"חטיבת הביניים: השנים הגרועות בחיי": הציון עובר, לא בהצטיינות
דרמת ההתבגרות הקומית "חטיבת הביניים: השנים הגרועות בחיי" אינה פונה למבוגרים, אפילו לא לבני נוער. אבל הגישה המרדנית השובבה שלה עשויה לאתגר, ולבטח לבדר, צופים סקרנים שלא מלאו להם 13 שנה
כמה מיצירות המופת של הקולנוע הציגו מרד של ילדים ובני נוער בסמכות המורים והמנהלים. סרטים המיועדים לצופים בוגרים ומזכירים להם את השנים המתסכלות בהן היו נתונים לסמכותם נציגי הממסד החינוכי. בין אם זה "אפס בהתנהגות" (1933) הסוריאליסטי והאנרכיסטי של ז'אן ויגו, "400 המלקות" (1959) הנוגע ללב של פרנסואה טריפו, או המרדנות השובבה ב"זיכרונות" (1973) של פדריקו פליני.
לקבוצה גדולה יותר של סרטים מרדניים יש אוריינטציה שונה בפנייתם לקהל צעיר. שנות ה-80 היו סוג של תור זהב לסרטים אלו - החל מהקומדיה הצרפתית הפרועה של קלוד זידי "איך לשגע את המורים ולהצליח בבחינות" (1980), "נעורים בקצב מהיר" (1982) של איימי הקרלינג, ובעיקר סרטיו של ג'ון יוז שהגיעו לשיא ב-1985 עם "שמתי ברז למורה" ו"מועדון ארוחת הבוקר".
"חטיבת הביניים: השנים הגרועות של חיי" ("Middle School: The Worst Years Of My Life") משתייך, ללא ספק, לקבוצה השניה. אך בשונה מהסרטים שהוזכרו, הוא לא מיועד לצופים בוגרים (למעט הלוקים בנוסטלגיה כרונית לסדרת הטלוויזיה "פרקר לואיס") ואפילו לא לבני נוער. הקהל הטבעי הוא ילדים במחצית השניה של בית הספר היסודי - אלו שיכולים לשאת עיניים בציפייה לחיים הבוגרים של חטיבת הביניים.
הסרט מבוסס על ספרם של סקוט פטרסון וכריס טבטס משנת 2011, חלק הראשון בסדרה שבינתיים כבר הגיעה לפרק התשיעי. מרבית הפרטים העלילתיים שאובים מהספר, אבל הטון מתרחק באופן ניכר מהריאליזם של המקור לעבר סגנון קליל ומסוגנן יותר.
הגיבור הוא רייף קאצ'דוריאן (גריפין גלוק) שעומד להתחיל את לימודיו בחטיבת ביניים, לאחר שכבר נזרק משני בתי ספר. יש לו כישרון ציור, ומחברת הרישום שלו מתפקעת משלל יצורים מוזרים מעולמות הפנטזיה והמדע הבדיוני. לכל אורך הסרט יהיו סגמנטים באנימציה שתפקידם להרחיק אותנו מהמציאות שבה נמצא הגיבור ולהכניס אותנו לתוך מחשבותיו היצירתיות.
אנו מגלים כי אחיו של רייף נפטר, אירוע שערער את המשפחה והוביל לנטישתו של האב (באופן קצת מוזר המהלך הזה מוזכר בסרט בחטף). מות האח השפיע עמוקות על נטייתו של הגיבור להתנתק מאחרים. אמו ג'ולס (לורן גרהאם - לורליי מ"בנות גילמור") עסוקה בפרנסת המשפחה, ורייף ואחותו הקטנה ג'ורג'יה (אלכסה ניסנסון) מבלים יותר מדי זמן עם החבר השחצן והלא סימפטי של האם המכונה "דוב" (רוב ריגל). למרות המרכיבים הלא עליזים במיוחד הטון של הסרט, הוא ביסודו קומי. מעבר להבלחות האנימציה יש גם שפע רפרנסים תרבותיים שהתסריטאים מכניסים לפיהם של הילדים.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
בחטיבת הביניים של הילס וילג' רייף פוגש פנים מוכרות - ליאו (תומאס ברבוסקה), חבר שנזרק יחד איתו מבית הספר הקודם, וכעת נכונו להם עלילות נוספות. הנמסיס הוא המנהל דוויט (אנדי דיילי) המכפיף את התלמידים למערכת חוקים דרקונית פרי הגותו. בעימות הראשון בינו לבין רייף, יש הומאז' לסצנה ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט". המנהל משליך את מחברת הציורים של הגיבור לתוך חבית מלאה בחומצה וזאת לאימתם של היצורים המצוירים המנסים לחמוק מגורלם המר. כמובן שזוהי הכרזת מלחמה.
רייף וליאו מבצעים סדרה של פעולות חבלה רבות דמיון והשקעה בכדי לקרוא תיגר על חוקיו של המנהל. למעשה, פעולות אלו הן כה מרשימות עד שלא ניתן להאמין כי ילדים היו יכולים לבצעם - לא מבחינת כספית, ולא מבחינת המיומנות הטכנית או הכוח הפיזי הנדרש. אלו פנטזיות שמיועדות להלהיב את דמיונם של הצופים הצעירים באקט המרד היצירתי.
המנהל דוויט היא קריקטורה גרוטסקית בנוסח מיס מוסו (ע"ע פרקר לואיס). אך בית הספר מציע גם את דמותו הרגישה והנבונה של המורה מר טלר (אדם פאלי) - כך שלא כל מערכת החינוך נפסלת על הסף. כמו כן, גיל חטיבת הביניים מזמן לגיבור התאהבות בבת גילו ג'יאן (איזבלה מונר) החכמה ושוחרת הצדק.
העבודה המוכרת ביותר של במאי הסרט סטיב קאר היא הקומדיה בכיכובו של קווין ג'יימס "פול בלארט: שומר קניון" (2009)". שניים מבין שלושת התסריטאים מגיעים מרקע של עבודה בסרטיו של ג'ארד הס "נפוליאון דיינמיט" ו"מאסטר מיינדס". "חטיבת ביניים: השנים הגרועות בחיי" נראה כממוצע הגיוני בין הנטיות ומידת הכישרון המגולמת ברקורד זה.
"חטיבת ביניים: השנים הגרועות בחיי" רחוק מלהיות מקורי במיוחד אך עבור רוב קהל היעד שלו יהיה זה מפגש ראשון עם הקלישאות, וככזה - הוא בסדר גמור. במיוחד אם טרם חציתם את גיל 13.
"חטיבת ביניים: השנים הגרועות בחיי" (ארצות הברית) - במאי: סטיב קאר. שחקנים ראשיים: גריפין גלוק, תומאס ברבוסקה, אנדי דיילי ואדם פאלי. אורך הסרט: 92 דקות.
