הכדורגל חולה בגזענות / טור

הכדורגל הישראלי חולה במחלת הגזענות, אין חדש בזה. אמירתו הנפסדת של חלוץ אשדוד ניב זריהן, "אתיופי מסריח", נגד חברו לקבוצה ממוצא אתיופי, אור אינברום, צריכה להטריד אותנו כחברה.

אני אתיופי גאה. שום אמירה מפיו של שחקן זה או אחר לא תערער את ביטחוני, אבל אני מסתכל על הילדים הצברים שלי, ששומעים וצופים באנשים כמו זריהן הזה ובאמירותיהם הנלוזות, וחש בושה גדולה וחוסר אונים משווע.

זריהן. אמירה נלוזה(צילום: אבי רוקח)

לדאבון ליבנו, אנשים כמו זריהן הם גיבורים של בני נוער שמעריצים אותם. אני שומע את הצביעות של חלק מכותבי הטורים, שמביעים סלידה וחלחלה מאמירותיו של זריהן נגד עמיתו לקבוצה. אינני מבין מדוע פתאום הם מביעים סלידה, הרי הכדורגל הישראלי חולה במחלה ממארת של גזענות כבר הרבה שנים.

ההתאחדות נהגה בשנים האחרונות בסלחנות כלפי אותן קבוצות שיש בהן ניצנים של פאשיזם ומול גילויי גזענות שנבטו מתוכן, בעיקר נגד ערבים ישראלים. כאשר אוהדי קבוצות מסוימות צועקים "מוות למוחמד" נגד ערבים, או משמיעים קולות של נהימה כקופים נגד שחקנים שחומי עור - ההתאחדות בעיקר שתקה.

זריהן לא פלט מילה או אמירת סתם נגד חברו לקבוצה, זה החינוך הדפוק שקיבל, כנראה מהבית. בעיניו של זריהן, השונה ממנו חלש. כל מי שעורו שחום הוא מסריח, ועל כן מצווה בעיניו להעליבו ולפגוע בו. אני אומר לזריהן ודומיו - שחקנים או אוהדים מקרב בני הקהילה הם לא שק החבטות של אף אחד. האמירות העלובות שלו התקבלו בקרב האוהדים והשחקנים בסוג של שלוות נפש, וזה מה שבעיקר מדאיג אותי.

אין לו מקום בכדורגל(צילום: אבי רוקח)

בני האמצעי אוהב כדורגל. הוא מעריץ מושבע של כמה שחקנים מהכדורגל הישראלי. הילדים שלי אוספים קלפים של שחקני כדורגל. הם שחורים. הם מסריחים כמו אור אינברום, שכונה בגלל צבע עור "אתיופי מסריח". אתמול חיפשתי בין שלל הקלפים שיש להם את שמו ותמונתו של ניב זריהן כדי להעיף אותם, כי בביתנו אין מקום לאנשים כמותו.

ההתאחדות צריכה לפלוט אותו משורותיה, ולא רק להרחיק אותו לתקופה קצרה. הוא צריך להיות מסולק לאלתר מכר הדשא, למען יראו וייראו. אם ההתאחדות רוצה שחקנים נקיים מגזענות, היא צריכה לטפל בנושא מהשורש. אין טעם להילחם בסרטן המתפשט בכל חלקי גופנו באמצעות אקמול. אסור לנו. זריהן צריך להיות קורבן של אמירותיו שלו.