עמימות תקיפות המל"טים - מיותרת
הידיעה שלפיה בכיר ישראלי לשעבר אישר כי מל"טים ישראליים תקפו בסיני עוררה סערה, אולם המהומה מוגזמת. אין סיבה להמשיך ולהכחיש את השימוש לכאורה במל"טים תוקפים
לישראל יש יכולת לשגר חימושים ולתקוף מטרות על הקרקע באמצעות מל"טים כבר משנות ה-90, כך לפחות לפי פרסומים זרים. ישראל אינה מכחישה ואינה מאשרת עובדות אלה ושומרת על עמימות בלתי מוסברת יותר מ-25 שנים מסיבות שאינן ברורות לגמרי.
אם בהתחלה הייתה כוונה לשמור בסוד את עצם קיומו של הנשק הטכנולוגי החדיש הזה ששמו מל"טים תוקפים כדי שהאויבים לא ידעו להסתתר, הרי שהיום באמת אין שום סיבה להמשיך ולהכחיש עובדה זו. הרי רק לפני שבועיים התפרסם שישראל חתמה על הסכם עם גרמניה לפיו התעשייה האווירית תספק לחיל האוויר הגרמני מל"טים תוקפים מדגם "הרון TP".
אבל מערכת הביטחון ומדינת ישראל הרשמית דבקות בעמימות בעניין הזה, אף על פי שכבר לא מדובר בכלי נשק ובשיטות לחימה חדישות, שהרי מל"טים אמריקניים תוקפים פעילי איסלאם קיצוני רדיקלי כמעט כל שבוע בכל רחבי אסיה ואפריקה. אולם הידיעה היום (ב') שלפיה בכיר ישראלי לשעבר אישר באוזני כתב סוכנות הידיעות הכלכלית "בלומברג" כי מל"טים ישראליים תקפו בסיני עוררה סערה גדולה. לא כל כך בגלל העובדה שאיש ביטחון ישראלי לשעבר, ועוד בכיר, מאשר שלישראל יש יכולת לתקוף באמצעות מל"טים והיא גם משתמשת בה, אלא מפני שזה מתבצע בסיני.
בעבר היו כמה מקרים שבהם פורסם שישראל תקפה בסיני. למשל באוגוסט 2013 כשפעילי טרור נפגעו ברפיח לפני ירי רקטות לעבר ישראל, או כשבכירים בארגון אנסאר בית אל-מקדס נפגעו מירי טיל מהאוויר כשנסעו על אופנוע. במאי 2014 פורסם בכלי תקשורת ערביים כי שאדי אל-מניעי, מנהיג אנסאר בית אל-מקדס השייך לדאעש ועוד שלושה מפעילי הארגון נהרגו מפגיעה מהאוויר שיוחסה לישראל ולמל"טים שהיא מפעילה.
ישראל לא אישרה ולא הכחישה, ואפשר להעריך שהיא נזהרת מאוד בעניין הזה מפני שדעת הקהל במצרים וגם השלטון במצרים חרדים מאוד לכבודה הלאומי של מדינתם, ואינם מוכנים לסבול פגיעה בריבונותה. סיני כידוע היא שטח ריבוני מצרי, ואם ישראל פועלת מהמרחב האווירי שלה זו הפרה בוטה של הריבונות המצרית.
לכן, גם אם נכונים דבריו של הבכיר לשעבר שהודה כי ישראל תקפה באמצעות מל"טים בסיני, ירושלים לא תביך את המצרים ולא תסכן את שיתוף הפעולה הביטחוני הפורה שיש לה עם מצרים, ובעקבות כך לא תיקח אחריות ולא תודה בכך שלעתים תוקפים כלי טיס שלה בסיני.
סיבה נוספת שישראל אינה מוכנה לקחת אחריות על תקיפות מהאוויר בסיני היא שהיא אינה רוצה להודות במעורבות ישירה בלחימה נגד דאעש. הודאה ישראלית למשל כי פגעה בפעיל זה או אחר, בכיר או פחות בכיר של דאעש בסיני, עלולה לאתגר את הארגון ואת פעיליו, וזאת תהיה פרובוקציה שדאעש בסיני יראה את עצמו חייב להגיב עליה באמצעות פיגוע על גדר הגבול בין ישראל למצרים או על הכביש הרגיש שאורכו 120 ק"מ הנמתח בין אילת למערב הנגב לאורך הגבול או באמצעות רקטות.
אבל צריך לשים לב בהקשר זה לעיקרון שגיבשה לעצמה מערכת הביטחון עוד בימי שרי הביטחון ברק ויעלון, והוא שברגע שמדובר ב"פצצה מתקתקת" או ב"פיגוע מתקתק" - כל השיקולים של התחשבות בכבודה הלאומי של מצרים ובריבונותה או הרצון שלא לאתגר את דאעש לפגע בנו נעלמים כלא היו. סיכול "הפצצה המתקתקת" או הפיגוע שעומד להתרחש קודם לכול. אפשר להניח שבמקרים כאלו ישראל פועלת תחילה לסיכול האיום על פי המידע שבידה ורק אחר כך מתאמת עם מי שצריך לתאם מעבר לגבול.
אפשר לשער שהיו כבר כמה מקרים כאלה בעבר שהמצרים העדיפו להתעלם מהם, ולהמשיך בשיתוף הפעולה הביטחוני והמדיני המתהדק והולך עם ישראל.
על אף האמור לעיל, צריך להיות ברור שישראל משתדלת מאוד להקפיד שלא לפגוע בריבונותה ובכבודה הלאומי של מצרים כדי לא להקשות על הנשיא א-סיסי ועל צבא מצרים בדעת הקהל המצרית. כתוצאה מכך, אם אכן ישראל פועלת היא עושה זאת במקרים בודדים שבהם אין למשל אפשרות להתריע למצרים, למסור להם מידע מודיעיני, ולסמוך עליהם שהם יבצעו סיכול ממוקד נגד איום או אדם שמסכן את ישראל.
מודיעין שמועבר דרך קבע למצרים
כך שהמהומה התקשורתית שהתעוררה בעקבות דברי הבכיר הישראלי הייתה קצת מוגזמת. מה שלא מוגזם זה שיתוף הפעולה הביטחוני בין מצרים לישראל בלחימה נגד הטרור של דאעש בסיני. ישראל הקימה, לפי פרסומים זרים, שלוחה של שב"כ באזור הדרום כדי לאסוף מודיעין על דאעש בסיני.
לא רק שב"כ, גם צה"ל אוסף מודיעין על דאעש בסיני, בעיקר באזור רפיח אל-עריש שבצפון סיני ובאזור ג'בל הילאל שבו שוכנים אנשי השבט הבדואי בריקאת, וממנו יוצאים רוב פעילי אנסאר בית אל-מקדס בסיני. המודיעין הזה, על פעילות דאעש בפתחת רפיח ובג'בל הילאל, מועבר דרך קבע למצרים, ויש לכך תוצאות.
בחצי השנה האחרונה הצליחו המצרים לנטרל ולהרוג כמחצית מפעילי דאעש בסיני. במקום כ-1,800-1,600 פעילי אנסאר בית אל-מקדס, פועלים כעת בסיני כ-800 אנשי הארגון, אולי פחות. המצרים נכנסים בהם בכל הכוח ואף מעזים לפגוע בהם ובציודם במעוז שנחשב לבלתי חדיר, בג'בל הילאל שבמרכז סיני.
לישראל יש תרומה נכבדה להצלחה הזאת. ישראל גם נהנית מהעובדה שדאעש בסיני נלחץ על ידי הצבא המצרי ונאלץ להתגונן ולנוס על נפשו. כך אנשיו אינם יכולים לתכנן, להתאמן ולבצע פיגועים על הגבול נגד ישראל או לירות רקטות, כפי שעשו למשל ב-2014 כמה פעמים.
לפנייה לכתב/ת 
