ההחלטה הקשה של ניימאר
ההתלבטות של הברזילאי לא פשוטה, וכוללת בתוכה שיקולים מורכבים, לא כולם מקצועיים. בסופו של דבר, יהיה עדיף לכולם אם יעזוב
בשבועות האחרונים עולם הכדורגל סובב סביב שחקן אחד - ניימאר. בתחילה כל הידיעות הכחישו מעבר אפשרי של הכוכב הברזילאי לפ.ס.ז' - כך הכריזו ג'ורדי מאסטרה, סגן הנשיא של ברצלונה ("הוא נשאר פה ב-200 אחוז"), הדובר ז'וזפ ויווס ("אין שום דבר") ונשיא הקבוצה ז'וז מריה ברתומאו ("תמיד אמרתי שאני יכול להבטיח שניימאר יישאר"). אבל לאחר אינספור הכחשות, אט-אט התבהרה התמונה – ניימאר שוקל הצעה מפ.ס.ז' - אך זו לא הפריעה לנשיא ברצלונה, שהבין שאין לו מושג מה קורה מאחורי הקלעים במועדון שלו, להמשיך ולהכחיש: "ניימאר לא למכירה".
מאז שהובהר שאכן יש אמת בדברים, התקשורת העולמית מפרסם ידיעות סותרות כמדי שעה: "ניימאר נשאר", "ניימאר הודיע לחבריו שהוא עוזב", ושוב "נשאר", ושוב "עוזב". ניימאר לא בורח מהחלטה. הוא מתלבט. להלן חמש סיבות למה כדאי לו לעזוב:
שכר - מדובר בהצעה חסר תקדים. סכום העברה של 222 מיליון אירו, שכר גדול פי שלוש משמעותית ממה שהוא מרוויח בברצלונה – 30 מיליון אירו, ומענק חתימה נדיב שיועבר לסוכן שלו, הלא הוא אביו של השחקן – 40 מיליון אירו. כלומר, בשנה הראשונה לחתימה עם הצרפתים, השחקן ישלשל לכיסו סכום שהיה מרוויח ב-7 עונות במועדון הקטאלוני (להוציא הכנסות נוספות מפרסומות וחסויות). זה המון כסף, גם עבור ניימאר, ועם יד על הלב, מי מאיתנו היה מוותר בקלות רבה על סכומים שכאלו רק בגלל נאמנות למועדון ולסמל?
משפחה וחברים - עושה רושם כי הלחץ המרכזי על ניימאר מגיע מאביו, אשר ליווה אותו לאורך כל הקריירה המקצועית ומייעץ לו ללכת "נגד הלב" ולעבור לקבוצה אחרת. ניימאר קשור למשפחתו: הוא הצהיר כי ימות בשביל אביו, ואף לא הגיע למשחק של הקבוצה בטענה שהוא פצוע - וטס לחגוג עם אחותו יום הולדת. בנוסף, נראה שניימאר רוצה מאוד לשחק עם חבריו לנבחרת, מה שחסר לו בברצלונה. במעבר לברצלונה, היה משקל גדול לדני אלבס, ששיכנע את ניימאר לחבור אליו במקום לחתום בריאל מדריד. הוא עכשיו ממתין לו בעיר האורות יחד עם תיאגו סילבה, לוקאס מורה ומרקיניוס. האם נאמנות לאב ולמשפחה ומשחק עם חבריו אינם שיקול?
מוניטין – הברזילאי, שבגיל צעיר גרם לטירוף בברזיל, וכיכב בסנטוס ובנבחרות הצעירות והבוגרת, הגיע לברצלונה לא ככוכב הקבוצה, דבר אליו היה רגיל כל חייו, אלא ככוכב משני. ניימאר רק בן 25 וכבר מדורג במקום הרביעי ברשימת הכובשים של נבחרת ברזיל, ורחוק רק 26 שערים מהמקום הראשון, מעל השחקן הברזילאי הגדול מכולם – פלה. מספרים אלו ממחישים כמה גדול השחקן הצעיר, ואין ספק שהוא יירש את המקום הראשון ברשימה, השאלה היא רק מתי. עם כל האהבה למסי, לא קל לקבל את זה שיש כוכב אחר בקבוצה, בו מרוכזת תשומת הלב. בכל יום מזכירים ש"ברצלונה זה מסי". ניימאר זוכה לתהילה, אך כרגע הוא "היורש" של מסי. כל עוד מסי בקבוצה, ניימאר יישאר בצילו, ויהיה לו קשה לקחת את המושכות ולהוביל את ברצלונה בתור הכוכב המרכזי. כשזה יתאפשר, יהיה מאוחר מדי בשביל ניימאר להשאיר חותם כמו מסי ורונאלדו בפרק זמן קצר. בגיל 25, ניימאר בגיל המושלם להוביל קבוצה. הייתם מוותרים על אופציה זו?
לא גדל במועדון – ניימאר הגיע לברצלונה בגיל 21, בניגוד לחלק משחקני הקבוצה הבוגרת שגדלו במחלקת הנוער "לה מאסיה". עם כל האהבה למועדון, ברצלונה זה "מקום עבודה". אין לניימאר את האהבה והמחויבות למועדון כמו שחקנים שגדלו בו. נכון, האוהדים זועמים, אך נשאלת השאלה, כמה שחקנים, כולל "שחקני בית", הפגינו מחויבות למועדון ו-ויתרו על כל הצעה אחרת? יש לא מעט, אך הרוב המוחלט אינו כזה.
הנהלה – בתקופה בה ז'ואן לאפורטה היה נשיא הקבוצה, ברצלונה הייתה קבוצה "יוצרת", כלומר טיפחה שחקנים מגיל צעיר, חינכה אותם לפי פילוסופיית המשחק של המועדון – הטיקי טאקה, והטובים מהם השתלבו בקבוצה הבוגרת והובילו אותה. לעומת זאת, הנשיא הנוכחי ברתומאו, אינו אהוב בלשון המעטה. הוא משחרר שחקנים במחירים מגוחכים ומעט שחקנים ממחלקת הנוער הם חלק מהקבוצה. בנוסף, הקבוצה זנחה את שיטת המשחק שכה אפיינה אותה, וזו כבר לא ברצלונה האימתנית של לפני כמה שנים. אם נאמר את האמת, זו קבוצה די בינונית, אותה מחזיקים שלושה שחקני התקפה מהטופ העולמי, וביום שאחד מהם יעזוב, והשני יהיה פצוע - הקבוצה תהיה בצרות.
ניימאר מתנהג בחוסר כבוד כלפי המועדון, חבריו לקבוצה, והכי חשוב, האוהדים. הרשת מוצפת בקללות נגדו. לכולם נמאס, גם לחבריו לקבוצה, שבימים האחרונים הדגישו שהם רוצים שהוא יישאר, אך עוד יותר רוצים שיחליט כבר. במשאלים שפורסמו בעיתונות, רוב האוהדים אינם רוצים שניימאר ימשיך בקבוצה, בעיקר בגלל הגישה שלו, כי לגבי היכולת המקצועית שלו אין ספק – מדובר בשחקן ענק, אחד הטובים בעולם.
אם ניקח רגע לחשוב, ונשים את עצמנו בנעליו של ניימאר, לא ממקום של כעס ואכזבה (כאוהד ברצלונה, אני שותף גם לכעס וגם לאכזבה), האם החלטתו כה קלה? האם ניימאר, לכל הפחות, לא זכאי לזמן התלבטות? אני מקווה שלא נשפוט אותו בצורה כל-כך קשה, ובטח שלא נקלל ונקניט אותו. ניימאר הביא כבוד והישגים לברצלונה ורגעי אושר לאוהדיה. תנו לילד זמן לחשוב, ייקח כמה שייקח.
לפנייה לכתב/ת 
