החזון היהודי של איילת שקד

המאמר של שקד הוא למעשה הפעם הראשונה שבה היא מציגה את ה"אני מאמין" שלה כשרת משפטים, והתוצאה היא התבטאות ראשונה מצדו של שר משפטים מכהן לטובת חיזוק המרכיב היהודי ביחסים העדינים של מדינת ישראל בין אופייה היהודי לאופייה הדמוקרטי.

כך, לצד התבטאויות חריפות שמקורן בתפיסת עולם שמרנית, הצורך בהסרת רגולציה, בהפרדת רשויות מלאה, במניעת התערבות של בג"ץ בחקיקה, בצמצום החקיקה ובהגברת הפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה, שקד קובעת כי לא רק שעל ישראל להיות מדינה יהודית יותר, אלא גם שדרך זו תהפוך אותה למדינה דמוקרטית יותר.

מציגה את החזון שלה. איילת שקד(צילום: גיל יוחנן)

"דווקא כשרוצים להעביר את ישראל תהליכי דמוקרטיזציה מתקדמים, חובתנו להעמיק במקביל את זהותה היהודית", כותבת שרת המשפטים במאמר. "הזהויות האלה בפירוש אינן סותרות האחת את רעותה. להפך: אני מאמינה שהן מחזקות זו את זו. אני מאמינה שנהיה למדינה דמוקרטית יותר ככל שנהיה מדינה יהודית יותר, ושנהיה למדינה יהודית יותר ככל שנהיה למדינה דמוקרטית יותר".

בהמשך המאמר מדגישה שקד כי שני המושגים אינם סותרים זה את זה. "אני מבקשת לחזור לשאלת היסוד של הגדרתה החוקתית של מדינת ישראל כמדינה 'יהודית ודמוקרטית'", היא מסבירה. "לצד התיאור הרואה את היחס בין 'יהודית' ל'דמוקרטית' כמאבק מתמיד, אני חושבת שניתן להציע מודל אחר. אינני מוכנה לקבל את התפיסה שלפיה מדובר במסורות שונות עד כדי כך".

עם זאת, שקד קוראת למהלכי חקיקה שיחזקו את מעמדה היהודי של המדינה, מה שעשוי להפוך בהמשך לחוקים מפורשים, שצפויים לעורר התנגדות בקרב חברי כנסת רבים. "מסלול נסיעתה של רכבת המשפט הישראלית חייב להביא בחשבון את יהדותה של המדינה", כותבת שקד. "עליו לעשות זאת באופן אמיתי: לא כסמל בלבד, אלא כעניין הגוזר משמעויות קונקרטיות".

למעשה, שקד מציבה עצמה מול אבי המהפכה החוקתית הישראלית, נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. בזמן שברק ראה במדינה יהודית עניין סמלי בלבד, מסבירה שרת המשפטים, היא רואה בהגדרתה היהודית הממשית של המדינה הכרח קיומי וחלק בלתי נפרד מהיותה דמוקרטית. ברק תמך באקטיביזם שיפוטי, ואילו שקד מובילה קו ברור ונחרץ לשמרנות משפטית, מתוך הבנה שדמוקרטיה יכולה להתקיים רק בהפרדת רשויות מלאה.

במסגרת תפיסת עולמה השמרנית, שקד קושרת במאמר בין דמוקרטיה אמיתית לכלכלה חופשית וקובעת כי המאבק לטובת חירות כלכלית "רחוק מלהיות מוכרע כיום לטובת השיטה הדוגלת בחופש, ולטובת אותם המאמינים שהכלי שבאמצעותו מייצרים חופש הוא קודם כול חופש כלכלי".

נוסף על כך היא קוראת לחיזוק כוחה של המערכת המחוקקת אל מול מערכת המשפט. "משילות טובה נמדדת קודם כול במידת האפשרות שבידי שרי הממשלה לקבוע את היעדים עצמם", היא כתבה. "תפקידו הקלאסי של בית המשפט הוא להגן על מי שנפגע באופן ישיר מן הרשויות, ולא להכריע בעניינים ציבוריים כלליים". כדוגמה מתייחסת שקד להתערבות של בית המשפט העליון בסוגיית מתווה הגז וכותבת: "שוב הפך עצמו בית המשפט העליון לזירה שבה מתבררות שאלות פוליטיות ומאקרו-כלכליות מזוקקות, שאמורות להיות מוכרעות בקלפיות".