.jpg)
יש לי יום הולדת ואני מתעקשת לחגוג. כדאי לכם גם
יש אנשים שלא חוגגים ימי הולדת, שלא מבינים מה הטעם, אבל אני לא מבינה מה הטעם לעבור על זה בשתיקה. אם בהתחלה חשבתי שזה ממש עצוב, הרי שהיום (בגילי המופלג) אני מבינה שדווקא בגלל זה צריך לחגוג את החיים ולא להעביר אותם בחדגוניות אפורה כמו קרפיון של פסח, כי בסופו של דבר זה גם ככה ייגמר
יש אנשים שלא חוגגים ימי הולדת, שלא מבינים מה הטעם, אבל אני לא מבינה מה הטעם לעבור על זה בשתיקה. היום בו נולדנו מסמל את הרגע בו האישיות שלנו הגיחה לעולם על מנת לעשות כמה פעולות שיטביעו את חותמן בדרך זו או אחרת. אם לא אנחנו – הרבה דברים לא היו קורים כפי שהם קורים.
אנחנו יכולים להשפיע על הסביבה שלנו במעשים ובדיבורים מכוונים או לגמרי באקראי. הזמרת דפנה ארמוני סיפרה לי שמישהי שמעה אותה שרה ברדיו ומשפט אחד בשיר נגע לה בעצב חשוף והיא קיבלה אומץ להתגרש.
"אוי, אני מצטערת", אמרה לה דפנה, אבל האשה אמרה שבזכותה היא כיום בפרק ב' מאושר. לעתים מספיק להגיד מילה שנופלת בטיימינג הנכון, אפילו לתת למישהו לעבור נתיב לפנייך בכביש – ושינוי מתחולל. לא תמיד יש לנו מושג איך אנחנו משפיעים על גורלות של אנשים, אבל אנחנו משפיעים.
לעוד טורים של גאיה קורן
למה לעולם יש בעיה עם נשים גרושות?
שמחה שנולדתי
אני שמחה שנולדתי, בחיי. לא שאני כזאת מוצלחת או מדהימה, לפחות לא כל הזמן ;) יש לי פתיל קצר, חיבה מוגזמת לפסטות, חוסר סבלנות לגבר שלא מסמס מיד אחרי הדייט (אם הוא מחכה עד הערב זה אבוד), ונטיה איומה לדחות למחר מה שהייתי צריכה לעשות שלשום – אבל בסך הכל אני די מבסוטה מהחיים האלה. הם כל כך שבריריים ועדינים ויכולים להיגמר תוך רגע, אז למה לא ליהנות כל הדרך אל האושר?
יש לי חברה ששונאת לחגוג. "יום הולדת זה סתם יום", היא כועסת, "זה רק אומר שהזדקנתי, על מה בדיוק אני צריכה לשמוח?" מצד אחד, צודקת, מצד שני, כל כך טועה. רופא שראיינתי פעם אמר לי "אנחנו מתקרבים אל המוות מרגע שנולדנו" – והמשפט הזה לא עוזב אותי מאז. אם בהתחלה חשבתי שזה ממש עצוב, ואחר כך שזה ממש נכון, הרי שהיום (בגילי המופלג) אני מבינה שדווקא בגלל זה צריך לחגוג את החיים ולא להעביר אותם בחדגוניות אפורה כמו קרפיון של פסח.
בשנתיים האחרונות, אני מודה, הייתי קצת גפילטע, לא התחשק לי לשכשכך עם חברים והעברתי את ימי ההולדת שלי בצניעות. יש תקופות כאלה של התכנסות, שאת אומרת לעצמך "שנה הבאה אני אהיה בחו"ל עם בן הזוג החדש המדהים שלי!" ואז שנה הבאה מגיעה ואת שוב לבד. נתתי לזה משקל גדול מדי, אפילו לא הרגשתי עד כמה. השנה התעוררתי. דווקא בגלל שאני מרגישה את אוזלת הזמן זה מרגיש לי שאני צריכה להיות שמחה ומוקפת אנשים שרוצים בטובתי, אנשים שאולי לא זוכרים מתי יש לי יום הולדת, אבל כשאמות הם בטוח ישתו ויסקי וקיר רויאל לעילוי נשמתי.
אז יש לי יום הולדת. תיכף אני בת 24 פעם שנייה, ואני מבינה כמה גברים על העולם הזה. וגם כמה דברים:
למדתי שלא צריך לקחת ללב כל דבר ושלא הכל אישי.
צריך לקחת דברים בפרופורציה, לא לעשות עניין משטויות.
במקום לעשות פשרות, לגלות גמישות.
בוטוקס מחזיק רק שלושה חודשים.
גם הזוגיות שלי.
אני הכי יפה כשנוח לי (עם מייקאפ, עקבים ופן).
חברה לא מפרגנת היא לא חברה.
גברים הם יצורים פשוטים, יש כפתור און וכפתור אוף (אצלנו יש און, אוף ועמעם למצבים משתנים).
מתישהו הילדים יהיו נחמדים אלייך ותביני שהם צריכים משהו...אבל הם ילמדו אותך יותר מכל בית ספר...
זה לא חיים שכאלה, אני עדיין לא מתכוונת להחזיר את נשמתי לבורא, למרות שזה כמעט קרה השבוע כשמדדתי שמלת מיני למסיבה.
מהמראה הביטה אליי בלונדינית שצריכה לעשות שורש עם ברכיים של מישהי שתהיה בת חצי מאה עוד שנתיים. "מי אתן ומה אתן רוצות", שאלתי את שתי הבליטות הכי לא אסתטיות בגוף האדם. "אנחנו הברכיים שלך", הן צהלו ברטט, "אנחנו פה כדי להזכיר לך שיש גרביטציה, שכל שנה שעוברת את מתכווצת עד שתגיעי לאדמה. לכי תחגגי עם חברים שאת אוהבת, שלא אכפת להם איך אנחנו נראות ובנות כמה אנחנו, שלא מזיז להם אם את יפה מבחוץ כשאת יפה מבפנים".
עוד מעט יש לי יום הולדת. אני והברכיים שלי מברכות במזל טוב את כל מי שנעצר מולנו ומשפיע בכוונה או במקרה על המציאות שלנו. שנתראה בשמחות.
שלך,
גאיה קורן
מנטורית אני מלכה לחיים טובים יותר, מנחת סדנאות לנשים גרושות , עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר
לפנייה לכתב/ת 
