אופנועים וצניחה חופשית: החיים באקסטרים בגיל 70
ז'ק רוכב על אופנוע כבד בעולם, אנדריאה מטפס צוקים, זמי צונח צניחות חופשיות ושאול גולש גלים כולם עברו את גיל 70 ולא מדמיינים אפילו את הרגע שיפסיקו. "אני מעדיף למות מאשר להפסיק לרכב על האופנוע", אומר ז'ק, "גיל מבוגר זה לא סיבה להפסיק", מוסיף זמי, "בן אדם חי רק פעם אחת", מציין אנדריאה וכולם כבר מתכננים את הפעם הבאה באוויר, בים, ביבשה ועל קצה המצוק
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
חיים על הקצה ולא מתכוונים לעצור. ארבעה גברים שחצו את גיל 70 מספרים כי הגיל לא גורם להם להפסיק את התחביב שמהווה חלק מרכזי בחייהם, גם כאשר הם המבוגרים היחידים בארץ שעוסקים בו.
ז'ק, זמי, אנדריאה ושאול התאהבו בתחומים שונים ויוצאי דופן של ספורט אקסטרים שפוגעים לא פעם בגופם אבל גם מעניקים להם אנרגיות, חדות מחשבה, כושר, ביטחון, משמעות ושמחת חיים השומרים אותם צעירים, על אף הגיל המתקדם.
עוד במדור 60 פלוס:
לא רק רע: 5 עובדות מפתיעות על מבוגרים בישראל
הנשים שבגיל 50 גילו את הים - והתאהבו
זה לא הגיל: דוגמן בן 80 וסבתות בסנאפצ'ט
"אצנח כל עוד אוכל"
זמי בולוטין, בן 71 מתל אביב, סוכן ביטוח ובעל עבר מרשים של יותר מ- 3,000 צניחות פרטיות. "תמיד עסקתי בספורט אקסטרים בעיקר סקי" הוא מספר, "אבל ברגע שצנחתי ידעתי שזה הספורט שלי, זה היה בגיל 49 ומאז אני כל שבוע צונח, לפחות פעם אחת".
אותה צניחה הציתה את התשוקה ומהר מאוד הצטרף זמי לקורס צניחה והמשיך להתמקצע בתחום, "צניחה חופשית זאת פיסגת הספורט האקסטרים", הוא משתף, "היום זה חלק בלתי נפרד מצורת החיים שלי, אני צונח בכל מקום בעולם עם הבנים שלי אבל הצניחות הכי מרגשות שלי היו בארץ. אחת ביום ההולדת שלי לפני שנתיים שיצאנו, חבורה של חברים בגובה 16,500 רגל מעל חוף עתלית בצניחה חופשית עד לבונים, זאת הייתה צניחה מרגשת מאוד. והצניחה השנייה במילניום שהיה יום קר ונקי מבחינת הראות, צנחנו מול שדה דוב, תל אביב בשקיעה היה מדהים ויפה".
הכול בראש
הגיל מבחינת זמי לא מהווה בכלל קריטריון להמשך הפעילות הספורטיבית שלו. כשהוא כבר אחרי שתי ברכיים מושתלות ובעיות בריאותיות נוספות הוא ממש לא מתכוון לתת לגיל לעצור אותו, "עם כל הסכנות והחבלות הצניחה נותנת לי אנרגיה וביטחון. אני חי במסגרת של אנשים צעירים ויש לכך השפעה עצומה על חיי. אומנם בארץ אין אף אחד בן גילי שצונח, אבל בעולם במיוחד בארצות הברית יש מועדונים ייחודיים לבני 60 פלוס ו-70, וכלל לא נדיר לראות צנחנים בני הגיל המבוגר במועדונים ברחבי העולם".
"הגיל הוא לא פרמטר שצריך להשפיע על הצניחה", אומר זמי ומסביר "ככל ששולטים בטכניקה של הצניחה אין בכלל הוצאת אנרגיה, אתה פשוט זורם עם האוויר במהירות של 200-400 קמ"ש".
זמי שימש במשך 11 שנים כנשיא איגוד הצניחה החופשית בישראל וכסוכן ביטוח שצונח הוא יצר כיסוי ביטוחי ייחודי לציוד הצניחה היקר, "אף אחד בעולם לא מסכים לבטח את הציוד היקר הזה, עשיתי את זה מתוך הכרות עם הקשיים של הצניחה ורצון לשמר את הספורט".
"האופנוע משלים אותי"
"פעם בשנה אני לוקח את האופנוע שלי לטיול של שלושה שבועות. רק אני, האופנוע, אוהל ושק שינה", מספר ז'ק סודאי בן 71 מתל אביב שעובד כמהנדס בניין. "הטיול היפה ביותר שלנו היה בפיורדים בנורווגיה. ובמשך השנה אני יוצא לרכיבות במועדוני האופנועים בהם אני חבר לפחות פעם בשבוע".
ז'ק מכור חזק מאוד לאופנועים, כך הוא מעיד על עצמו, רק בגיל 45 הוא הוציא רישיון על אופנוע ומאז הוא מגדיל את נפח המנוע של הרכב הדו גלגלי שבאחזקתו. "אופנועים זה כמו סמים" הוא מסביר, "כל הזמן אתה רוצה יותר חזק. נכון שתמיד יש לאנשים מה להגיד אבל אני כבר מזמן לא מתייחס לביקורת שאני שומע, אני בן אדם עקשן, אם אני לא ארכב על אופנועים אני לא רוצה לחיות".
רק לאחרונה החליף ז'ק בפעם ה-18 את אופנועו לאופנוע בנפח מנוע גדול יותר - ל'הונדה אפריקה טווין' 1000 סמ"ק. בסוכנות האופנועים שם הוא מהווה מודל לחיקוי עבור הדור הצעיר ערכו לו בזמן המסירה חגיגה גדולה, "עם השנים ז'ק הפך להרבה יותר מלקוח ויותר כמו בן משפחה וגורו למאות רוכבי דו גלגלי בארץ", אומר אורן בננו, מנהל אגף הונדה אופנועים. "קשה שלא להתפעל מהמקצוענות, הניסיון והשקט שלו. הוא תורם מניסיונו לרוכבים הצעירים שמתייעצים איתו לפני היציאה לטיולים בחו"ל ומבטא בצורה היפה ביותר את החופש והשחרור שמעניק האופנוע לרוכבו ושאין גיל מבוגר מידי בשביל זה".
"בן אדם חי רק פעם אחת"
אנדריאה ענתי, בן 84 מטפס צוקים מירושלים הוא המטפס המבוגר ביותר בישראל. "אני לא נוגע בקירות טיפוס, רק בטבע, שם אני יכול לרקוד בלט על פני המצוק", הוא אומר בחיוך.
אנדריאה התחיל לטפס בגיל 44, גיל יוצא דופן בענף, "בן אדם חי רק פעם אחת אין לו זמן לשני תחביבים. מהרגע שנגעתי בסלע ידעתי שזה הענף שלי. אומנם בדרך כלל מתחילים בגיל 15-16 אז אפשר להגיע להשגים. אבל אני מאוד לא תחרותי אני פשוט נהנה לטפס".
אנדריאה נוהג לטפס עם חברים ולאחרונה התחיל לטפס עם מי שהייתה חניכה שלו בקורס טיפוס לפני שנים.
היום שהיא בת 45 והוא בן 84 הם מטפסים יחד בארץ ובעולם. "אנחנו מסכימים על סגנון הטיפוס, שזה הכי חשוב לשותפים בענף" הוא מסביר את החיבור, "שותפים שמבינים אחד את השני ללא מילים".
"הטיפוס משפיע על הבריאות שלי, אין לי ספק, במקום לעשות יוגה הטיפוס מעניק לי איזון, כוח ונעורים. כאשר אני מרגיש שמצבי הבריאותי מדרדר אני מבין שאני לא מטפס מספיק".
גם אנדריאה חווה את העובדה שאין מטפסים בני גילו בענף הטיפוס בארץ, "רוב האנשים בשכבת הגיל שלי פרשו בגיל 50-60 כאשר הם התחילו לרדת ברמה ולא היה להם נעים. אני חושב שזה קשור לעובדה שרבים מאוד תחרותיים בזמן שאצלי חשובה יותר ההנאה מהטיפוס. אבל בעולם המצב ממש לא כך. שם אני פוגש רבים בשכבת הגיל המבוגרת, במיוחד באזורים הידועים כאזורים של טיולים אתגריים כמו בהרי האלפים באירופה. שם יש הרבה מבוגרים שלא מוותרים".
הגולש הראשון בישראל לא יורד מהגלשן
שאול זינר בן 78 מתל אביב זוכר את היום הראשון שבו ראה גלשן ולא ידע מה לעשות איתו. היום עשרות שנים אחרי הוא נחשב לאגדת גלישה ישראלית ולא רוצה לרדת מהגלשן.
שאול התאהב בים בגיל צעיר, עבד כמציל בחופי תל אביב במשך כמעט ארבעה עשורים וכיום גולש גלים וסאפ בהתאם לתנאי הרוח והים. שני בניו, גלי וברי, הקימו את מועדון הגלישה הישראלי, שניהם גולשים בעלי השגים ושאול משמש נשיא הכבוד של המועדון, מרצה פעיל המהווה דוגמא לדור הצעיר. "ילדי ו-12 נכדי גולשים וגולשות, מהקטן בן ה-5 ועד הגדול בן 30. בעבר הייתי נכנס לים בכל מצב היום כבר לא, אני מרגיש את החלשות השלד שלי, את הירידה בכושר ויודע שאם אפול ואפצע יהיה לא קל להחלים. פעם הייתי נהנה אפילו מהנפילות".
"אני היום גולש להנאתי, יוצא לגלוש שיש גלים יפים, חותר כמה קלומטרים כשיש ים מתאים. נהנה ומתכוון להמשיך כל עוד אוכל, בלי קשר לגיל".
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
