איפה כדאי לאכול בשוק פתח תקווה?
הקובות המושלמות של ציון, העיג'ה בשיפודייה וגם המאפייה הבוכרית שמכינה כעכע של עיראקים: גיא גמזו יצא לסיור קולינרי בשוק פתח תקווה, השוק שמתאושש מהפיגוע האחרון, וגילה שם עולם שלם של חומרי גלם לא שיגרתיים והרבה מקומות שאפשר לזלול בהם ולהשמין לא רק מנחת
שמועות והמלצות על שווקים טובים מגיעות לאנשים שמתעניינים באוכל. בטח יצא לכם לשמוע על שוק כזה או אחר שהוא שווה במיוחד, או שמתמחה במשהו ספציפי. האמת היא שמעולם לא שמעתי דבר על שוק פתח תקווה. פתח תקווה היא עיר ותיקה עם אוכלוסיה גדולה, אז חשבתי שבטוח יש לה מה להציע, ונסעתי לבדוק מה בדיוק קורה שם. במילה אחת - הפתעה. בשתי מילים - הפתעה נעימה.
לפני מספר שבועות שמעתי על השוק בהקשרים פחות נעימים, כשהתרחש בו פיגוע שתוצאותיו היו ששה פצועים. אבל כשהגעתי לשוק ראיתי חזרה מלאה לשגרה, ושוק עמוס בסוחרים ובקונים.
בדרך כלל אני מסתובב בשווקים לבד, אבל בגלל שהפעם לא הגיע אליי בדל של המלצה, חיפשתי מישהו להסתובב איתו בשוק ומצאתי את רפי פריינטה, יושב ראש ועד שוק פתח תקווה ודמות סוערת ומסעירה. רפי הגיע לשם אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשהיה ילד, ומאז הוא מלווה את ההתפתחות של השוק. ללכת איתו שם זה כמו ללכת עם ראש עיר לפני בחירות. הרגשתי שאני מסתובב עם הילד הכי מקובל בכיתה שכולם רוצים להגיד לו שלום.
המלצות קולינריות לשווקים נוספים:
- איפה כדאי לאכול בשוק רמלה?
שוק פתח תקווה מושפע מהאוכלוסיה העיראקית שהתיישבה בעיר. בזמנו, השוק נשלט על ידי תנובה עם נוכחות חזקה לביצים והרבה ירקות בלאדי מהאזור, וגם כיום הדבר הראשון שבולט שם הוא חומרי הגלם.
הופתעתי למצוא שם כרוב ניצנים, אספרגוס, כרובית אלמוג (הכרובית היפה הזאת שמורכבת מספירלות), ירקות בלאדי, ירק חילבה ובקיצור – הרבה חומרי גלם שלא רואים בשווקים בדרך כלל, וכאלה שגם בשוק הכרמל לא פשוט למצוא.
"אני אכיר לך משהו שעוד לא ראית", לחש לי רפי באחת הסימטאות, ואני אמרתי לו קדימה, אחריך. "ראית פעם תפוז צהוב?", הוא שאל, ושלף מאחד הדוכנים תפוז בצבע של לימון. אני עיקמתי את הפרצוף, אבל רפי התעקש שהוא גדל על תפוזים כאלה ושהפרי הזה מתוק. הוא צדק. אני משוכנע שלפחות חלק מהאנשים שנתקלים בתפוז הזה קונים אותו כלימון, מגיעים הביתה ומופתעים.
אם בשוק אפשר למצוא חומרי גלם משובחים ולא שכיחים כמעט בכל דוכן, זה בטח אומר משהו על הביקוש לחומרי הגלם האלה באזור. בקיצור - מסקנת ביניים - תושבי פתח תקווה אנינים.
התחלנו את הזלילה הגדולה ב"שיפודי הכהנים". אמנם זאת שיפודיה שמציעה בנוסף לבשר גם תבשילים, אבל אני באתי לטעום עיג'ה, חביתת ירק שמנמנה של עיראקים. קיבלתי אותה בפיתה עם טחינה, עמבה וסלט עגבניות חריף. זאת היתה ארוחת הבוקר האולטימטיבית. העיג'ה היתה מעולה, העובי שלה היה נכון, וזה הוסיף לה טעם ומרקם.
ב"סמבוסק של מורדוך" מציעים לכם סמבוסק מטוגן. לכל מקום שמוכר סמבוסק יש את הטאץ' שלו בבצק, ופה הבצק מגיע במרקם ספינג'י, אבל לא מתוק. אפשר לבחור בין שתי מליות - חומוס או בשר. השעה הייתה מוקדמת אז הלכתי על החומוס, אני ממליץ על זה בחום.
מול מורדוך יש את "הסאלוף". מאפים תימניים עם ריח משכר. כדאי להגיע לשם ביום שישי, כשהמוזיקה בשמיים, הצ'ייסרים נמזגים, ואפשר לקנות קובנה טרייה ולקחת הביתה לשבת בבוקר (או בעצם לשעה הקרובה, כי זאת תוחלת החיים של קובנה מרגע שמביאים אותה הביתה ועד שהיא מתחסלת).
אגב בצקים לשבת, בימי שישי מוכרים בשוק חלות בחמישה שקלים. השוק באופן כללי לא כל כך יקר, וברור שהוא באמת פונה לאוכלוסייה המקומית ולצרכי היומיום שלה, מה שאי אפשר להגיד על הרבה שווקים אחרים שהמחירים בהם לפעמים מבריחים את מי שיכול להרשות לעצמו לגור בסביבת השוק, אבל לא לקנות בו.
כמה מטרים מחוץ לשוק, על הרחוב הראשי, נמצאים "פיצוחי מישל". הגעתי מאוחר מדי, והם כבר סיימו את הקלייה של היום והיו בשלב ההשריות של הגרעינים במלח לקראת הקלייה של מחר. זה סימן טוב המעיד על טריות אם בכל יום מעבדים את החומרים למחר, מקבלים מוצר טרי והתחלופה הגבוהה מרמזת על הטיב ועל הפופולריות של המקום.
מעניינים אותי מאוד מקומות שמוכרים דגים ובשר בשוק. בגזרת הים התרשמתי מ"הדגים של חנה". אמנם פתח תקווה לא עיר ששוכנת על הים, אבל יש בשוק שלה דגים טריים שנשמרים בקירור.
מה שהיה שם מיוחד - וכמעט אי אפשר לראות יותר - זה בריכות קרפיונים חיים. מה שהיה פעם בכל סופרמרקט, והיום כבר אין. אז מי שמחפש, הנה מצאתם. מעבר לזה יש להם תצוגה מאוד אסתטית ומסודרת.
לאוהבי הבשר המקומיים יש את "קצביית קוזי", שיש להם מטבח הכנות למוצרים מעובדים שהם מכינים במקום. כשאני רואה מקום בשוק שמקפיד על הנקיון כמו שמקפידים שם, אני מודה שזה מרשים אותי.
משמאל לחנות הדגים יש מעדנייה מהסוג הכי טוב עם עלי גפן כבושים שאפשר למלא, חמוצים מכל הסוגים כולל פלפלים שנראו פשוט מעולה, וגבינות מפתות. שווה ביקור.
הגענו ל"קובות של ציון" בדיוק כשהגיעה שעת הצהריים, והייתי מוכן לאוכל קצת יותר רציני. היתה שם, בין הרבה סוגים של קובות, גם קובה מבורגול שקרצה לי מאוד, והיתה ממולאת בבשר, שום ובצל. מעל הקובה שמו טחינה ועמבה והקובה עצמה הייתה מושלמת, מושלמת, מושלמת.
כשאומרים "טעם של עוד" בטח מתכוונים לקובה הזאת. אחרי זה כמובן שהייתי חייב לדגום את שאר הקובות. "נו תגיד תגיד את מילת הזהב", אמר לי בעל המקום, ולי לא היתה שום בעיה להגיד שוב שזה מושלם. מומלץ בחום.
שאלתי את רפי אם אין בשוק איזו מאפייה טובה שאפשר למצוא בה כעכע. כעכע, למי שלא מכיר, זה מאפה עיראקי שמזכיר בייגלה עם חוויאג' בבצק. רפי סיפר לי שיש בשוק גם מאפייה בוכרית. הרמתי גבה - מאפיה בוכרית שעושה בייגלה של עיראקים? מודה שהופתעתי.
רפי סיפר שיש בשוק, שהאוכלוסייה השולטת בו היא בכלל עיראקית, אוכלוסייה לא גדולה של בוכרים, או במילים אחרות: הקפיטליזם לפעמים מייצר קירוב לבבות. הייתי סקפטי בנוגע לכעכע של הבוכרים, אבל הוא מצידו השאיר אותי ללא מילים.
יש פה, כמו שראיתי כבר בעבר במאפיות בוכריות, את תנור האבן עם המים והאדים שבו מדביקים את הבצק לדופן התנור. אבל מה שהיה פה מיוחד היה דווקא העובדה שבנוסף לגוז'גיז'ה וללחם הבוכרי המסורתי, שיטות האפייה שימשו ליצירת מאכלים נוספים ואהודים בקרב אנשי השוק, כאלו שמגיעים בכלל מעדה אחרת.
את השינויים במטבח שמגיעים מהקהל אני מכיר היטב גם מהעבודה שלי במסעדה, זו שבזכותה למדתי לא רק להעביר מסרים, אלא גם לקלוט ולהקשיב. אני חושב שזה שיעור ממש טוב לאנשים בכלל, ולאנשים שמתעסקים באוכל בפרט.
