"היסטוריה חתומה בדם": שנתיים לטבח בשארלי הבדו
חלק מהצוות התחלף, מספר המנויים עלה והעיתון הסאטירי שספג את הפיגוע הקשה ממשיך לתבוע את הזכות שלו לחופש הביטוי בלי פחד. "ההיסטוריה שלנו לא דומה לאמת של מדיות אחרות", אמר עורך העיתון וקרא לקו תקיף יותר בעיתון: "צריך להיות אולי יותר אגרסיביים"
"2017, סוף סוף קצה המנהרה". זו הייתה הכותרת האירונית של העיתון הצרפתי שארלי הבדו בגיליון מיוחד, שנתיים לאחר הפיגוע שבו נרצחו 12 בני אדם במשרדי המערכת. גיליון מספר 1,276 יצא לדוכני העיתונים ב-4 בינואר ועל השער חתם FOOLZ, הדור החדש של הקריקטוריסטים. בשער מופיע ציור של גבר מביט לתוך קנה של רובה שמוחזק בידי איסלאמיסט. מאמר המערכת בעמודים הפנימיים של העיתון תוקף את האינטלקטואלים שמבקרים את עמדתו על טרור ואיסלאם. "הצחוק גורם לכם לפחד כי הוא משחרר את הנפש, מה ששום ארטילריה אנושית לא תעשה".
הצוות הישן נרצח כמעט כולו ב-7 בינואר 2015 בפיגוע שביצעו האחים קואשי. "שארלי הבדו צריך להיות אולי אגרסיבי יותר", אומר עורך העיתון ריס (RISS - לורן סוריסו). שנתיים אחרי פיגוע הטרור הנוראי שאלה חדשה מעסיקה את המדיה הצרפתית: איפה נמצאת חובת חופש הביטוי היום? כל שבוע מחפשים קריקטוריסטים בכל מדיה בעולם איך לגרום לחיוך ומחשבה לקורא או לצופה. העיתון, שהיה שנוי במחלוקת עוד לפני הפיגוע והואשם כמה פעמים כאיסלמופוב וגזעני, ממשיך לתבוע את הזכות לחופש הביטוי ללא מורא ופחד.
במאמר מערכת נרחב תחת הכותרת "פשע פוליטי" כותב ריס: "שנתיים אחרי, איך אוכל לדבר על ה-7 בינואר 2015? או בעצם איך אדבר שוב על ה-7 בינואר? פיגועי טרור רבים נוספים התרחשו בצרפת ובאירופה בכלל לאחר מכן, שהטביעו את היום הנורא הזה בחודש ינואר, שמו אותו בצד בכדי שלא יקבל טיפול מועדף. הזמן הניח אותו על מדף של זיכרונות כואבים, אך הטבח בשארלי הבדו אינו פיגוע כמו שאר הפיגועים. הודאה בזאת לא פוגמת בחשיבותם, כאבם וסבלם של הנפגעים האחרים. הכאב הפיזי והנפשי הם אותו דבר וצריכים להיות מכובדים ללא הבדל באופן הפעולה או סיבת הפעולה".
עוד כתב העורך במאמר כי "ב-7 בינואר 2015 נטבחו אנשים בגלל דעותיהם הפוליטיות, כתיבתם הפוליטית, והקריקטורות הפוליטיות שראו אור בעיתון פוליטי. חשבנו, בצורה נאיבית יש לומר, שהפשע הנורא הזה יפתח את העיניים לאלה שניסו להתנער מהעיתון. ארבעה מיליון איש יצאו לרחובות בכדי להפגין את הזדהותם ולחזק את הנפגעים, אחרים שמחו מאוד על מה שקרה לעיתון, והם הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. אלה שרצו שנשכח מהר מאוד את מה שקרה ביום זה הפילו זאת על ה'זמן שעובר', ושקצת 'נמאס לטחון את הסיפור' שוב ושוב, או מקסימום לזכור זאת כ'מקרה מצער'".
ריס מספר על החזרה לעבודה לאחר הפיגוע: "הרגשנו קצת מנותקים ממה שקורה סביבנו ולא העזנו לספר את מה שהרגשנו, מפחד שנהיה אלימים מידי. רצינו מהר מאוד לחזור לחיים ולא אמרנו כלום שיכול לבדל אותנו. אילו היינו כותבים על דברים מהבטן - העיתון היה יוצא אלים מידי. נשמות טהורות אפילו העירו שאנחנו מקדישים מקום נרחב מידי לטרור. השתדלנו להצניע מאמרים מסוג זה בזמן שכותרות עיתונים אחרים עסקו בהם בהרחבה. האמת שלנו היא כי לשארלי הבדו היסטוריה חתומה בדם ולא דומה לאמת של מדיות אחרות: תביעות על קריקטורות, שריפת המבנה ולבסוף הטבח בינואר. הלגיטימציה של שארלי הבדו לדבר על הבעיות שלו היא באותה מידה כמו של מערכות אחרות, אם לו יותר מזה".
שנתיים אחרי הפיגוע, העיתון הסאטירי שומר על כמות נכבדה של קוראים נאמנים. "מכירות של הזדהות היו ב-2015, שהייתה שנה של הישרדות והתייצבות", אומר ריס. "לאחר הפיגוע הגענו ל-260 אלף מנוים לעיתון, רובם מתוך הזדהות רגשית, אבל רובם לא חודשו. כעת נמכרים בממוצע כ-50 אלף עותקים בקיוסקים וכ-50 אלף מנוים, לעומת 30 אלף שהיו בעבר. אחדים מתפלאים שהעיתון שמר על כמות גבוהה של קוראים, כאילו שלא מגיע לו. למה השבועון שארלי הבדו הוא סימבול? לחופש הדיבור? עבור שארלי הבדו האנשים שנרצחו בינואר לפני שנתיים נלחמו עבורכם עד הסוף. הגורל של ממשיכיהם צריך להיות רועם ונושף בכדי להביע את אותו דבר. היום, שנתיים מאז הפיגוע, זהו רגע מכריע, בין אם מבחינה כלכלית או קו העריכה של העיתון".
אחרי הפיגוע העיתון זכה בסכום של כעשרה מיליון דולר כדי להשיק מחדש פרויקטים חדשים של השבועון,
כולל תרגום מאמרים לאנגלית באתר האינטרנט שלו והשקה של מהדורה מיוחדת בגרמנית, הגיליון הראשון של הגרסה פורסם ב-1 בדצמבר. "מצאנו שיש סקרנות אמיתית בגרמניה לשארלי הבדו", הסביר ריס. לעומת זאת, הייתה התעניינות מועטה בבריטניה, ספרד ופורטוגל.
המתקפה הג'יהאדיסטית על שארלי הבדו גרמה לתמיכה ולסולדיריות עם העיתון, אך שנתיים לאחר מכן השבועון הוא עדיין מטרה קבועה לביקורת קשה, תביעות ואיומים ברצח. לדוגמה, ראש עיריית מרטריק באיטליה הגיש תלונה נגד העיתון על "עלבון הציבור" ו"לשון הרע" בעקבות קריקטורה שפורסמה אחרי רעידת האדמה הקטלנית שהיתה בחודש אוגוסט. "למרבה הפלא, נראה כי אנשים הפכו להיות סובלניים יותר לשבועון", אומר ריס, "ב-2017 אנחנו חייבים אולי להיות אגרסיבים יותר".
מאז הפיגוע עזבו כמה מחברי המערכת, בטענות של סיבות אישיות או חילוקי דעות עם הקו המערכתי. בהם היה גם הקריקטוריסט LUZ, פטריק פלו והעיתונאי זינב אל רואזי. עד כה כ-40 עורכים/עיתונאים/בלוגרים בעולם, נרצחו על רקע הבעת דעתם בזכות חופש הביטוי נגד האיסלאם, ישירות או בעקיפין. רובם נרצחו על ידי איסלאמיסטים כנקמה על הבעת דעתם.
לפנייה לכתב/ת 
