הסרטון שיסביר לעולם איך לזהות פגיעה מינית בילדים
סרטון אנימציה ישראלי נבחר להוביל את יום המודעות האירופאי להגנה על ילדים מפגיעה מינית. מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע: "בדרך כלל ילד לא יספר ביוזמתו שהוא נפגע מינית, אלא יסתיר וינסה להסוות זאת"
סרטון ישראלי נבחר להיות הפקת המדיה המרכזית ביום האירופי להגנה על ילדים מפגיעה מינית שיצויין מחר (ו'). מדובר בסרטון אנימציה בשם "הסוד של תום" שהושק בעברית ותורגם לאנגלית, צרפתית ורוסית ומדריך הורים כיצד לזהות ולהגיב במצב של פגיעה מינית בילד.
היום האירופי להגנה על ילדים מפגיעה מינית חל מדי שנה ב-18 בנובמבר. ציון היום נוסד ב-2015 על ידי מועצת אירופה שחברות בה 47 מדינות ועוד 6 מדינות בעמדת "משקיפות", בהן גם ישראל. מטרת היום היא להעלות את המודעות הציבורית לפגיעה מינית בילדים ולצמצם את הפשעים נגדם. מועצת אירופה מעודדת את המדינות החברות ליזום ביום זה אירועים שישפיעו על השיח הציבורי בנושא ולהפיץ תכנים להגברת המודעות, בדגש על ניו מדיה.
"הסוד של תום" כבר שולב עד כה בערכות לימודיות באירופה, ארה"ב ואסיה אך זו פעם ראשונה שהוא נבחר להוביל את יום המודעות במדינות אירופה. הסרטון הוא יוזמה משותפת של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל ורונית רפאל שנרתמה לנושא. "לצערנו פגיעות מיניות בילדים במסגרת המשפחה הן תופעה נפוצה שלא מרבים לעסוק בה ורבים אף מטאטים אותה מתחת לשטיח", אומרת רונית רפאל. "החלטנו לפעול בנושא ולקדם את המודעות לבעיה. אנו מלאי סיפוק על שהסרט הצליח להגיע לקהלים כל כך רחבים וחשובים בכל העולם".
נורות אדומות
"לעיתים אנו רואים שמשהו רע קרה לילד גם בלי שהוא מספר לנו", אומרת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע. "הסימנים שידליקו נורה אדומה הם: מבט עצוב, הסתגרות ומצב רוח רע. אך על פי רוב, ילד לא יספר ביוזמתו שהוא נפגע מינית. להיפך, פעמים רבות הוא יסתיר וינסה להסוות זאת".
- הפגיעה מתגלת בשלב מסוים או שהם מסתירים אותה במשך שנים?
"מרבית הפניות המגיעות למרכזי הסיוע נוגעות למקרים שהתרחשו לפני גיל 18 אך דווחו רק לאחר גיל 40. יתרה מכך, נשים וגברים רבים שהותקפו בילדותם אומרים שהסתירו את מצוקתם והתאמצו 'להמשיך כרגיל', פן ייחשף הסוד הנורא.לכן, ישנה חשיבות עליונה להתייחס במלוא תשומת הלב כאשר עולה חשד שילדנו נפגע. האיתור יכול לעצור את הפגיעה, שללא כן פעמים רבות הייתה מתמשכת, ולספק טיפול מיידי בטראומה ובכאב של הנפגע/ת".
- מנסיונך, איך הורים מגיבים לפגיעות מיניות של ילדיהם?
"פעמים רבות המבוגרים בוחרים להסב את מבטם ולהתעלם מסימני מצוקה מחשידים - אף כשאלה בולטים. לעתים הדבר נובע מחוסר משאבים לזיהוי הסימנים או דרכי ההתמודדות עמם. המחשבה שהילד נפגע מציפה בחרדה וחלק מההורים יפחדו מכישלון בהתמודדות עם הבעיה. במקרים אחרים, הסבת המבט מסתירה פצע של ההורה עצמו, שנפגע מינית בילדותו ולא טופל בזמן אמת. חשוב שתדעו - יש למי לפנות. בישראל פועלים מרכזים ובהם אנשי מקצוע מיומנים בטיפול בפגיעות מיניות, שידעו כיצד לעזור לילדכם ולכם".
אולי יעניין אותך גם:
- הצילו, הבת שלי מסתגרת בחדר עם החבר שלה!
- לאילו סימנים כדאי לשים לב במיוחד?
"ישנם כמה כלים לאיתור שיכולים לסייע בזיהוי פגיעה: סימנים גופניים הכוללים תלונות על כאבים, דימומים, דלקות, גירויים וכאבים באיברי המין, כאבי בטן והקאות חוזרות וחזרה להרטבה לאחר גמילה. בנוסף, ישנם סימנים התנהגותיים, כגון קושי במגע, הסתגרות חברתית – ניתוק קשרים, הימנעות מפעילות חברתית, התבודדות, התנהגות מינית או ידע מיני שאינו תואם לגיל, שינויים משמעותיים בהרגלי השינה, כמו נדודי שינה והתעוררות מוקדמת, פחד להישאר לבד עם אדם מסוים
הפרעות אכילה, פגיעה עצמית וניסיונות אובדניים".
- ובמידה ואנחנו חושדים שמשהו קרה איך לגרום לילד לדבר ולספר?
"צרו מרחב בטוח ומוגן עבור הילד. זה יקל עליו לבוא ולשתף במה שקרה לו. שיח פתוח ובטוח ותקשורת בריאה בנושא מיניות היא המפתח ליצירת מרחב זה. עודדו את הילד לספר על רגשותיו, אך אל תלחצו עליו. השאירו את החקירה והתשאול לגורמי המקצוע המיומנים בכך. ניתן לשאול באופן ישיר - 'משהו קרה לך לאחרונה?' או 'את נראית עצובה, קרה משהו עם החברים?'. צרו הזמנה לשיח, אמרו: 'אני פה בשבילך, את תמיד יכולה לדבר איתי'.
"הקשיבו בסבלנות, ללא שיפוטיות וללא האשמות בנוסח 'אבל אמרתי לך להיזהר'. זכרו שלחץ ובהלה מצדכם יגרמו לילד להירתע ולהסגר. תמכו בילד והבהירו לו שאתם מאמינים לו. אל תטילו כל אשמה על הילד. ילדים לעולם לא אשמים בפגיעה מינית בהם - האשם היחיד הוא האדם שפגע בהם".
- אם למרות הכל הילד לא מוכן לספר כלום?
"בואו להתייעץ ולקבל תמיכה מיד כאשר עולה בכם חשד שילדכם נפגע. אם אתם חושדים שהילד נפגע אך הוא אינו מוכן לספר על כך, פנו לגורמי מקצוע המיומנים בטיפול בפגיעה מינית בילדים ויודעים כיצד לדובב את הילדה או הילד בנושא. מוקד הטיפול והדאגה הוא כמובן הילד, אך גם בפני ההורים ניצבת התמודדות מורכבת עם תחושות של אשמה, כישלון, בושה וכאב. ניתן לפנות להתייעצות לכל מרכזי הסיוע בטלפון מספר 1202".
לפנייה לכתב/ת 
