לאביה העורך דין, היא בישרה כשהיתה בת שבע, שהשותף שלו מרמה אותו. "ביקשתי ממנו שילך למשרד כי השותף שלו שם והוא גונב ממנו. אבי הלך למשרד, גילה את השותף שם ואת התרמית והשותפות פורקה".

בכל זאת, לקח להוריה הרציונאליים שנים להבין שבתם היא לא סתם כישרון או גחמא, אלא משהו שיתווה את דרכה של לב. "לאבא שלי אין מושג עד היום מה אני בדיוק עושה"היא צוחקת.

לב בפעולה. השבוע בלוס אנג'לס

בין לקוחותיה המפורסמים ניתן למנות את השחקנית מיטל דוהן, לה בישרה שהיא תטוס לארה"ב ותפתח לעצמה קריירה חדשה כזמרת (מה שאכן קרה) והמעצב אלון ליבנה אותו פגשה ב-2007 לאחר שהעיפו אותו מ"שנקר"והיה במצב רוח ירוד. "אמרתי לו: תתעודד, אתה הולך להיות מלביש האופנה של המפורסמים ביותר בארץ. שנקר עוד יתלו תמונה שלך במסדרונות שלהם". שנים ספורות לאחר מכן, ליבנה התפרסם כמעצב שמלות כלה ומלביש יפות ומפורסמות לקראת יומן הגדול.

מה שתמיד מעניין את כל מי שפוגש את לב, הן באמת יכולות התקשור שלה וגם בהרצאתה בלוס אנג'לס, שנערכה ביוזמתה וארגונה של הלנה (שוש) מיימון, הפגינה לב יכולות תקשור מרשימות. אחת הנשים שהגיעו להרצאה היתה אשת הריל אסטייט, מלכה וויצמן שביקשה לדעת מה צופן לה העתיד ומה חוסם אותה בהווה.

לב התחילה לירות מהמותן. "האם השם 'אבי' אומר לך משהו?".

"כן, זהו שם בעלי המנוח"ענתה מלכה.

"אז הוא נמצא כאן אתנו"בישרה לב למלכה ההמומה והודיעה לה שהגיע הזמן להיפרד מבגדיו של הבעל המנוח ולהשתחרר אחת ולתמיד.

"בשנתיים הבאות את הולכת לעזוב את מקום העבודה שלך בתחום הנדל"ן ולשנות כיוון, לעשות דברים שיספקו אותך באמת". המשיכה לב.

מלכה סיפרה לקהל המרותק שאכן הספיקה כבר להודיע לחברה' בעבודה שהיא מתכוונת לעזוב את תחום הריל אסטייט בו עסקה מזה שנים.

ללוס אנג'לס היא הגיעה לשתי הרצאות ומפגשים עם לקוחות ישראלים ואמריקאים כאחד. בין הרצאה להרצאה, תפסתי אותה לראיון קצר.

איך שמעו עלייך לקוחות אמריקאים?

"הם הגיעו אלי בעקבות כתבה של כתבת פוקס ניוז, אדל נזריאן. ב-2011 היא עשתה עלי כתבה לאחר מקרה מעניין שהיה לי בבית אריאן לב. טיפלתי בכמה ערבים תושבי השטחים ובכמה מתנחלים מאותו איזור. מטבע הדברים היתה ביניהם הרבה שינאה. הם עברו אצלי קורס ביחד וממקום של שינאה עמוקה אלו אל אלו, הם הגיעו למקום של אהבה ושיחררו את המחסומים בתוך עצמם. לאחר שהכתבה שודרה, הגיעו אלי לקוחות אמריקאים. הגעתי אז לניו יורק ועבדתי עם אנשי עסקים הגרים שם וליוויתי גם באופן אישי את מייקל שטרן".

,ידעתי את זה מהיום הראשון". לב בביקורה בלוס אנג'לס

"ידעתי את זה מהיום הראשון. האמת שחשבתי שזה יקרה עוד לפני שלוש-ארבע שנים וזה התעכב לי הרבה זמן, אבל תמיד ידעתי שהשלבים הראשונים של הפיתוח יהיו בישראל וההפצה של זה תהיה בכל העולם וזו המטרה שלי היום".

"פתחתי את המרכז ברמת גן אך מאז המקום גדל מאוד ועבר לתל אביב עם קומה ענקית של חדרי טיפול וכיתות לימוד. אבל ב-2014 סגרתי את המקום ועברתי לחצר האחורית של ביתי בנאות אפקה בכוונה שתהיה גחלת שממשיכה את הפעילות. הפעילות עובדת היום גם בלעדי. הכשרתי מטפלים עצמאיים העובדים במרכז וגם באופן עצמאי".

"בתחילה היו מגיעות הרבה יותר נשים, היום באחוזים זה 60 אחוז נשים ו-40 אחוז גברים שזו התקדמות מרשימה. פעם גם גברים היו מגיעים אלי בעיקר כדי שאתקשר עבורם, היום הם רוצים להתחבר לתת מודע שלהם".

"בעיקרון כן, זהו משהו שנגיש וקיים בכל אחד. הגישה לשם יכולה להיות קלה או מלאה בסלעים ומהמורות. זה תלוי מאוד באיפה אנו נמצאים בחיינו. המטרה שלי היא לתת לאנשים אפשרות להיכנס לתת מודע שלהם ולערוך שינוי בחייהם. אנו מחפשים הרבה דברים שאנו חושבים שיגרמו לנו לאושר: אם יהיה לי כסף, בית גדול או בעל, אבל גם לאחר שאנו משיגים את הדברים האלו, אנו מגלים שאנו לא מאושרים כי יש משהו שחוסם אותנו, משהו בתת מודע שלנו שאיננו מודעים לו".

"בהחלט. למעשה, עברתי טיפול אצל אחת המטפלות אצלי. זו היתה התחנה האחרונה שרציתי להגיע אליה כי הייתי במבוכה. התביישתי ללכת למטפלת שהעריצה אותי, שהוכשרה אצלי במרכז ולהוציא את כל הג'יפה שלי החוצה. אבל התגברתי על הבושה ועשיתי את זה. כי הרגשתי שאני חייבת. מבחוץ, הייתי אריאן לב, הפרסונה, האישה החזקה והמודעת, אבל מבפנים, הייתי איילת אריאל (שמה המקורי של אריאן לפני שהחליפה אותו –א.א.) הממורמרת. הטיפול הזה מאוד עזר לי. היום, אותה אישה מנהלת לי את כל העסק".

"בהחלט. אם אראה מישהו הזקוק לי, אני אגש אליו ואעביר אליו את מה שאני מרגישה. אתן לך דוגמא. יום אחד עברתי את הכביש ואני רואה אישה שחוצה לפני. הרגשתי את המחשבות שלה. היא היתה מודאגת מהמשכנתא שהיא מתקשה לשלם ויש לה עיקולים ובתי משפט. ראיתי גם שיהיו לה שלושה שבועות של לחץ אבל לאחר מכן דברים יסתדרו. ניגשתי אליה ואמרתי לה בעדינות: סליחה, אני מתקשרת, אני יכולה להגיד לך משהו? כשהיא אמרה לי שכן, התחלתי להגיד לה את כל מה שהיה לי לומר, היא היתה בהלם איך ידעתי, אבל היתה מאושרת לשמוע שדברים הולכים להסתדר תוך פרק זמן קצר. ראית ממש איך העננה שרבצה עליה הוסרה. זו היתה הרגשה נפלאה לתת לה את זה, יש בזה מעין הרגשת שליחות".