גזר דין מוות למחבלים: בידיים של נתניהו וליברמן
רה"מ ושר הביטחון סבורים כי יש להטיל עונש מוות על המחבל שרצח בחלמיש את שלושת בני משפחת סלומון. נתניהו, שהתנגד לשנות את המדיניות בנושא, וליברמן, שוויתר על הדרישה בעת הצטרפותו לממשלה, יכולים להניע את המהלך בקבינט. ברקע: מערכות הביטחון והמשפט צפויות שוב להתנגד
האם הנסיבות הפוליטיות החדשות יובילו את מערכת המשפט הצבאית להטיל עונש מוות על מחבלים? ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר אתמול (יום ה') במהלך ביקור הניחומים אצל בני משפחת סלומון, ששלושה מיקיריהם נרצחו בפיגוע בחלמיש, כי יש להטיל עונש מוות על המחבל עומר אל-עבד מהכפר הפלסטיני קובאר. בכך הצטרף נתניהו לשר הביטחון אביגדור ליברמן, שאמר דברים דומים בתחילת השבוע באולפן ynet.
חוק חדש בנושא לא צריך לחוקק כלל, מאחר שסעיפי עונש המוות למחבלים קיימים במערכת החוקים הצבאית בשטחי יהודה ושומרון. הדבר היחיד שנדרש מנתניהו וליברמן, כדי לממש עונש מוות למחבלים, הוא אישור ודרישה של הקבינט והעומד בראשו לשנות את המדיניות בנושא, ולדרוש מהתביעה הצבאית לבקש עונש זה מבתי המשפט הצבאיים.
בחלוף השנים התנגדה מערכת הביטחון למימוש החוק, בשל החשש שהחלתו תוביל לפיגועי חטיפה ומיקוח על מנת לשחרר מחבלים שנידונים למוות. נתניהו לא שונה אפוא מקודמיו, שאשררו מעת לעת את המדיניות הישראלית ולפיה אין לדרוש עונש מוות למחבלים.
צו הוראות הביטחון באיו"ש מאפשר את הטלת המוות על מחבל שגם למוות, אולם במשורה. כך למשל, סעיפיו גורסים כי ההחלטה בנושא צריכה להתקבל פה אחד על ידי הרכב השופטים. משפט הוכחות חייב להתנהל גם אם המחבל אינו כופר באשמה ובאופן מיידי מוגש ערעור על עונש המוות, גם אם המחבל שהורשע לא מערער.
ראש הממשלה נתניהו התנגד בשנים האחרונות בכמה הזדמנויות שהיו לו לשנות את המדיניות בנושא, כמו למשל בעת שליברמן העלה את הדרישה בנושא כתנאי להיכנס לממשלה בשנה שעברה. בסופו של דבר ליברמן ויתר על הדרישה. כעת, כשהוא שר ביטחון, ליברמן יכול לשלב ידיים עם נתניהו, מאחר ששניהם הם היחידים שיכולים להוביל את המהלך הדרמטי שבו הם תמכו השבוע בפומבי.
בהיסטוריה השיפוטית הצבאית זכורים רק כמה שופטים צבאיים, כמו למשל אלוף-משנה במיל' עודד פסנזון, שגזרו עונשי מוות על מחבלים לצורכי הרתעה, אולם גזרי הדין שבהם הם היו מעורבים הסתיימו ללא העונש בגלל דעת מיעוט או ביטול בערעור.
מבדיקת ynet עולה כי המהלך לא אמור כלל לספוג עיכובים בירוקרטיים או פרוצדורליים. אמנם סביר להניח שהקבינט יבקש לשמוע את עמדת השב"כ, צה"ל וצמרת מערכת המשפט הצבא ובמשרד המשפטים, אך בסופו של דבר ההחלטה תהיה בידי נתניהו כשברקע שר ביטחון תומך וקבינט ימני. בהקשר זה יצוין כי במשרד המשפטים נרשמה בעבר התנגדות לשינוי המדיניות בטענה של אפליה אפשרית בין רוצחים יהודים לרוצחים פלסטינים.
בדיון אפשרי בקבינט יוכלו נתניהו וליברמן להציג מקרים בעבר שבהם כמעט והוטלו עונשי מוות על מחבלים. כך למשל, בשנות השמונים החליט תובע צבאי, כנראה על דעת עצמו ובניגוד למדיניות הפרקליטות הצבאית, לדרוש עונת מוות על מחבל שרצח יהודים.
המחבל ביקש עונש מוות - ולא קיבל
לפני 20 שנה, ביולי 1997, ניצל שופט צבאי את סמכותו כדי "לחתור" תחת המדיניות של הממשלה (שגם אז עמד בראשה נתניהו), ולגזור, בדעת מיעוט אמנם, עונש מוות על מחבל. במקרה זה היה מדובר בארכי-מחבל חסן סלאמה מחמאס, שהורשע ברצח 46 ישראלים. מקרה זה היה כל כך חריג, עד כדי כך שהשופטים הופתעו מכך שהתביעה הצבאית לא דרשה לגזור עונש מוות על סלאמה: "התובע הצבאי נמנע כליל מלהתייחס לסוגיית עונש המוות ולא נותרה בידינו הברירה אלא לפנות לתובע ולשאול אותו מפורשות האם הייתה התייעצות של הגורמים המוסמכים בנושא זה. התובע השיב כי הנושא נשקל ובסוף הוחלט לדרוש 46 מאסרי עולם מצטברים".
אגב, גם המחבל עצמו במקרה זה, שלא התחרט על מעשיו, ביקש מהשופטים שיוטל עליו עונש מוות. השופטים ציינו שמדובר "בשיא" אי פעם של כמות הרוגים בפיגועים על ידי אותו מחבל, ושופט המיעוט בתיק, אלוף-משנה במיל' אילן כץ, כתב בנימוקיו: "הנאשם מסר כי בתודעתו התכוון להרוג כמה שיותר יהודים ושהיה מודע לתוצאות שני הפיגועים הראשונים, לא חדל וביצע בכל זאת את הפיגוע השלישי. בכך הוא איבד צלם אנוש והוציא עצמו מהכלל. הוא עשה מעשיו בזמן שיש תהליך שלום באזורנו כדי לסכלו".
עוד ציין אז השופט בדעת המיעוט כי "גם המקורות המשפטיים ביהדות, מהסנהדרין ועד לרמב"ם, תמכו בהטלת מיתה במשורה. הדרך לפיה נוקטים בתי המשפט בקובעם כי הם נמנעים מלגזור עונש מוות כי זו אינה עמדת התביעה, אינה דרך נאותה ויש בה לפגוע בחובת בתי המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי. אין מנוס מלשאול את השאלה את השאל האיומה אך המתבקשת והיא - האם זה לא המקרה שראוי להטיל בו עונש מוות – אזי מה עוד צריך לקרות?".
לפנייה לכתב/ת 
