ביחד או לחוד: מה משמעות הבגידה בקשר?
כל זוג נע על הרצף שבין ייחודיות ל"ביחד", כאשר הבגידה עצמה מאפשרת לבוגד להישאר במרכז, נאמן לערכיו ולא למוסכמות החברה
הנישואים המונוגמיים מביאים את בני הזוג לוותר על יחסים עם אחרים, וגורמים לכל אחד מהם לקונפליקט לגבי הוויתור הכרוך בכך. יש המצליחים לפתור את הדילמה בתוך המערכת, אך יש כאלו שלא מצליחים לפתור אותה במסגרת הזוגית ופונים לבגידה, בה הם רואים דרך לפתרון הקונפליקט הנוצר בין הנאמנות לעצמי, לערכים ולרצונות שלי, ובין המוסכמות של הסביבה שדורשת להתאים את עצמי אליה.
הבגידה מאפשרת להשאיר את הבוגד במרכז, נאמן לערכיו ולא למוסכמות החברה, וזו גם הסיבה שבגללה שומרים עליה בסוד. דרך אחרת להסתכל על בגידה, קשורה לדרך שבה בני הזוג מנסים למצוא את האיזון בין מובחנות אישית ל"ביחד". מאחר שכל מערכת היחסים נעה לפי היכולת של בני הזוג לנוע על הרצף של ייחודיות וביחד, נוצרים לרוב שני סוגים של יחסים:
1. זוגיות המאופיינת במובחנות נמוכה - אלו הם זוגות הנוטים לתלות יתר האחד בשני ובתגובות הסביבה. בזוגיות זו מטושטשת ההבחנה בין רגשות לעובדות, כך שמרבית אנרגיית החיים מושקעת בחיפוש אחר אהבה ואישור של בן הזוג. בדרך חיים זו, קשה לבני הזוג לשמור על איזון רגשי והגיוני.
2. זוגיות המאובחנת ברמת מובחנות גבוהה - אלו הם הזוגות הנוטים לשמור על הייחודיות של כל אחד מהם. כל אחד מבני הזוג הוא אוטונומי ועצמאי לפעול כרצונו, בנוסף לקשר הזוגי שמחבר ביניהם.
כל זוגיות נעה על הציר שבין "אני" ו"אנחנו". למצוא שביל זהב בין הצרכים האישיים לבין המחויבות הזוגית היא יכולת הדורשת גמישות רבה והבנה כי במערכת היחסים קיימת תנועה בלתי נמנעת של התקרבות-התרחקות. בזמן ההתרחקות, בן הזוג נאמן לעצמו ולערכיו, ואילו בזמן ההתקרבות בני הזוג ממלאים את מצבורי ה"ביחד" שלהם. כל בני זוג מאופיינים ברמה שונה של התקרבות-התרחקות המתאימה להם.
יש זוגות מונוגמיים שלהם רמת מובחנות נמוכה, כך שכל אחד "נבלע" בתוך הקשר. הם לא שבעי רצון מהזוגיות, אך הם נשארים נאמנים אחד לשני כי הם בעיקר חוששים להינטש ולהישאר לבד. יחד עם זאת, יש זוגות בעלי רמת מובחנות נמוכה הפונים לבגידה כאשר הם רואים בה אפשרות להגשים את החלומות ואת הייחודיות שלהם. הם לא רואים אפשרות בתוך הזוגיות לבטא את רצונותיהם ואת כמיהתם, ומצפים שהישועה תגיע מחוץ לנישואים.
בדרך זו הם מפחיתים את החרדה ואת חוסר הנחת מהזוגיות שלהם, בזמן שהנבגד, לעומת זאת, יחזיק בתחושה שהוא הקורבן, ויתהה "למה בן זוגו עשה לו את זה". הנבגד, שירגיש כמו החלש בסיטואציה הזאת, יחוש מצוקה גדולה ועולמו יתמוטט עליו. זוגות מונוגמיים בעלי מובחנות גבוהה, לעומת זאת, ישמרו על המובחנות הזאת גם במצב של בגידה, ובן הזוג הנבגד לא ייקח על עצמו את האשמה או ירגיש שהוא הקורבן. הוא יבין שהבגידה לא אומרת עליו דבר, ושהיא שייכת לבן הזוג הבוגד בלבד.
כמובן שבכל רמת מובחנות, בגידה היא אקט כואב ביותר, אך ניתן להשתמש בה כנקודת מפנה לחידוש האמונה הזוגית. לכן, לאחר כל בגידה כל זוג צריך לשאול את עצמו את השאלות הבאות על מנת שיוכל לצקת תוכן חדש לזוגיות, וכדי שניתן יהיה לשקם את היחסים ולהשתמש במשבר כנקודת מוצא שממנה ניתן רק לעלות:
1. מי אני? מה מהעצמי שלי התגלה בנישואים ומה מהעצמי התגלה ברומן? הפער בין שני "עצמיים" אלו, הינו נושא לעבודה של בני הזוג כדי להשיב את הזוגיות על כנה.
2. מה הבגידה יכולה להגיד עליי ועל מערכת היחסים שלי? באיזו מידה כל אחד מבני הזוג מצליח להיות נאמן לעצמו, לרצונות שלו ולערכיו, ויחד עם זאת, גם לכבד את בן הזוג והזוגיות.
לסיכום, כדברי המשורר, חליל ג'ובראן: "אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה. מזגו איש לרעותו, אך אל תשתו מכוס אחת". כי זוגיות טובה לאורך זמן מכילה את ה"ביחד" ואת כל אחד ואחת לחוד.
ד"ר רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת
