כך נולד מצעד החיים
דוקטורט מכחיש שואה, ח"כ צעיר והאנטיתזה ל"צעדת המוות". נח קליגר מסביר על תחילת המסורת ומספר על הניצול היחיד מלבדו שנותר בחיים מבין הצועדים הראשונים
שמו היה פרנסיס רוק ובשנת 1987 הוא גרם לשערורייה בינלאומית, כאשר האוניברסיטה של נאנט בצרפת העניקה לו תואר של דוקטור על העבודה שלו שבה הכחיש את השואה. בישראל ישב אז בכנסת אדם צעיר שהחליט שחייבים לעשות מעשה אשר יהווה מעין "תשובה" לאותו עלבון (אגב, כעבור כמה חודשים האוניברסיטה ביטלה את התואר).
הח"כ הצעיר חשב זמן רב על אפשרות של תשובה נאותה ולבסוף הגיע למסקנה שיש לארגן צעדה סמלית ממחנות אושוויץ לאושוויץ 2, היא בירקנאו, כדי להוכיח שלא רק שהגרמנים השמידו מיליוני יהודים, אלא שהיהודים שוב קיימים.
כך נולדה "צעדת החיים" שתיערך ביום שני בפעם ה-29. בכל פעם משתתפים בה למעלה מרבבת אנשים צעירים ומבוגרים, יהודים ואשר אינם יהודים, וגם משלחות של אישים מרחבי תבל. "מצעד החיים" או "צעדת החיים" הייתה לא רק למסורת, אלא גם למכשיר לחינוך עבור הצעירים.
האיש שהמציא את המפעל הגדול והחשוב, אותו ח"כ, הוא אברהם הירשזון, מי שהיה מאוחר יותר שר האוצר של ישראל ואף "בילה" כמה שנים בכלא. אך המפעל שלו גדל והלך והפך לחלק אינטגרלי מהמסורת היהודית שלאחר השואה.
אני אישית השתתפתי ב-27 מאותן הצעדות (השנה לא נסעתי בגלל בעיות בריאות) ואני זוכר שבתחילת הצעדה היינו כ-30 שורדים. אט אט הלכו רבים מאתנו ובשנים האחרונות נשארנו שניים: הרב ישראל-מאיר לאו ואנוכי. בימים אלה הבטחתי לידידי-שותפי האחרון, הרב לאו, הצועד תמיד בראש המצעד, שבשנה הבאה אי"ה, שוב נצעד ביחד.
בראש הארגון עומדים היום ד"ר שמואל רוזנמן ואהרל'ה תמיר, הממשיכים את המסורת שנולדה לפני קרוב ל-30 שנה בגלל אותו דוקטורט שערורייתי.