את מי מעניינות דוגמניות?
זו חידה מרתקת לנסות ולהבין מדוע דור אנושי כה אינטליגנטי עדיין שבוי בתרבות הגוף, ופחות עוסק בערכים. פרשת השבוע מציעה שתי קצוות - והאמת היהודית נמצאת ביניהם
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
פרשת "נשא" מספרת את סיפורו של הנזיר היהודי. אדם שמרצונו החופשי, מתנזר מהיין, מתנזר מפולחן המוות ובעצם מכל מגע עם המתים, ומגדל את שערו על מנת לייצר לו זהות חיצונית מובחנת. יש כאן אולי אקט של בריחה. חכמים קשרו בין הנזיר לבין פרשת האישה הסוטה שהן פרשות צמודות בתורה. שכל הרואה סוטה בקלקולה ראוי שיתנזר מהיין. אם תרצו יש כאן קשר בין יין (או סמים בכלל) למיניות. ועל תרבות המועדונים בכלל לא דיברנו עדיין.
חז"ל מספרים לנו על נזיר מיוחד שזיהה את מקור הסכנה בו עצמו ולא בסביבתו (בעיבודים קלים): "אמר שמעון הצדיק ....(מעשה ב)אדם אחד שבא אליי מן הדרום, יפה עיניים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים". שמעון הצדיק מתאר דמות של נזיר יפה תואר שביקש לגלח את שערו. "אמרתי לו, בני מה ראית לשחת שער נאה זה? אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז יצרי עלי (כי ראיתי עד כמה יפה אנכי) וביקש לטורדני מן העולם (כי הצד של התשוקה המינית התעורר בי) אמרתי לו ריקה (ריקני שכמוך) מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולעה, העבודה (אני נשבע) שאגלחך לשם שמים. עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל..." (תלמוד מסכת נזיר דף ד).
כשבר רפאלי תהיה לא רלוונטית
לאף אחד אין תעודת ביטוח. ישנם אנשים צנועים כלפי חוץ, אך מאטד לא בהתנהגותם הסמויה מהעין החברתית - וההפך. השאלה אותה אני מעלה מתייחסת לתרבות הכוללת שבה אנו חיים. כיצד היא מציגה את האדם? מדוע הופכות מספר בחורות בעלות גוף יפה במיוחד לגיבורות תרבות, שכל תנועה מטופשת שלהם מדווחת בהרחבה, ואילו חוקרת מבריקה בגיל העמידה הקרובה, כמו גם חוקר ממין זכר הקרובים לפצח סוד מסודות היקום אינם מושכים את תשומת הלב הציבורית?
מדוע תנועותיה של כלת פרס נובל אינן מדווחות כה בהרחבה? אני חייב להודות כי היא נשמעת לי אישיות מסקרנת הרבה יותר מהדמויות הנבובות בנוסח "ברבי" הכובשות את המסכים. התבונה האנושית, האישיות המורכבת והמפותלת של האדם, כוח היצירה שבו, הם כל כך אינסופיים, בלתי צפויים ומעניינים, מדוע הם אינם מושכים את תשומת לבנו באותה מידה?
זו חידה מרתקת לנסות ולהבין מדוע דור אנושי כה אינטליגנטי, שבוי עדיין (ברובו כמובן) בבידור העונה לצרכים הראשוניים שבו. מדוע תהליך העידון הפרוידיאני שהוביל למהפכה הטכנולוגית לא הוביל במקביל למהפכה רוחנית-תרבותית?
איך מגיעים לאמצע?
פרשת השבוע שלנו מציינת שני מוקדים קיצוניים. את פרשת סוטה, המציינת את המשפחה המתפרקת בגלל ניאוף וחשדות מרקיבים. ומאידך את תגובת הקיצון של הנזיר הבורח מהבלי העולם הזה. האמת של היהדות איננה נמצאת בקצוות, אלא במיצוע של שני הכוחות הנדמים כסותרים. אך הדרך להגיע למיצוע איננה לפי היהדות בתהליך טבעי, הדרגתי ומתפתח. האבולוציה השכלית שהובילה למהפכת התקשוב, לא תוביל למהפכה ערכית מקבילה. ערכים גבוהים אינם צומחים בהדרגתיות, יש צורך במהפכת הר סיני הבאה מן החוץ כדי לשנות את רוח האדם.
הקצוות הסותרים של הסוטה והנזיר, אינם מתיישבים מעצמם לשביל הזהב המפורסם. בדיוק כמו שהברון מינכאוזן איננו יכול להוציא את עצמו מהביצה באמצעות משיכה בבלוריתו. השינוי התרבותי של האדם מחייב יד חיצונית שתטלטל אותו ותעקור אותו, במידה מסוימת, מעולמם המשכר והנבוב של הצרכים הראשוניים.
