הנה הוא הגיע, פורים בא. שוב פעם כמו בכל שנה, מבול של נסיכות במלמלה ורודה שטפו את הרחובות, אינסוף נסיכות דיסני יצאו עם שרביטים לגינות המשחקים.

הבת הגדולה שלי רק בת שש אבל היא מצאה כבר את החתן העתידי שלה. קוראים לו דניאל, הוא ישראלי, דובר איטלקית שלומד ״שכבה מעלייה״, בכיתה ב״.

לרוב זה מצחיק אותנו ומבדר לראות אותה משוויצה בחתן העתידי שלה. אבל לפני כמה ימים, כשראיתי ציור שהיא ציירה ומעליו הכותרת ״יום החתונה שלי״, תקפה אותי דאגה קלה.

מדוע היא צופה את היום השמח ביותר בחייה דווקא כיום החתונה שלה? מה שהבהיל אותי עוד יותר היה, הזיכרון האישי שלי ממסיבת פורים אי שם בכיתה א'. למורת רוחה של אמי, התעקשתי אז להתחפש לכלה, בעוד שחברתי הטובה נעמה התחפשה באופן הרבה יותר מקורי לצ'רלי צ'אפלין.

הנסיכה ביום חתונתה. איור: אמילי איוושה

שלא תבינו לא נכון, אהבה בשבילי זהו ערך עליון. כבר הוכח מדעית שאנשים אשר נמצאים במערכות יחסים בריאות ואוהבות, נוטים לחיות חיים ארוכים יותר ואפילו מחלימים מפציעות ומשריטות מהר יותר. ובכל זאת, אנחנו לא רואים הרבה בנים מחופשים כחתנים ונסיכים, בעוד שאנחנו מעודדים כנראה, באופן מודע או לא מודע, את הבנות שלנו ללבוש שמלות נוצצות של נסיכות או כלות.

לפני הרבה שנים ישבתי בדירה בסוהו בניו יורק, עם בחורה יפה בשם ים. התחלנו לדבר על מכרה משותפת והיא הסבירה אז, שלטעמה, אותה בחורה סובלת ״מתסביך נסיכה״. מעולם לא שמעתי על הסינדרום הזה, לכן ים הסבירה לי אותו בפשטות. לטענתה, כמו כל כך הרבה בנות אחרות, אותה הבחורה גדלה בבית עם התחושה שהיא נסיכה. תמיד אמרו לה כמה שהיא יפה, פינקו אותה, עשו הכל בכדי לתת לה להרגיש שהיא יחידה ומיוחדת במינה ושמגיע לה תמיד את הכי טוב שבעולם. זה בהחלט נחמד ונעים לגדול כנסיכה אבל נשאלת השאלה מה קורה כשנסיכה יוצאת החוצה לעולם האמיתי ומגלה ששרביט הקסמים שלה הוא בכלל דמיוני?

הבנתי באותו הרגע שכמו עוד נשים רבות בעולם הזה, גם אותי גידלו במחשבה או עם תחושה פנימית שאני נסיכה. תהיתי מה קורה כשכל הנסיכות האלה נפגשות ברחוב וכל אחת מהן מנסה להקסים את דרכה או מצפה באופן פלא לקבל את מבוקשה. עלתה בדמיוני תמונה של נשים מבוגרות, עם תסרוקות איומות ושמלות דיסני מטופשות, שמנסות ללא הרף להניע את השרביט פלסטיק שלהן בעודן נתקלות בעולם עקשן שלא נענה לדרישות או לציפיות שלהן. זה הצחיק ואף הבהיל אותי עד כדי כך, שכתבתי על זה שיר.

זה לא פשוט לגדול כנסיכה, להרגיש שאת מרכז העולם בעיני הורייך ובני משפחתך ואז לצאת לעולם ולגלות שבעולם האמיתי אין מקום לפינוק או לקיצורי דרך.

החיים האמתיים דורשים מכל אחת מאתנו בדרכה שלה, כוחות אינסופיים, אומץ לב, תושייה ותעוזה. כל נסיכה תאלץ יום אחד להתבגר ולהפוך למנהיגה ובמידה רבה גם ללוחמת.

הוקסמתי והתרגשתי כאשר נתקלתי לפני מספר חודשים בסרטון שבו ילדה שמסבירה לאמה ולאחיה הקטן מדוע הנסיכות בסיפורי הילדים, הן חלשות וקורבניות. אותה הילדה זיקקה באופן כל כך ברור, נקי, מבריק וטהור את אותן השאלות ששאלתי את עצמי כילדה ועודני מבררת עם עצמי כאישה בוגרת.

מה שגיליתי במסעותיי עד כה, הוא שבין אם גדלת באשליה שאת נסיכה או בתחושה שאת לכלוכית, שהעולם מסרב להכיר ביופייה ובקסמיה, ישנו רגע אחד בלתי נשכח, שכל אחת חווה, בשלב זה או אחר בחייה. רגע בו את מבינה שהעולם מלא ביופי וטוהר אבל גם בסבל וכאב. זהו הרגע בו את יוצאת מגבולות הממלכה של עצמך אל תוך היער האפל של העולם בחוץ. אם גדלת כנסיכה את עלולה לצפות שמישהו אחר יהרוג את הדרקון ויציל אותך מעצמך. אבל באותו הרגע הבלתי נמנע והעוצמתי הזה, את מרימה את החרב ובוחרת להרוג את המפלצת שלך בכוחות עצמך. זהו מהלך פנימי שלעיתים איש לא רואה מלבדך.

"הנסיכות בסיפורי הילדים הן חלשות וקורבניות". צילום: אלבום משפחתי

זה יכול לקרות לך ביום בו את חווה אובדן או שברון לב. ביום בו איבדת משהו יקר אבל נאלצת לקום ולבחור להמשיך לחיות חיים מלאי עוצמה ומשמעות למרות האובדן והכאב.

זהו הרגע בו ויתרת על תפיסה שהייתה לך על עצמך, הרגע בו הפסקת לרצות את כל מי שסביבך. זה היום בו התבגרת והרווחת בדרך את עצמך, הרגע בו גילית באמת את כוחך.

זהו היום בו עמדת ממש מעל התהום ובחרת להציל את עצמך! הרגע בו קמת והלכת או בחרת להילחם ולהישאר. זה הרגע בו החלטת להציל את נפשך. זהו אותו הרגע בו בחרת להיפרד מהנסיכה שהיית והפכת למלך שחלמת יום אחד לאהוב.

זהו למעשה היום בו נישאת לעצמך!

בראיון עם הזמרת שר אשר פורסם אי שם בשנות התשעים, היא השכילה להסביר כיצד היא עצמה מיישמת את הרעיון הזהבראיון היא מסבירה את התובנה הזאת לאמא שלה באופן החלטי וברור.כאשר אמה מפצירה בה שיום אחד עלייה להתמסד ולהתחתן עם גבר עשיר,היא עונה לה בביטחון מלא:

“But Mother I AM A RICH MAN”, העושר והאושר האמיתי כבר קיימים אצלי, לכן אני קודם כל נשואה לעצמי.

בבוקר של חג פורים, כשהבת הקטנה שלי בת השנתיים וקצת, התעוררה וביקשה להתלבש כמו נסיכה לגן.עטיתי עליה גלימה של וונדר וומן ושלחתי אותה לדרכה, לעולם הגדול שנשקף בעיניה בין כותלי הגן.בתקווה מלאה שהיא תזכור תמיד שהעוצמה הגדולה שלה, והיכולת שלה להינצל ולנצח גם את השדים המפחידים ביותר שלה, תלויה אך ורק בה.