מגפי המלך החדשים

• לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן 
  

היה היה מלך שרצה מאד שכ-ו-ל-ם ידעו שהוא המלך. מה עשה? כינס את כל שריו ויועציו, ואמר להם כך: "אני יודע שאני המלך. גם אתם אני מקווה יודעים שאני המלך. אבל איך ידעו כל האנשים ברחוב ובממלכה שאני הוא המלך? הרי אני נראה לכאורה כאחד האדם? מה עלי לעשות כדי שכולם ידעו שאני הוא המלך פה?" הציעו שריו ויועציו הצעות שונות ומשונות שתכליתן הבאת דבר מלכותו של המלך לכל נתיניו. המלך דחה את ההצעות שהועלו מכיוון שלא נראו לו כמבטאות באופן בולט ומשמעותי את מלכותו.

לפתע קם אחד מן היועצים ואמר: "אדוני המלך, יש לי רעיון. אנחנו נעשה לך מגפיים מזהב. אתה תלך ברחבי ממלכתך עם מגפיים של זהב, בוהקים הנראים למרחוק, וכך כולם ידעו שאתה הוא המלך". חשב המלך על ההצעה, וזו החלה למצוא חן בעיניו. תוך זמן קצר נמצא בעל המלאכה ונמצא הזהב ולרשות המלך עמדו מגפיים מזהב.

החל המלך להלך עם נעלי הזהב ברחובות ממלכתו, אלא שמטבע הדברים, המגפיים התלכלכו בבוץ, נרטבו בשלוליות וקסמם המלכותי פג. כינס המלך את שריו ויועציו בשנית ואמר: "המגפיים מתלכלכים בבוץ ובשלוליות ויש בכך משום פגם ופגיעה במלכותי. מה הפיתרון שלכם למצב?".

הציעו השרים והיועצים עצות כאלו ואחרות, ואז הציע אחד מהם את ההצעה הבאה: "אם מגפי הזהב מתלכלכים, אז בואו ונכסה אותם בערדליים מגומי, שישמרו על מגפי הזהב מפני הלכלוך".

קיבל המלך את ההצעה, וחיש מהר כוסו מגפי הזהב בערדליים מגומי לצורך ההגנה. לא חלפו אלא ימים ספורים והמלך שב וכינס את שריו ויועציו לישיבת חירום: "חברים יקרים. אומנם אני נועל את מגפי הזהב, אלא שהן מכוסים בערדליים מגומי, ואם כן איך ידע הציבור שאכן אני הוא המלך אם אין הוא רואה את מגפי הזהב המוסתרים על ידי הערדליים?"

ישבו השרים והיועצים על המדוכה, הציעו הצעות שונות ומשונות לפיתרון המצב, ובסוף ברוב קולות ועל דעת המלך התקבלה ההצעה הבאה: ינקבו חורים בערדליים מגומי, וכך דרך החורים, יראו יבצבצו מגפי הזהב, וכך כולם ידעו מי הוא המלך.

נקראו בעלי המלאכה המתאימים, ואלו ניקבו חורים לאורך ולרוחב ערדלי הגומי, כדי שדרכן יהיה ניתן לראות את זהב המגפיים.

לא חלפו ימים רבים, והמלך שב וכינס את שריו ויועציו: "חברים יקרים" אמר, ומקולו נשמעה נימת אכזבה ואולי אף ייאוש קל. "אומנם מהחורים בערדליים ניתן במאמץ לראות את מגפי הזהב שמתחתיהם, אלא שדרך החורים הללו גם נכנסים לי מים למגפיים, השלג גם הוא חודר רך החורים, ואני לא יכול להמשיך וללכת כך כשרגליי נרטבות מהמים הנכנסים דרך החורים שבערדלי הגומי".

ישבו השרים והיועצים והעלו במוחם הקודח את הרעיון המבריק הבא: אל תוך החורים שבערדלי הגומי ידחפו קש. כך יובטח שלא יחדרו מים ושאר מרעין בישין אל תוך מגפי המלך המוזהבים.

המלך שמח לרעיון. חיש קל נמצאו בעלי המלאכה שמילאו את כל החורים שבערדלי המלך בקש, והמלך יצא שמח וטוב לב אל מסיבת העיתונאים לדווח על הצלחתו.

עלה המלך על הבמה, כולו חיוך מנצחים, ולרגליו - מגפי זהב מלוכלכים, מכוסים בערדליים מגומי, מנוקבים חורים, ובתוך החורים תחוב קש. "עכשיו" אמר המלך לנציגי התקשורת מממלכתו ומהעולם כולו: "עכשיו ידעו כ-ו-ל-ם מי הוא המלך פה!".

כל קשר בין הסיפור לבין דמויות, עצות, פתרונות, והתנהלויות ציבוריות בנות זמננו - הוא לצערי אמיתי בהחלט.