בדרך לפסטיבל טורונטו עוצרים בירושלים: הסרט האיסלנדי שנכתב בארץ
הבמאית האיסלנדית אווסה הלגה היורלייסדוטיר מגיעה לפסטיבל טורונטו עם סרט הביכורים שלה "הברבור", שאת תסריטו פיתחה בחממת הקולנוע הבינלאומית בירושלים. בריאיון ל-ynet היא מחמיאה לבמאים הישראלים שפגשה ("אהבתי את 'אפס ביחסי אנוש'"), מדברת על הקשר העמוק בין קולנוע איסלנדי לטבע ונזכרת בכומר שעשה סלפי בכנסיית הקבר
היורלייסדוטיר, ילידת רייקיאוויק בת ה-33, הגיעה לירושלים ב-2014 כחלק מקבוצה של 14 יוצרים צעירים מישראל ומרחבי העולם שנבחרו להשתתף בחממה המקומית של בית הספר לקולנוע סם שפיגל במטרה לפתח את התסריטים שלהם. היא פגשה שם בין השאר את הבמאים טליה לביא, אלמורק מרשה, עמיקם קובנר ואסף שניר. בעוד הם עדיין עמלים על השלמת הפרויקטים, היא כבר מציגה בבכורה את סרטה הארוך הראשון במסגרת פסטיבל טורונטו.
"מאוד נהניתי להכיר את חבריי בחממת הקולנוע הבינלאומית בירושלים ב-2014", היא מספרת בריאיון ל-ynet לרגל השתתפותה בפסטיבל טורונטו בקנדה. "אני מאוד מתרשמת מהעבודה של טליה לביא, אסף שניר ועמיקם קובנר. אהבתי את 'אפס ביחסי אנוש', ואני לא יכולה לחכות ליציאת 'הד' (סרטם של שניר וקובנר). אני מקווה שייצא לי להיפגש איתם שוב במהלך סבב הפסטיבלים".
"אחד הדברים הנעימים, המפתיעים והמחכימים בסדנאות בינלאומיות מסוג החממה בירושלים, הוא המפגשים עם 'שותפים לפשע' הקולנועי ממקומות שונים בעולם. המפגש עם אווסה היה כל אלה - ואף יותר", אומר שניר. "היא יוצרת עם נפש חכמה ורגישה ותשוקה גדולה לקולנוע, וגם תמיד היה לה וויסקי טוב בחדר. אני בטוח שהסרט שלה יפהפה ומצפה מאוד לראות אותו בהקדם, בתקווה שיביאו אותו לפסטיבל חיפה הבא עלינו לטובה. שיק איסלנדי זה לא דבר שקל למצוא במרכז הכרמל".
גם טליה לביא זוכרת את היורלייסדוטיר לטובה. "אווסה מקסימה ומיוחדת במינה. התיידדנו כשהיינו ביחד בסדנה בירושלים, ובהמשך היא גם התארחה אצלי בדירה כי רצתה לבלות בתל אביב. אני זוכרת שמאוד אהבתי את התסריט שלה, שמבוסס על נובלה איסלנדית ידועה. אני שמחה לשמוע שהיא צילמה את הסרט ומחכה לראות אותו".
הקהל שעתיד לצפות ב"הברבור" בפסטיבל טורונטו ה-42 יחזה בשלב כתוביות הפתיחה של הסרט בשקופית של החממה הירושלמית לצד אלו של גופי שידור מצפון אירופה שתמכו בהפקה. "הברבור" אולי לא צפוי להגיע להישגים דומים לאלו שרשם "הבן של שאול" של לאסלו נמש, שגם הוא עבר בחממה הירושלמית לפני שזכה באוסקר בקטגוריית הסרט הזר, ובכל זאת מדובר ביצירה אינטימית ראויה ונוגעת ללב, שתמשוך קהלים צעירים ומבוגרים ברחבי העולם, ונקווה שגם בישראל.
בין השאר נחשפת סול בת התשע למחזור החיים - לידה וחידלון. והיא גם מתוודעת למוות שמגיע בטרם עת ובנסיבות לא טבעיות, כמו שחיטתו של עגל שאותו אימצה כחבר אמת אחרי שחזתה בהמלטתו, או הפלה שמבצעת בת דודתה ההוללת. במהלך העבודה על הסרט הייתה עסוקה היורלייסדוטיר גם בלידת בנה הראשון, מה שהשפיע מן הסתם על תהליך היצירה של הבמאית. "לפעמים היה מתיש ביותר ומעורר חרדה להתנהל בין שני ילדיי - הסרט והתינוק", היא מודה, "אבל להביא ילד לעולם במהלך עשייה של סרט על ילדה גרם לי להתחבר רגשית לסיפור ברמה הרבה יותר עמוקה. השחקנית גרימה, שהייתה בת 11 במהלך הצילומים, כמו גם בני, שהיה בן שמונה חודשים באותה תקופה, גרמו לי לחוש יותר צעירה והרבה יותר מחוברת לעולם הרגש הגמיש של ילדים. זה התברר כתרומה חשובה ביותר לאסתטיקה של הסרט".
איסלנד בעלת הנוף המגוון והייחודי הפכה ללוקיישן נחשק עבור הפקות קולנוע וטלוויזיה עתירות תקציב מהוליווד. סרטי "מלחמת הכוכבים" האחרונים צולמו שם בחלקם וכן אלו מהפרנצ'ייז המתחרה "סטארטרק", וכך "פרומתיאוס", "מהיר ועצבני 8", "ת'ור העולם האפל" ועוד רבים וטובים, וכמובן הסדרה "משחקי הכס", שצוות הפקתה מתארח תדיר באי הארקטי. גם היוצרים המקומיים מתמסרים לסביבה הטבעית שלהם, זו של המרחבים הבתוליים המרהיבים. עם זאת, עם התקציבים הצנועים שלרשותם, בדרמות האינטימיות שהם יוצרים, הנוף הופך לחלק פעיל בתהפוכות הנפשיות של הדמויות. הוא אינו מנסה לדמות עולם אחר כמו בסרטי מדע בדיוני ופנטזיה, אלא הופך למשתתף פעיל ומשמעותי ביחסים בין בני האדם ובתוכם. הבעיה היא שלא פעם הנוף המוריק באזורי הכפר במדינה חוזר על עצמו שוב ושוב בסרטים האיסלנדיים.
"אולי אנחנו הקולנוענים האיסלנדים נופלים למלכודת של הנוף, מרגישים שתמיד עלינו להציג טבע בסרטים שלנו", אומרת היורלייסדוטיר. "אני מאוד מעוניינת בעשיית סרטים אורבניים, אבל כאיסלנדית אני חשה שקשה להפריד בינך לבין הטבע. הוא מחבק אותך בכל מקום. האישיות שלנו, וכך גם הדמויות שלנו, כל כך מושפעות ממנו. בשלב העריכה של 'הברבור' העורכים ואני השקענו הרבה זמן ומאמץ כדי לא לנצל את צילומי הנוף לחינם, אלא ליצור זיקה בינם לבין הנפש של הדמויות ואיפה שהן נמצאות בתוך הסיפור. זה היה הגיוני איכשהו. יש לך צילום בקלוז-אפ של דמות מוטרדת, ואז בום! אתה חותך לנהר סוער באמצע הלילה. כך הנוף מאפשר לנו לקבל תובנות לגבי מצבן של הדמויות בניגוד לסתם רקע יפה".
גם בעלי החיים מקבלים מקום בולט בסרט שלך.
"ב'הברבור' בעלי החיים הופכים להיות מעין מקום בטוח עבור הגיבורה הילדה. בני אדם עשויים להיות נוקשים, אבל חיות הן נשמות טובות ונאמנות. היא נשלחת למקום המרוחק הזה כדי לעבוד ולהתבגר, והיא כל כך בודדה, בהתחלה לפחות. בעלי החיים הופכים לחברים שלה, ומערכת היחסים שלה עם העגל היא אפילו בעלת היבטים דתיים. בכל יום הילדה הולכת לרפת כדי להתוודות בפני העגל. ולמעשה, אותן סצנות שבהן סול מחפשת נחמה בחברת העגל הושפעו בהמון דרכים מסצנות של 'לשבור את הגלים' של לארס פון טרייר, שבהן הגיבורה בס מתוודה בפני אלוהים".
"אני זוכרת שיצאתי לטייל לילה אחד עם כמה מהחברים בחממה וביקרנו בכנסיית הקבר. צפינו בטקסים שונים שהתקיימו במקום וכל ההמונים שהגיעו לשם מסיבות דתיות. הייתי לגמרי בהלם. ואז הלכתי למקום הקדוש ביותר, הקבר של ישו. היה שם כומר רוסי-אורתודוכסי שצילם סלפיז שלו עם הקבר ברקע. הוא ביקש ממני שאצלם אותו, הרבה תמונות מכל הזוויות האפשריות. לא נראה שהוא התכוון לעזוב, אז החלטתי בעצמי פשוט להסתלק מהמקום - בלי לנצל את ההזדמנות להתמסר לחוויה בקרבת הקבר. אני מניחה שלאיסלנד וירושלים יש דבר אחד במשותף - גאות של תיירים".
