בשבוע הבא יגיעו עמרי אסנהיים ורוני קובן, שניים מהעיתונאים המוכרים והמובילים בטלוויזיה הישראלית, לסיבוב הרצאות בחוף המזרחי ויזכירו לכולנו, דרך תיאורים מרתקים של התחקירים, של התהליכים מאחורי הקלעים וההישגים משני החיים של העבודה שלהם, את המשמעות האמיתית של עבודה עיתונאית. "קובן ואסנהיים יתארו, כל אחד בדרכו המיוחדת, את המסע שלהם אל האמת", מספרת המפיקה אפרת מוזס מ-O.N.E productions "אסנהיים על תחקיריו המדוברים מהשנים האחרונות, קובן על הדרך הייחודית בה הוא נוגע באנשים, ודרכם בצופים".

בישראל מרצים השניים לעיתים תכופות. "להרצות בארה"ב זה בשבילנו חוויה גדולה", הם אומרים בראיון מיוחד ל'ידיעות אמריקה'. "אנחנו נהנים מהמפגש עם קהל ומחכים לשמוע מהקהל באמריקה, לענות על שאלות ולשמוע מה הם חושבים".

כבר למעלה מ-11 שנים נמנים השניים עם כתבי 'עובדה', תכנית התחקירים המצליחה ביותר בישראל ועומדים, כל אחד מהם, מאחורי כמה מהסיפורים החשובים ביותר שחשפה העיתונות בישראל.

השניים עברו מסלול נפרד בעבודתם העיתונאית, אבל נראה שהשבילים השונים שפסעו לאורכם במהלך הקריירה, משתלבים בהרמוניה מפתיעה. "אני מציג צד רך יותר", מתאר רוני, "סיפורים אנושיים יותר, ועמרי ברוב המקרים עובד עובד על כתבות תחקיריות יותר. לפעמים זה מתהפך".

גם הסיפורים האנושיים וגם התחקירים המשמעותיים שפרסמו השניים, הובילו לשינויים ושיח משמעותי בחברה הישראלית. בין תחקיריו הבולטים של אסנהיים, זוכה פרס סוקולוב לעיתונות חוקרת, היה למשל התחקיר מפורסם אודות שמעון קופר ששתי נשותיו נפטרו. התחקיר הביא לפתיחת חקירת משטרה ולסוף להרשעתו של קופר ברצח שתי נשותיו. "זה לא משהו שקורה כל יום", מודה אסנהיים, "כתב חוקר רוצה לשנות, לא תמיד זה קורה ולא תמיד השינוי הוא מיידי, אבל כשאתה רואה שינוי כזה כמו 0 ל-100, זה משמעותי מאוד”.

חוק וסדר

למעשה את מה שאנחנו ראינו בתכנית התחקירים כסיפור שלם ומרגש עם רקע מחריד שבסופו נעשה צדק, חווה אסנהיים בשבע שנים של מה שהוא מגדיר 'רכבת הרים מטלטלת'. אל קופר התוודע אסנהיים כשהלך לאסוף את בנו מגן הילדים. אחת האימהות ניגשה אליו אחרי שזיהתה אותו מהתכנית 'עובדה' וסיפרה לו כי חברתה ג'ני מלמד, שהתגוררה בקיבוץ, מתה בנסיבות מסתוריות. המשטרה חקרה את האלמן שמעון קופר, שג'ני הייתה אשתו השלישית, אך התיק נסגר מחוסר אשמה. משהחל לחקור את נסיבות הרצח, הבין שיש כאן סיפור שרב בו הנסתר מהגלוי. הוא הגיע לנשותיו לשעבר של קופר וגילה שניצל במניפולטיביות את אותן נשים כשבנה לעצמו עבר שלם של שקרים, מסיפורים על שירות בשב"כ ובמוסד ועד לנפילה בשבי. הוא זיהה קווי דמיון בין מותן של שתי נשותיו של קופר ובלי שהתכוון הבין כי ייתכן שמדובר ברוצח סדרתי.

"זה לא משהו שקורה כל יום". שמעון קופר(צילום: מוטי קמחי)

שנים אחר כך, אותו תחקיר הצליח להוביל להרשעתו של קופר. בשנה האחרונה הספיק אסנהיים לפרסם גם כתבות שעוררו הדים על תקיפות מיניות ועבירות אחרות שיוחסו לרחבעם זאבי, המצלמה הנסתרת של "עד כאן" שחשפה את ארגוני השמאל הקיצוני במעשים קיצוניים, תחקיר על מכונת ההרשעות של הפרקליטות בישראל, וגם כתבה על כנופיית כרם-התימנים, שהכניסה לפנתיאון הישראלי את המשפט "רחמים לא ידע", משפט שהגיע אפילו עד אלינו.

גם קובן פרסם בשנים האחרונות כמה מהכתבות הזכורות שהובילו לשיח לא פשוט בתוך החברה בישראל. ניאו נאצי שחזר בתשובה, השבוי הישראלי בלוב, הוא נכנס לעולמה של דפני ליף ממובילות המאבק לצדק חברתי, הוא הציג צדדים אינטימים ומפתיעים בכמה מגיבורי התרבות הישראלים המוכרים ביותר, הוא הציג מאבקים פרטיים של אנשים שגילה בדרך והפכו לדיון ציבורי גדול, וליווה את סייד קשוע בדיוק כשבחר לעזוב את ישראל.

שניהם מודים שהעבודה השתנתה לאורך השנים עם השינויים שהם עצמם עברו. "אני חושב שאנחנו זולגים אחד לתחום של השני בגלל שאנחנו כבר 11 שנים בתכנית", מסביר עמרי, "וקרו לנו המון דברים. שנינו הפכנו להורים, זה שינוי משמעותי שגם גרם לנו להתרגש מדברים שאולי היינו קהים אליהם בעבר. היום אנחנו חושבים אחרת".

גם רוני מסכים וטוען שההורות חשפה אותו לסף רגישות חדש. "כשאשתי הייתה בהריון ערכתי כתבה על טלטלה הורית מאוד קשה. אמא שאמצה תינוק מסודן כשלפתע הגיעה הסבתא שלו מאוסטרליה ורצתה לקחת אותו. סיפור על שתי אמהות שרוצות ילד אחד ואני מוצא את עצמי בוכה יותר מהמרואיינת על הסט".

בין המעניין לחשוב

"לאורך השנים שלי לצד הסיפורים הגדולים, האתוסים והדרמות הגדולות", מספר קובן, "כשכתב מגיע גם עם משהו קטן, עם דמות לא מוכרת, סיפור בומבסטי פחות אבל הכתב מאמין שמדובר בעוול שחייבים לחשוף, נמצאת לזה הבמה. עשיתי כתבה על ילדים מעוטי שלמדו לנגן על כינור ואחרי המלחמה נשכחו ולא יכלו להמשיך בפרויקט. שידרנו את הסיפור בעובדה ויום אחרי חצי מהמדינה נרתמה לזה והפרויקט המשיך. חשבנו שצריך לדבר על ילד שמגיעה לו הזדמנות שווה לחלום, גם לדברים כמו תרבות, למרות שאין לו כלום. גם כשליוויתי את סייד קשוע", הוא מוסיף "אחרי שהיה פובליציסט שסימל את ההשתלבות בחברה, גשר לתרבויות, הוא קם והחליט בימי צוק איתן שלא רוצה לחיות בישראל יותר. אפילו שלא היו שם חשיפות וחצוצרות והקדשנו לכתבה חצי שעה, ראו אותה לא פחות מתחקיר דרמטי ושמחתי שאנשים חשבו שהסיפור חשוב".

"פובליציסט שסימל את ההשתלבות בחברה". סייד קשוע(צילום: ליז שרם)

ואכן מגוון הנושאים שעסקו בהם והגיעו ישירות לגרעין דעת הקהל בחברה הישראלית, מוכיח את כוחה של עיתונות, גם בימים אלו. "היום יותר מתמיד חשוב לנו לעשות את העבודה שלנו", מצהירים שניהם. "הפייק ניוז זה מסר שמאד מצליח גם בישראל ואנחנו מנסים לעשות את העבודה שלנו, היום יותר מתמיד, יותר לעומק, תוך שמירה על אלגנטיות מול תופעות כאלו”.

האמת החדשה

ההרצאה של השניים בארה"ב מכונה 'רגע של אמת' ובמסגרתה ירחיבו על המשמעות של אותה אמת בימינו. "בתור כתבים חוקרים", מסביר עמרי, "אנחנו יודעים ש'אמת' זה מושג שקיבל טרנספורמציות מפחידות. אנחנו מדברים על איך דברים קורים ואנחנו מתארים את הדרך שלנו לאמת. איך מרגישים אמת ואיך יודעים לרדוף אותה על המסך. על רקע הקריאות לפייק ניוז ודה לגיטימציה, האתגר שלנו הופך הרבה יותר גדול".

קובן חוזר לאותה כתבת תחקיר מפורסמת שפירסמו בעונה האחרונה בתכנית אודות ראש הממשלה. "אילנה דיין שידרה כתבה על נתניהו, כתבה רוויה בראיונות, עובדות, והתגובה שהתקבלה לא נגעה בכלל באותן עובדות אלא הובילה את השיח למקום אחר". דיין בחרה להקריא את תגובת לשכת רה"מ במלואה, ולתת לצופים בבית לשמוע את העבודות ולהתרשם. הקראת התגובה ארכה שבע דקות ולא נגעה בשום טענה ועובדה שהוצגו בתכנית. "זו הייתה תגובה שקרית ללא כל התייחסות לעובדות בכתבה. היו בה שקרים בוטים לגבי אילנה ומה שנאמר באותן דקות ארוכות, מבחינת צופים רבים היה אמת. האתגר שלנו מהבחינה הזו הוא להקפיד להיצמד לעובדות".

דיין מקריאה את תגובת ראש הממשלה

אותה תכנית איפשרה לצופה להיות השופט ולהחליט מה מבחינתו פייק ניוז ומה מבחינתו האמת. "שידרנו עובדות", ממשיך רוני, "ושידרנו תגובה של משרד רה"מ. הצופה רואה דברים, ראיונות, עובדות ושומע את אילנה מקריאה בסופן תגובה שאין בה עובדות. זה היה רגע מבחן מאוד רציני ואנחנו מתמודדים עד היום עם השידור של אותה תכנית. אין כמעט מונית שאני נוסע עליה ולא שואלים אותי למה היא עשתה את זה לביבי".

אסנהיים מייחס את עידן הפייק ניוז, הבחירה בין אמת לאמת אלטרנטיבית, ליסודות והערכים שכולנו גדלנו עליהם. "יש אנשים ששומעים את תגובת ראש הממשלה ומאמינים לו לפני הכל, כי זה המקום שנהגנו כולנו להאמין לו וזו סיטואציה כל כך מורכבת כדי להבין איך אנחנו מנהלים בתוכה. בהרצאה", הוא מוסיף, "אנחנו עוסקים בזה. הנפנוף והאדישות לא יעזרו פה. אני חושב שאנחנו מקלים ראש בשינוי היררכיות. אנחנו גדלנו בדור של בודקי עובדות והדור הזה צורך את מרבית החדשות מהפייסבוק. בסוף שם זה קורה ושם לא צריך כלום".

לא להתקרנף

קשה לדבר על 'פייק ניוז' בלי לדבר על מה שקורה ממש כאן בקרבנו. "מה שמדהים זה שאנחנו בישראל ואתם בארה"ב חווים את אותה מציאות, אנחנו בקטן ואתם בגדול. השאלה מה אתה עושה עם זה. בזמן שאנחנו כעיתונאים שואלים מה עושים עם זה, הם, כמו טראמפ, מובילים כבר 10 צעדים לפניך. לעיתונאים יש תפקיד חשוב מאי פעם, אבל מנכר בי חשש שציוץ של טראמפ יהיה חזק יותר מכל תחקיר".

רוני מעלה עוד חשש שמתגבש עם המציאות החדשה הזו. "בימים בהם כל צד עכשיו בודק את מד היכולת של הצד השני ונראה שיש כאן עיתונות נגד שלטון, מה שאנחנו לא לוקחים בחשבון זה את אלו שמקשיבים מהצד. מספיק שמישהו יקח את הכניסה של הפוליטיקאים בעיתונאים למקום לא טוב, ואנחנו נמצא עצמנו במציאות חדשה. אני זוכר", הוא מוסיף, "בוקר אחרי התחקיר של ביבי, התראינה אילנה ברדיו ואמרה 'ביבי הוא לא אויב שלי', התפקיד שלנו הוא לסקר, לחקור, והעלאה שלנו כשחקנים לאותו מגרש, כאילו אנחנו מתחרים, אויבים במשחק הזה היא מסוכנת. אנחנו מקווים שזה לא ילך רחוק מדי".

עמרי מזכיר את הראיון הבלעדי של 'עובדה' עם ארדואן, מנהיג טורקיה, שרק השבוע התארח בבית הלבן. באותו ראיון ענה ארדואן על שאלות קשות וישירות ממש אחרי ניסיון ההפיכה בארצו. "אני כל הזמן שואל את עצמי מה קרה בתקופות אחרות, איך תהליכים של שינוי משמעותי כל כך התגבשו, בזמן שקורה עוד דבר ועוד דבר. בראיון עם ארדואן תהיתי מתי הטורקים שאלו את עצמם איך זה קרה, איך לא ראו את התהליך. כולנו חווים את האירועים כדבר ועוד דבר ואולי נגיע לנקודת אל-חזור”.

"אדם מתייצב מול עם ומתחיל להזיז את העם". אסנהיים וקובן

בשבועות האחרונים, אל מול השיח הגובר על תפקידה החשוב של העיתונאות החוקרת במציאות החדשה, אסנהיים וקובן מבינים את המוטל עליהם. "מה שאנחנו יכולים לעשות זה להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים בכל הכוח", אומר עמרי. רוני מוסיף: "עלינו לבחון את עצמנו כל הזמן, גם מול מי שהיינו, אפילו בכל הנוגע לתמיכה שלנו בקולגות, להגיד בכל רם, לתמוך ולא להתקרנף מול זה. להגיד מה שעל הלב".

כל אחד מהם זוכר את הרגע שבו הבין שכשמדובר בהצגת האמת, אין מקום לחשש. "כשעבדתי על סיפור חייו של חנוך לוין”, אומר קובן, “למדתי איך הוא מתח את חוש הביטוי, נכנס בכל הפרות הקדושות. אני פחדן ממנו, אבל אם יש משהו שעמד לנגד עיני זה החשיבות בלהגיד את הדבר בצורה בהירה. להסביר ולהתריע גם אם לא רוצים להקשיב לך. כמו חנוך לוין, בהתמדה וחוסר הנכונות להתקפל בסוף המסר חילחל. אדם מתייצב מול עם ומתחיל להזיז את העם ושם ההשראה".

כשאסנהיים עוסק במשמעות של התפקיד העיתונאי בימים אלו הוא חוזר לשחזור שעשה לפרשת אלאור אזריה. "זו הייתה נגיעה בחומרים הכי נפיצים שיש. עשיתי סרט ששחזר כל שניה סביב המקרה, מה היה לפני, מה היה אחרי. הרגשתי שהציבור לא ממש הבין מה היה שם. פוליטיקאים צייצו, אנשים גיבשו דעות של ימין ושמאל". השחזור הציג את המורכבות של אותם אירועים, מבלי להאשים או לתפוס צד. "ההחלטה לגעת בזה דרשה אומץ להגיד את הדברים גם אם מדובר בחומרים נפיצים. במהלך הסרט היה קטע שבו דיברתי על מידת האחריות של אזריה ואני מקווה שיהיה לי אומץ גם בהמשך. היו חלק חשבו שזיכיתי אותו וחלק שהאשמתי אותו. הכתבה הזו לקחה את הפרשה משאלה של כן ולא".

בהרצאה הם מבטיחים לספר על כל מה שהתרחש מאחורי הקלעים, על הצעדים הקשים וגם המשעשעים בדרך אל הסיפורים. "זה נשמע מאוד רציני", הם מסכמים בחיוך, "אבל זה גם וגם, אנשים מחפשים תוכן, סיפור, לא רק פאנץ'. יהיה צחוק ודמע".

עם הרצאתם, 'רגע של אמת' יגיעו השניים לטנפליי שניו ג'רזי ב-25 במאי  ומנהטן בניו יורק ב-28 במאי