"יש פי 7 יותר התאבדויות בקרב הגרושים"
לפי נתונים של משרד הבריאות, שיעור הגברים המתאבדים גבוה פי 3 מזה של הנשים, ובולט מכולם הוא הממצא לגבי גברים גרושים. מדוע הסטטוס המשפחתי משחק כאן תפקיד משמעותי וכיצד משרד הבריאות מתכוון להתמודד עם התופעה?
רונן (שם בדוי) היה במערכת יחסים בת תשע שנים. לו ולבת זוגו היו שלוש בנות, ועסק משפחתי שהם ניהלו ביחד. כשהעסק נכנס למשבר, כל המשפחה נכנסה למשבר ולבסוף התפרקה. בת זוגו של רונן הגישה תביעה למשמורת על הבנות ובקשה לדמי מזונות. במאבק לשרוד, מצא עצמו רונן חוזר לגור בבית הוריו ומיטלטל בין רשויות הרווחה לבתי המשפט. אחרי חודשים של מה שחווה כייסורים מאחר ונבצר ממנו לראות את בנותיו, ומתוך ההכרה שכך יראה גם העתיד, רונן קיבל החלטה.
הוא קיווה שבנותיו, בעודן צעירות, יתגברו בקלות יחסית על מותו, יזכרו אותו בתור אבא אוהב וקרוב ולא יזכו לקחת חלק במאבקי החזקה של ההורים, או יהפכו לכלי מלחמה בידיהם של עורכי הדין. הוא החליט להתאבד. הוא התעורר עם התקף פסיכוטי בהשפעת כמות הכדורים שלקח, ונאלץ לעבור תהליך שיקומי ארוך שבמהלכו התנדנד בין שמחה על כך שיזכה שוב לראות את בנותיו, לבין עצב על כך שלא הצליח עם ניסיון ההתאבדות שלו.
היום יש לו בת זוג, ילדה קטנה, ואת בנותיו מהנישואים הקודמים הוא פוגש פעם בשבועיים בין מאבק משמורת וצווי הרחקה מתחדשים. הוא פעיל בארגון "חבל הצלה" שמסייע לגברים ונשים הנמצאים בקונפליקט גירושים גבוה, ולכן מצויים בקבוצת סיכון להתאבדות, והסיפור שלו עוד נחשב לסיפור טוב. במשרד הבריאות מכירים סיפורים שנגמרו אחרת.
התופעה שקוטלת יותר אנשים מטרור
עו"ד שושי אייזנברג-הרץ, מנהלת היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות, וד"ר טלי בראון מהמרכז הלאומי לבקרת מחלות, נמצאות בחוד החנית של המאבק בתופעת ההתאבדות. ד"ר בראון מסבירה שהתאבדות אינה מוגדרת כמחלה, אך אובדנות בהחלט מוכרת כתופעה שהיא נקודת הקצה של רצף התנהגויות הקשורות בדרך כלל להפרעות נפשיות שונות.
לפני שנתיים הכירה בכך הממשלה והוקמה אותה יחידה למניעת אובדנות. כעת, בניצוחה של עו"ד הרץ, מנסה היחידה למצוא פתרונות כדי להיאבק בתופעה שקוטלת מדי שנה יותר אנשים מטרור, אך למרות ממדיה הגדולים, נמנעו עד כה החברה והמדינה מלעסוק בה ולהעלות אותה על סדר היום הציבורי.
איך אתן מסבירות את הפער המגדרי?
"גברים מתאבדים יותר, אבל נשים עושות יותר ניסיונות. לגברים יש פחות נטייה ללכת ולקבל סיוע, ויש להם נטיית יתר לאימפולסיביות, שזה חלק מהעניין".
הייתן אומרות שלגברים יותר קשה להיות לבד?
"זה יכול להיות גם קשור, אבל בעיקר קושרים את זה לכך שלגבר יותר קשה לבקש עזרה חיצונית".
יש גם נשים שמתאבדות בעקבות תהליכי גירושים?
"פחות מכירים את זה אבל כן, יש".
"מתוך מחקר על התאבדויות בקרב אנשים גרושים ופרודים, עולה קונצנזוס לגבי מספר גורמים הפוגעים בבריאות הפיזית והנפשית: תחושת חוסר שליטה וחוסר אונים, חוסר תחושת שייכות חברתית ומשפחתית, חוסר משמעות וריקנות, העדר תחושת כבוד, פגיעה בסטטוס ואובדן תחושת הלכידות בחיים".
גירושים ממש מערערים את כל הגורמים הללו. זה נשמע יותר חמור ברמה הרגשית מאשר אם בן או בת הזוג שלך מתה, חס וחלילה.
"נכון. רבים סבורים כך".
הייתן אומרות שלגברים יש נטייה יותר גדולה לדיכאון, או שהמערכת דוחפת אותם לשם?
"גברים עלולים להיות יותר אימפולסיביים, פחות נוטים לבקש עזרה, האגו יותר גבוה ועוד מיליון ואחד פרמטרים שגורמים להם להתאבד יותר. זה שלל סיבות. גברים גם רגישים יותר לפגיעה בסטטוס החברתי שלהם. חלקם עשויים להימנע מהבעת רגשות כי זה יכול להתפרש כחולשה, ובתגובה לאירועי דחק, גברים נוטים לבחור בתגובות תוקפניות, לקיחת סיכונים וכדומה".
גם כלפי עצמם.
"אני אומרת את זה בזהירות, אבל התאבדות זה אקט אלים. זו אלימות מאוד גבוהה כלפי עצמך".
למה גברים רווקים מתאבדים גם הם בשיעורים גבוהים כל כך?
"יש פה כמה דברים דומים: הסטטוס החברתי למשל – הם רווקים וכולם מסביבם נשואים ובזוגיות. לפעמים הם מרגישים שזה על רקע של חולשה שלהם, וזה יושב על כל הדברים שדיברנו עליהם קודם (הימנעות מפנייה לעזרה, אימפולסיביות, תגובה אלימה. ת.א).
"כמו כן, גברים משתמשים בשיטות אלימות יותר בעת התאבדות, ולכן אחוז ההצלחות אצלם גדול פי 5 מאשר אצל נשים. חשוב לציין שמבוצעים בארץ כ-7,000 ניסיונות אובדנות בשנה, בהם עיקר המקרים הם של נשים".
אני מציין בפני הרץ ובראון את הטענה שמערכת המשפט היום נוטה כמעט באופן אוטומטי להותיר במהלך הליך גירושים את הילדים עם האם ולא עם האב, והאב הוא זה שנאלץ לעזוב את הבית, ולמעשה מוקע מהמסגרת המשפחתית. כך, אותם גורמים לבריאות פיזית ונפשית שהיא מונה מתמוטטים סביבו ביתר שאת.
גם הלחץ הכלכלי בתור משלם המזונות לא מוסיף לתחושה שיש מוצא מהסיטואציה החדשה והקשה אותה הוא חווה. הרץ מסכימה שהאווירה המשפטית לא עוזרת, אבל מתעקשת שכאשר אנחנו מתחנכים לכך שלכל בעיה יכולים להיות מספר פתרונות או דרכי התמודדות, ניתן להימנע מאובדנות.
לדבריה, ישנו ניסיון הולך ומתרחב מצד המדינה לעזור בהתמודדות הזו ולהציף אותה. בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה ומשרד החינוך, מוכשרים היום שומרי סף, אנשים שאמורים לאתר את אותם סימני מצוקה של גברים (וגם נשים) הנמצאים בתהליך גירושים קשה ומטלטל. "הרעיון", מסבירה הרץ, "הוא לאתר גירושים בקונפליקט גבוה, ואכן יש הדגשה על הגברים בגלל שיעורי ההתאבדות הגבוהים בקרבם".
"שומר הסף הוא כול אדם המודע לנושא, ומסוגל לזהות סימנים מדאיגים לאובדנות אצל רעהו. כמובן שעליו להיות אמפתי, רגיש וקשוב, וחשוב ששומר הסף ישאל שאלות ישירות – האם חשבת למות? האם אתה מתכנן להתאבד וכדומה. על שומר הסף לשכנע את האדם שנמצא בסיכון לקבל עזרה מקצועית, ולסייע לו להגיע לגורם המתאים ביותר לקבלת עזרה (רופא משפחה, גורם בריאות הנפש או כל גורם אחר שיכול לתמוך ולסייע). אחוז גבוה מאוד של המתאבדים היו אצל רופאי המשפחה בחודשים האחרונים לחייהם. על כן התחלנו להכשיר גם רופאים ואחיות".
זה מזכיר לי שכשאני מגיע עם בתי ואשתי לביקור בטיפת חלב, באיזשהו שלב מוציאים אותי מהחדר והאחות מתחקרת את אשתי בניסיון לזהות סימנים לדיכאון לאחר לידה. יש איזו תכנית לעשות משהו דומה עם זוגות שמתגרשים?
"התשובה היא כן, אבל השאלה היא מי יעשה ואיך נעשה את זה. החוכמה היא למצוא את מי שכן יכולים. אנחנו מתכננים לעשות הכשרה לעורכי דין ולשופטים הבאים במגע עם נושא הגירושים בקונפליקט גבוה".
גברים רבים טוענים שעורכי דין לדיני משפחה מעודדים את הנשים להשתמש בילדים כבנשק, ולדחוף את הפרידה להליך משפטי מדמם. לדבריהם, אותם עורכי דין רוצים להתסיס ולזכות בתיק, ולא עומד לנגד עיניהם הצורך לפתור את העניין בצורה כמה שיותר חלקה וכמה שפחות טראומטית לכל הצדדים.
"אני מכירה את הטענה הזאת, וכמי ששייכת לעולם המשפט, לצערי היא גם נכונה לעיתים. עורכי הדין שיעברו הכשרת שומרי סף יבינו את הסכנה הגדולה, ואין לי ספק שהם ירצו להיות שותפים להצלת חיים משמעותית זו. השאיפה היא להכשיר כמה שיותר עורכי דין המבינים את הנושא, רגישים אליו ואמפתים".
כל אחד מאיתנו יכול למצוא את עצמו שם?
"אצל הרבה מתאבדים - אם בודקים אחורה, ניתן לזהות עבר של דיכאון, ובאופן כללי, לדיכאון אין הרבה מודעות. אנחנו לא מתייחסים לאובדנות כמחלה, אבל מחלות הנפש בקרב האוכלוסייה נחשבות לאיזה בן חורג, כשהן בעצם בעיה בריאותית לכל דבר. אני אומרת שחשוב לזכור שאדם שסובל מדיכאון לפעמים סובל הרבה יותר מאשר אדם שהיה לו התקף לב ויש לו סכנה לפגיעה קרדיאלית נוספת".
"אדם שהולך להתאבד מרגיש שבעצם אין פתרון. צריך לחנך כבר מגיל צעיר שלכל בעיה יש מספר פתרונות. ברגע שאתה חושב שיש פתרון אחד לדבר, זה כבר נורא-נורא מסוכן. כשאדם מחליט להתאבד, הוא רואה באותו רגע חושך אחד גדול, והוא רואה פתרון סופי לבעיה זמנית.
"התאבדות זו בעיה שבאה בגלים. יש עליות ויש ירידות. אם אתה מצליח לתפוס את הבנאדם האובדני לפני השיא הראשון, אתה יכול לעזור לו להימנע מהמעשה האובדני. חשוב לציין כי התפיסה החברתית הרווחת שאם נדבר על נושא האובדנות אזי אנחנו נעודד את התופעה, אינה נכונה. חשוב לדבר על הנושא באופן אחראי וגלוי".
זה נשמע אולי מוזר אבל יש חיים אחרי ההתאבדות. כמובן שלא למתאבד עצמו, אבל משרד הבריאות מכנה את ההתאבדות עצמה כ"אירוע רב נפגעים". המושג לרוב מקושר לטרור, ואמנם בהתאבדות במבט ראשון ניכר כי ישנו נפגע אחד בודד, אך ההערכה היא שכל מתאבד מותיר אחריו 25 נפגעים נוספים במעגל הפגיעה הראשוני: ילדים, בת זוג, הורים, אחים, חברים, קהילה, מקום עבודה ועוד. כחלק מפעולות המניעה, מנסה היחידה למניעת אובדנות, שמונה היום ארבעה אנשים בלבד, לשפר את האיתור והזיהוי של אנשים בסיכון אובדני וליצור רצף טיפולי תומך עבורם.
באתר של עמותת "בשביל החיים" למשל, מבקשים מאנשים להיות ערניים לקרובים אליהם, ולגלות מודעות לשינויים במצב הרוח כגון עצב, ייאוש, העדר הנאה מפעילויות, שימוש בחומרים ממכרים ובאלכוהול מעבר לשימוש סביר ומותאם.
עוד סימנים הם: שינויים בתפקוד כגון היעדרויות ממסגרות עבודה ולימודים, ונסיגה מחברת אחרים; ירידה בהספקים או בלימודים, או ירידה משמעותית בתפקוד בכלל; שינויים קיצוניים בהופעה החיצונית ושינויים בתאבון ובדפוסי השינה, וכמובן - דיבורים על מוות ומחשבות אובדניות באופן ישיר ועקיף, כולל מחוות שונות כגון מסירת חפצים, מתנות, תמונות, מכתבים, או כתיבת מסרים וסטטוסים שונים המעידים על המצוקה והעדר המשמעות בחיים. כל אלו ועוד עלולים להעיד על מחשבות אובדניות.
ולסיום, מה אפשר לעשות עם השיח האלים ורווי ההאשמות הזה שבין גברים לנשים?
"בגלל התסכול המאוד גדול מול עורכי הדין ומערכות הרווחה, שחלקו מוצדק וחלקו פחות מוצדק, אנשים שרע להם עשויים לחפש ולמצוא את האשמים בכל אחד. אני חושבת שעכשיו, כשיש לגופים הללו קשר לממשלה, הם יכולים להוריד קצת את הלהבות, ואנחנו יכולים לראות כיצד אפשר לעזור להם. קודם כל, חשוב לנו לעזור להם לאתר את הנוטים לאובדנות. אני לא יכולה לפתור את הסכסוך בין הגבר לאישה, אבל אני כן יכולה לאתר ולעזור להכניס אותם לרצף הטיפולי".
