גם מנהיגים דגולים נשברים
בחטא העגל הוא התפלל עם העם, בחטא המרגלים הוא לימד עליהם זכות. מה גרם למשה רבנו להישבר דווקא בפרשה שלנו?
אני לא חושב שאי-פעם נתקלתם בהתבטאויות כאלו של משה רבנו, כמו בפרשת השבוע בהעלותך. מעולם לא שמעתי דבר כזה. הוא אומר, רבונו של עולם, "למה הרעות לעבדך"? למה לא מצאתי חן בעיניך? "לשום את משא כל העם הזה עלי, האנוכי הריתי את כל העם הזה"? "אם אנוכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך, כאשר ישא האומן"? "הרגני נא הרג (אם מצאתי חן בעיניך) ואל אראה ברעתי".
לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
איפה שמעתם דבר כזה? זה לא סתם לשים את המפתחות על השולחן; זה לא סתם איום בהתפטרות; זה כאב נוראי שבוקע מחדרי לבו של משה רבנו. מה עשיתי, רבונו של עולם? מה פשעי ומה חטאתי? למה את מטיל על כתפיי את כל הכובד הזה?
מה שבר את משה רבנו?
בחטא העגל הוא לא דיבר כך, כשראה את העם משתחווה לעגל זהב. הוא כאב, הוא בכה, אבל לימד זכות. הוא אמר: רבונו של עולם זכור לעבדך לאברהם ליצחק וליעקב, הינחם על הרעה לעמך, שוב מחרון אפיך.
חטא המרגלים, מוציאי דיבת הארץ רעה, כזאת כפיות טובה – ומשה מתחנן: "ה' ה' א-ל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת, סלח נא לעוון העם הזה, כי גדול חסדך".
רק פה, בפרשת בהעלותך, הוא כמו מתפטר. העם מאס במן, בלחם ששיורד מן השמים, מנה יומית בפתח האוהל לכל אחד ואחד, וביום שישי לחם משנה גם בשביל שבת, "וטעמו כצפיחית בדבש". אבל העם מתאונן: "ונפשנו קצה בלחם הקלקל", הבה לנו בשר. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם". חצילים בצלים שומים קישואים אבטיחים, רוצים אוכל.
משה, המנהיג הרוחני שהוריד תורה מסיני, מלמד את העם את מצוות האלוקים חוקיו ותורותיו במשך 40 שנה. ופתאום הוא צריך להתעסק באספקת בשר? ומשה אומר: קשה לי עם העם הזה. מה עשיתי שאתה מפיל עלי את כל זה? אני רבנו, אני המחוקק, אני המדינאי, אני מצביא, נלחמתי בסיחון ועוג. אבל אספקת בשר? תאוות כאלו גשמיות וחומריות? אני לא מתאים לזה, אולי מישהו אחר.
ה' מרגיע אותו ואומר לו: " אספה לי שבעים איש מזקני ישראל..." והתייצבו איתך, ואני אחלק את הסמכות ואת העול מאחד – לשבעים-ואחד: אתה ושבעים הזקנים. זה היסוד לסנהדרין הגדולה שפעלה בימי בית שני.
שבת שלום ומבורך!
לפנייה לכתב/ת 
