיא מסוג הבחורות שלוקחות את העניינים בידיים והופכת רעיונות למציאות. אחד מהמיזמים הבולטים שלה השנה הוא אתר החדשות הגאות WDG. "האתר עלה לאוויר לפני כחמישה חודשים ומטרתו היא לתת קול ובמה לקהילה הגאה", היא מספרת בגאווה.
"ג׳ורג׳ אבני ואני הקמנו אותו כי הבנו שגיוון מחזק את הקהילה ומחזק את החברה שבה אנו חיות, ולכן צריכה להיות פלטפורמה שבה נפגשות כל אותיות הלהטבפ״אק ומכירות. נכון, יש חיכוכים ואי הסכמות בין חלקי הקהילה וברור לנו שככל שנתערבב יותר כך גם יעלו יותר מחלוקות, אבל השיח כרגע כמעט לא קיים, ואני בהחלט יכולה להרגיש שוודג׳ תורם רבות להתפתחותו ולקיומו".
איך התגובות בינתיים? גם סטרייטים מציצים לפעמים באתר ומגיבים?
"התגובות מדהימות, כולן רוצות לשתף פעולה, יש לנו צוות כותבות וכותבים מדהימות וגם כמה כתבים סטרייטים. היופי בוודג' זה הזויות השונות, הגיוון, ההכלה. המודעות המגדרית והקהילתית. גיליתי שיש לי חברות וחברים שמתעדכנים כל בוקר בוודג'. התכנים שעולים באתר מעניינים את כולם, לא רק את חברות הקהילה".
מה זה בעינייך יזמות גאה? יש דבר כזה בכלל?
"בהחלט כן. מבחינתי, כל פעם שאת עונה על צורך של הקהילה את יזמת גאה. בין אם זה הקמה וניהול של קבוצת ספורט, קומונה בתפוז, עמוד בפייסבוק, ליין גאה, מיזם חברתי. אין לזה סוף. בימים אלה בנוסף ל-WDG, אני גם שותפה מייסדת ומפיקה לצד מיקה בן שאול ב'לסביהונסט' – מופע מערכונים והקראת שירה גאה. מדובר במופע קומי, נוגע, אישי שמיועד לקהל הרחב ועוסק בחיים שלנו, הנשים הגאות, מהבירה, הדייט, הפרידה, החברות, הטינדר, הרשת, הסולידריות והפאן. הבמאית שלנו היא ענת זמשטייגמן שגם משחקת, ועוד בקאסט לצדה מיקה בן שאול, אילה דנגור ותמר עמית יוסף. מדובר בנשים המוכשרות ביותר שיכולתי לבקש כשותפות ואני סומכת עלינו שיהיה מופע מדהים וראשון מסוגו.
חן אריאלי - יו"ר משותף של האגודה למען הלהטבפא"ק בישראל
אם הקהילה הגאה בישראל היא סוג של משאית, אין ספק שהמנוע הדוחף אותה זאת חן אריאלי. השנה הדיון בנושא זכויות להט"ב התרחב גם לשאלה אם יש בכלל טעם לרקוד עם תיירים בזמן שההתייחסות לצרכי הקהילה מסתכמת במטוס גאה וצבעוני וברכה שנתית מחברי כנסת. חן אריאלי, יו"ר שותפה של האגודה למען הלהט"ב בישראל, מאמינה שהשנה המצעד יראה מעט אחרת: "אני חושבת שנראה ניצנים של מחאה במצעד השנה, בשונה משנים קודמות. חשוב לזכור שהקהילה תצעד במצעדים רבים גם מחוץ לתל אביב והמאבק שלנו הוא רוחבי וארוך טווח, ולא מתייחס רק למצעד בתל אביב".
"המהלך סביב מחאת המטוס הגאה מאפשר לקהילה לחזור אל הערכים המהותיים והמקוריים של המצעד ולהיות גאים במי שאנחנו. המסר הוא ברור - אנחנו אחראים כבר ארבעה עשורים לכל הישג שהקהילה בקושי רב השיגה עבור עצמה, דרך מאבקים פרטיים קשים מול בית הדין הגבוה לצדק, עשייה בשטח ומתן פתרונות. המדינה רוצה להתגאות בהישגים האלה, אבל אנחנו לא ניתן יד לפער בין תקציב שמתהדר בקהילה לבין תקציב שתומך בה. אנחנו במשא ומתן מתקדם מול משרד האוצר במטרה להגדיל את תקציבי התמיכה לארגונים שעושים עבודת קודש בשטח, וכדי להכניס את הסעיף הזה באופן קבוע לבסיס תקציב המדינה".
גם נושא המצעד - נשים בקהילה - נבחר בהליך דמוקרטי. חן, מה מצב הנשים בקהילה ומה לדעתך צריך לשנות בו?
"הפערים בין נשים לגברים בחברה ההטרו-נורמטיבית משועתקים אל תוך הקהילה הגאה, ולפעמים הם אפילו עמוקים יותר. אנחנו רואות בעיות דומות, בעיקר בהיעדר הכרה ותגמול על עשייה, חוסר משמעותי בייצוג נשי מגוון בעמדות מפתח, דיכוי תדמיתי ודיכוי כלכלי. הדבר המרכזי שצריך לשנות הוא קודם כל את השיח. האחריות שלנו לשוויון היא אחריות משותפת כקהילה שלמה. אי אפשר מצד אחד לדרוש הכרה ושוויון לקהילה הגאה, ומצד שני לא לקיים שוויון מגדרי בתוכה. זה מאבק משותף של כולנו והבעיות האלה לא ייחודיות לישראל, יש בעיה דומה בקרב נשים גאות בכל העולם. כקהילה גלובלית, אנחנו צריכות להשכיל לשלב ידיים עם קהילות דומות ומאבקים דומים כדי להביא הישגים מרחיקי לכת".
מה המשימות העיקריות שלך בתור יו"ר שותפה של האגודה?
"קודם כל, המאבק באלימות. עברה עלינו שנה קשה מאד, מהרצח במצעד בירושלים, שתי התאבדויות בקהילה הטרנסית וגילויי אלימות קשים רק בחודש האחרון באילת וברחובות. כל עוד המילה 'הומו' עדיין מוסיפה להיות הקללה הכי נפוצה בבית הספר, שיעור ההתאבדויות בקרב הקהילה ממשיך לעלות, וגילויי האלימות במרחב הציבורי כלפי להט"בים ממשיכים להתקיים וכנ"ל התבטאויות להטבופוביות של נבחרי ציבור - העבודה שלנו עוד רחוקה מלהסתיים.
"אנחנו מוכרחות לקדם בכל האמצעים שלנו מרחב בטוח, בו להט"בים יוכלו להיות מי שהם בשוויון וללא אפליה, דיכוי או אלימות. זה מתחיל בחינוך והכרה מהמשפחה הגרעינית, וממשיך בכל תחנת חיים בדרך בה להט"ב נתקל במהלך חייו. לצד זה נמשיך את המאבק שלנו להכרה ושוויון בחקיקה וביצירת מענה ראוי לצרכי הקהילה השונים".
לפנייה לכתב/ת 
