מנדלבליט אישר עדות מומחים בתביעה ייצוגית של ניצולי שואה נגד בנק לאומי
באפריל 2015 חשף ynet כי הוגשה תביעה ייצוגית בגובה 150 מיליון שקלים נגד בנק לאומי בטענה שהבנק הרוויח במהלך השנים סכום השווה כיום לכ-6 מיליארד שקלים על חשבון ניצולי השואה. כעת היועץ המשפטי לממשלה החליט לאפשר לפרופ' כץ ולרואה החשבון בר לב להעיד בהליך המשפטי, מה שצפוי לזרז את השבת הכספים. האם זה מאוחר מדי?
מקומם: ניצולי שואה שניסו להבטיח את עתידם והפקידו מכספם בבנק ישראלי, קיבלו בפועל עד 30% מההפקדות המקוריות. שנתיים לאחר חשיפת ynet בדבר הגשת תביעה ייצוגית בגובה 150 מיליון שקלים נגד בנק לאומי על ידי ד"ר וולפה צמח, אישר היום, בצעד חריג ולקראת יום השואה הקרוב, היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לחתן פרס ישראל לשנת 2016, פרופ' יוסף כץ, שחשף את הימצאותם של פיקדונות בבנקים השייכים לקורבנות השואה בישראל, ולרואה החשבון יהודה בר לב, להעיד בתביעה הייצוגית שהגישו הניצולים נגד הבנק.
בנק לאומי: עמלות גבוהות מקשישה בת 90
כזכור, באפריל 2015 חשף ynet, כי הוגשה תביעה ייצוגית בגובה 150 מיליון שקלים נגד בנק לאומי על ידי ד"ר צמח, בנם של ניצולי שואה מליטא, בטענה, שהבנק הרוויח במהלך השנים מהפקדותיהם של ניצולי שואה סכום השווה כיום לכ-6 מיליארד שקלים, אולם שילם לניצולים או ליורשיהם סכומים מגוחכים. הדבר הגיע לידי כך שמי שהפקיד ב-1939 בבנק סכום של כ-1,000 ליש"ט (סכום שהיה ניתן לרכוש איתו דירה בת"א באותם ימים), קיבל מהבנק סכום של 159 שקלים. התביעה, בגובה 251,666 שקלים ובקשה להכיר בה כתביעה ייצוגית בגובה 150 מיליון שקלים הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו על ידי עורך הדין גלעד נרקיס.
על פי כתב התביעה, הורי התובע שהתגוררו בליטא ביקשו עקב מצוקת האנטישמיות באירופה, להבטיח את עתידם באמצעות הפקדת סכום כסף מסוים אצל הנתבע, שישמש עבורם עוגן קיומי התחלתי כשיעלו לישראל. העברת הכספים לארץ, לכשעצמה, הייתה כרוכה בעלויות נלוות רבות, אך בשל מצוקת הורי התובע ושאר חברי הקבוצה, הדבר היה בגדר הרע במיעוטו.
אפשרויות ההשקעה שהעמיד בנק אנגלו-פלסטינה (גלגולו הקודם של בנק לאומי) בפני חברי הקבוצה, היו מוגבלות לחשבונות נזילים בלבד, קרי חשבונות עובר ושוב או פיקדונות קצרי מועד של עד חצי שנה, וכך הפקדונות, שהופקדו בידי הבנק לפני המלחמה, נשחקו לגמרי. הראשונים שפנו לקבל בחזרה את כספם, כדוגמת הורי התובע, קיבלו כ-30% מערך הפיקדון המקורי, והדורשים אחריהם קיבלו אחוזים בודדים מערך הפיקדון המקורי, אם בכלל.
לטענת התובעים, לא הייתה לכך הצדקה כלכלית, משפטית או מוסרית, ובפועל התעשר הבנק מפיקדונות חברי הקבוצה. במסגרת התיק מתנהלים הליכי ביניים ובין השאר דרישה של ד"ר צמח להגיש חוות דעת מומחים, כשהרקע לתובענה נעוץ במחקרו של פרופ' יוסף כץ, שחשף את הימצאותם של פיקדונות בבנקים, השייכים לקורבנות וניצולי השואה בישראל.
מחקרו של פרופ' כץ הוביל להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בשנת 2000 והוא התבקש לשמש יועץ לוועדה, במסגרתה וליווה את עבודתה עד לפרסום מסקנותיה. בהמשך הוא התבקש לשמש יועץ החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה, שהצטיידה בחוות דעתו ובחוות הדעת של רואה החשבון בר לב בתביעה שהגישה נגד בנק לאומי, במסגרתה שילם הבנק יותר מ-100 מיליון שקלים.
במסגרת הליך אישור התובענה כתובענה ייצוגית, עתר ד"ר צמח, באמצעות עורכי הדין גלעד נרקיס ואבנר יפרח, לאפשר לו להגיש חוות דעת מטעם המומחים, פרופ' כץ ורואה החשבון בר לב, שהביעו את הסכמתם לתת חוות דעת בתובענה, וכן לגלות מסמכים המצויים בבנק, ואף לחשוף את חוות הדעת שנתנו פרופ' כץ ובר לב לחברה להשבה.
"גילוי המסמכים עלול לחשוף את החברה לתביעת שיפוי מהבנק"
לטענת ד"ר צמח המומחים יכולים לשפוך אור על התנהגות הבנק, לנתח ולאתר חשבונות וכספים עבור חברי הקבוצה. החברה לאיתור ולהשבה, באמצעות עורך הדין אופיר פורת, התנגדה להגשת חוות דעת המומחים, וטענה, כי גילוי המסמכים עלול לחשוף אותה לתביעת שיפוי מהבנק, וכי המומחים התחייבו כלפיה לשמירת סודיות.
לאחר שבית המשפט הפנה את הסוגיה להחלטת היועץ המשפטי לממשלה, הוא החליט לאפשר לפרופ' כץ ולרואה החשבון בר לב להעיד בהליך המשפטי, ובלבד שלא יצרפו או יגישו מסמכים שמקורם בוועדת חקירה פרלמנטרית של ח"כ דאז קולט אביטל. במכתב, ששיגר מנדלבליט לבית המשפט נכתב: "לסוגיה יש גם פנים משפטיות אך לא פחות חשוב מכך פנים ציבוריות. דומה שאין, ולא יכולה להיות, מחלוקת בדבר הצורך להעלות על נס את קורבנם של ניצולי השואה ובדבר החוב שחייב העם היהודי באשר הוא, קל וחומר העם היושב בציון, לניצולי השואה, ומוטלת עליו האחריות לדאוג לרווחתם. לכן, ומבלי קשר לטענות המשפטיות, על כל הגופים המעורבים בהליך להתגייס ולעשות במסגרת הדין את כל הניתן לסייע לאותם האנשים".
לפנייה לכתב/ת 
