"מצטער שלא חזרתי, ראיתי את ההודעה רק עכשיו, מתאים שנפגש מאוחר יותר היום? תודה ג’ו".

עכשיו הוא רק חוזר אלי?, שלחתי לו הודעה לפני כמעט שבוע. החלטתי לא להתקשקש ולהתקשר, הוא ענה מיד,

 מה קורה ג’ו, הכל בסדר? בדרך כלל אתה עונה מיד, קרה משהו? 

"לא יודע, קצת אבוד, לא יכול עם המצב הזה ומזג האוויר לא עושה לי טוב, אין לי אפשרות לטוס לפלורידה או למקום חם ליהנות משמש חמה”. תגיד, לשחות אתה יודע?

"לא, אני פוחד מהרעיון הזה של להיות במים אני נלחץ כשלא מרגיש את הקרקע”. יש לי רעיון, שלדעתי יכול לעזור לך להסתכל על הדברים קצת אחרת, מתאים?

"מעניין, אתה לא הולך להרוג אותי עם איזה משימה בלתי אפשרית?"

אל תדאג, תגיע לשדרה השישית ופינת רחוב 23 תוך שעה.

הוא הגיע והלכנו יחד לבריכה. אתה הולך ללמוד לשחות.

"מה לשחות? השתגעת יש לי פחד, אני נלחץ ולא מצליח להסתדר עם הנשימה, בחיים לא אצליח ללמוד!"

בוא נירגע! אני איתך במים, דבר שני הבריכה לא עמוקה ואתה יכול לעמוד בכל חלק.הוא נכנס לבריכה משקשק,

"אמרתי לך לא יכול עם המים, אני לא אסתדר”. תסתכל עלי! תתרכז בדבר אחד, הנשימה שלך, תחשוב רק על זה ותדע שאתה יכול לשלוט בנשימה שלך, אנחנו לא שוחים, רק הולכים במים ונושמים ביחד.

במשך 40 דקות עשיתי איתו תרגילים שונים עד שהרגיש בטוח והצליח לשלוט בנשימה, הידיעה שהוא מצליח לנשום אפשרה לו לעשות את הבלתי אפשרי, והוא התחיל לשחות והצליח ולעשות 3 בריכות ללא הפסקה.

נו, מה אתה אומר?

"לא ייאמן! בחיים לא חשבתי שאצליח, ברגע שהבנתי שאני יכול לנשום ולשלוט בזה, הכל השתחרר ואני מרגיש בלתי ניתן לעצירה”. זה משהו שאתה יכול לקחת לתחומים נוספים בחיים שלך?"ברור!! אני מרגיש פתאום משוחרר וכל הרבה מעצורים השתחררו". נהדר! אני שמח שיכולתי לעזור.

הוא הודה לי ונפרדתי ממנו, עשיתי את דרכי חזרה הביתה, פתאום הטלפון צילצל ועל הקו אלון חברי הטוב, סיפרתי לו על המקרה עם ג'ו ואיך הוא הצליח בסוף האימון לשחות והרגיש שזה שיחרר אותו.  "ואוו איזה יופי, כל הכבוד, נשמע מצוין. התקשרתי להזכיר לך שבסוף השבוע הולכים לעשות סקי, סגרתי את כל הפינות ונבוא לאסוף אותך”.

נאלמתי דום, שמעתי את הקול הפנימי שלי מתחיל לדבר אלי בטון מבוהל "אתה רציני? מה סקי? בחיים שלך לא עשיתי סקי או אפילו נסעת בסקטים מה לך ולסקי? אתה בכלל מישראל ושם לא יורד שלג חוץ מאשר בחרמון וגם שם אולי היית 3 פעמים בלי לגלוש. גם אין לך בגדים ובכלל קר שם הרבה יותר מכאן, לא הגיוני לעבור מקר לקר יותר" .

ואוו תודה! איזה כיף!! שמעתי את עצמי משיב בהתלהבות, שלח לי את השעה ואיפה נפגשים. הרגעתי את עצמי, ונזכרתי שצמיחה מתרחשת רק במקום לא נוח.

סוף השבוע הגיע במהירות, אלון בא עם חבר נוסף לאסוף אותי ונסענו יחד לוורמונט לעשות סקי בפעם הראשונה בחיי. כמאמן, התמסרתי למשימה ורכשתי לעצמי את הבגדים המתאימים והצלחתי לדמיין בראש כיצד אני גולש בביטחון ולא נופל. כשהגענו לאתר הסתכלתי על הגולשים הרבים ועל המדרון התלול ממנו הם ירדו."אתה בחיים לא תצליח לעשות את זה”, שמעתי שוב את אותו הקול שהזהיר אותי מחוויית הסקי. הלכתי לשיעור הסקי הראשון שלי, המדריך היה מבוגר, סבלני ואדיב, כמו אב רחום הסביר לקבוצה וגם לי כיצד להרגיש בטוח על המגלשים.

הדקות הראשונות על המגלשים היו “מוזרות". כעבור שעה של גלישה עם מספר נפילות ועוד כמה אחרים שהפלתי, כי לא הצלחתי לעצור, הציע המדריך שאולי כדאי שאוותר על הרעיון של גלישה מהמסלול העליון וכדאי שאתרגל את מה שעשינו עד עכשיו.

אני כאן בשביל להצליח ואעשה על מה שצריך שזה יקרה, אני אצליח לעצור השבתי למדריך בבטחון.עשינו את דרכנו למסלול העליון והיותר מאתגר, כשהגענו למעלה וראיתי את המדרון, הקול הפנימי צרח "זה טרוף, אתה תהרוג את עצמך”,התעלמתי מהקול, דיימינתי בראש איך אני יורד את המסלול בבטחון וגם עוצר בלי שום בעיה.

התחלתי לגלוש והתרכזתי בקצה המסלול לשם רציתי להגיע, והצלחתי לגלוש כל הדרך בלי ליפול וגם לעצור שרציתי. בקצה המסלול חיכו לי אלון והחבר הנוסף שראו אותי גולש כל הדרך למטה. "שיחקת אותה”, הם אמרו בפה אחד.

בלי העידוד שלכם והאמונה שזה אפשרי לא הייתי עושה זאת, עד לפני שעות אחדות זאת הייתה עבורי פסגה בלתי ניתנת לכיבוש ובזכות זה שלא שמעתי לפחדים שלי הצלחתי לפרוץ דרך.

שלמות זה מבחירה