אתם בחרתם: כך נראתה השנה שלכם בתרבות
האם שלום אסייג גבר על צביקה הדר, מהו החטא הקולנועי שהדביק אתכם למסך ואיזה שיר לא יצא לכם מהראש (רמז: הכל בסדר, טודו בום, גם לנו לא)? בשבועות האחרונים דירגתם את הסרטים, הסדרות, השירים, מחזות הזמר והספרים שעשו לכם את השנה טובה ותרבותית במיוחד. הנה הבחירות שלכם
"החטאים" של אבי נשר הוא שעומד בראש רשימת הסרטים שאהבתם בתשע"ז, עם 16% מסך כל ההצבעות. מדובר בסרט החוזר אל 1977 הכה קריטית בדברי הימים של ישראל, והוא עמוס טוויסטים הפתעות. ג'וי ריגר ונלי תגר מבריקות כאן, דורון תבורי - איש תאטרון מובהק, מוצלח גם הוא וגם תום אבני, בחירה מפתיעה אך כזו שמתבררת כמוצלחת וראויה ביותר.
"לא פה, לא שם " המצוין של הבמאית מייסלון חמוד הגיע בהפרש קטנטן למקום השני שלכם, עם 15% מהקולות, כשהוא מציג בפעם הראשונה בקולנוע הישראלי את עולמם של ערביי יפו חובבי חיי הלילה. זהו סיפורן של שלוש ערביות ישראליות שמנהלות אורח חיים מורכב. מצד אחד מדובר בחיים לא שונים מאלה של צעירים בני עשרים ושלושים בתל אביב הבליינית. מנגד עומד העולם ממנו באו, המשפחות המסורתיות שתפיסותיהן התרבותיות לא משתלבות עם אלה הנהנתניות וההדוניסטיות שמציע הכרך.
"לעבור את הקיר " של הבמאית החוזרת בתשובה רמה בורשטיין סחף גם כן הקהל באולמות הקולנוע, והגיע גם הוא למקום השני, עם מספר מצביעים זהה לזה של "לא פה, לא שם". הוא מספר את סיפורה של חוזרת בתשובה המחפשת שידוך, וניתן להגדיר אותו כקומדיה רומנטית-חרדית שהופכת בהדרגה למסמך אפל ודי קודר שעוסק בנושאים של דת, אהבה, שיגעון ואמונה עיוורת.
הבחירה ב"טודו בום " כשיר השנה שלכם, עם 22% מקולות המצביעים, לא באמת מפתיעה מישהו. כמו בשנה שעברה, גם זו החולפת נשלטה ללא עוררין על ידי סטטיק ובן אל תבורי, הצמד שכנראה פיצח את הנוסחה המדויקת שהופכת שיר פופ ישראלי לא רק ללהיט - אלא גם לאירוע בפני עצמו. סינגל חדש של סטט בוי, בן אל תבורוש (וג'ורדי) הפך בתשע"ז לשיר שחייבים לשמוע בזמן אמת ומיד עם צאתו - אם אתם רוצים לדעת על מה כולם ידברו בחודשים הקרובים בכל אופן. זה בדיוק היה המקרה של "טודו בום", שיצא לפני כמעט ארבעה חודשים, גרם להרבה גבות להתרומם, הפך ללהיט הנדבק ביותר של הקיץ ובסוף גם הוליד מטבע לשון חדש. נסו להיזכר בפעם האחרונה שנשאלתם לשלומכם, עניתם "הכל בסדר" ולא עלה בכם הצורך להוסיף "טודו בום". בהצלחה עם זה.
מצד שני, יש שיאמרו ש"טודו בום" ניצח בשל עניין טכני-כרונולוגי בלבד. זהו השיר האחרון שהצמד הוציא, ולכן הוא הכי רלוונטי לתקופת ההצבעות בסקר. מי שחי בשטח, תר את רחובות עירו, צפה בתגובות ברשת והקשיב לרדיו יודע ש"זהב", שיצא בינואר, הוא הוא השיר הנטחן ביותר השנה. אמהות צעירות, ילדים בני 5, בני 18 מהפריפריה ותל אביבים מתנשאים - כולם זמזמו בחורף האחרון את "זהב", שירד הרבה יותר קל בגרון מאשר "טודו בום", יש לציין. בסקר שלנו ניכר שהוא לא הגיע רחוק במיוחד. כך או כך, סטטיק ובן אל סיפקו את שיר השנה, וזה הגיוני ומתבקש.
במקום השני ברשימה שלכם, בהפרש ניכר מהמקום הראשון ועם 14% מכלל ההצבעות, מככב "אחרי כל השנים" של עומר אדם. "תמיד חלמתי" של אליעד נחום, סינגל חזרתו לקראת אלבום חדש (מינוס משחקי הלשון שהתרגלנו אליהם), הגיע למקום השלישי, בהפרש של אחוז אחד בלבד מסך ההצבעות ל"אחרי כל השנים". "היה הכי מתבקש שהקיץ אני אוציא שיר רגאטון קצבי שמדבר על ים ובנות וכמה כיף לי בבריכה", אמר הזמר כשביקר לאחרונה באולפן ynet. "אבל אני תמיד אוהב ללכת קיצוני, אם כולם יעשו רגאטון - אני לא. אני אעשה בלדה. אני תמיד אעשה הפוך".
גם "תבואי היום" של אייל גולן נמצא ברשימה עם 11% מקולות המצביעים שהביאו אותו למקום הרביעי - מעין הוכחה שגם המוזיקאי הוותיק יכול לייצר פופ מינימליסטי עדכני. חנן בן ארי, מי שבשנה שעברה שרף את המצעדים עם "החיים שלנו תותים", הוציא השנה את "ויקפדיה" שהגיע למקום החמישי, עם 10% מקולותיכם. אמנם לא היה לו את אותו האפקט, אך הוא בהחלט שימר את מעמדו כהבטחה הצעירה והמתקיימת של המוזיקה הישראלית.
גם הטלוויזיה הישראלית חוותה את אחת השנים הטובות שלה, ונראה כי יישרה קו עם מה שאוהבים לקרוא לו "תור הזהב של המסך הקטן". בכלל, אלה שנים נהדרות לתעשיית ה-TV בציון, שבין היתר מייצאת לא מעט סדרות לחו"ל, בין אם בגרסאותיהן המקוריות ובין אם ברמת הרעיון שבבסיסן (ראה ערך "פאודה", "פלפלים צהובים", "רמזור", "מסודרים" ועוד).
אבל עם כל הכבוד לסדרות החדשות שקיבלו השנה זמן מסך, הסדרה שהכי אהבתם ונתתם לה 42% מקולותיכם הייתה דווקא "שנות ה-80", הסיטקום של שלום ומני אסייג ששב לעונה שלישית ומדוברת, ובמרכזה המשך עלילותיהם של שלום ומני בטירת הכרמל האייטיזית והצבעונית. לא סדרה מורכבת מדי, אך כזו שמצליחה לכבוש את קהל הצופים באמצעות שילוב נכון בין חן, פולקלור, הומור עדתי לא מוקצן מדי ונוסטלגיה.
אחריה ברשימה בהפרש לא מבוטל ועם 34% מקולות המצביעים, הגיעה "להיות איתה " שיצר אסי עזר, סדרה נוספת ששבה לעונה חדשה ונראה שבשלב זה כבר רכשה את אמון הצופים. "היפה והאופה", כפי שהיא מכונה בגרסתה הבריטית, בכיכובם של אביב אלוש ורותם סלע, המשיכה לייצר באזז גם השנה - לא מעט גם בשל פרק הסיום שלה, שהרגיז הרבה צופים שטענו ליותר מדי טוויסטים עלילתיים. זאת ועוד עזר גם הודיע כי אחת הדמויות תראה את מותה בעונתה הבאה של הסדרה, וזה, יש לשער, רק יוסיף לדיבור סביבה.
את המקום השלישי שלכם, עם 16% מכלל ההצבעות, לקחה "תאג"ד " הצבאית, היורה למחנה המשותף של כולנו ועוסקת במה שקורה באמת במרפאה הקרבית הגדודית (דרמות, אהבות, צחוקים ושאר ירוקים). מאחוריה עומד ציון רובין, שיצר, כתב וביים את הסדרה (40 פרקים), ושהביא אליה את השירות הצבאי שלו כחובש גדודי - ונראה שבהצלחה לא מבוטלת.
הכניסו כאן את שורת "עם הספר" המתבקשת, ובואו נתחיל. זה היה קרב צמוד השנה בין הספרים שהשתתפו בסקר, ובסופו הכרעתם:"שטוקהולם " של נעה ידלין הוא הספר שרובכם הכי אהבתם, והענקתם לו 22% מקולותיכם. זהו ספרה הרביעי של ידלין, מי שכבר חקרה את עולם הבורגנות הישראלי בספרה "בעלת הבית", והוא זכה, ממש כמו קודמו, לשבחי המבקרים והקוראים כאחד.
"ידלין לא רק ניזונה, כמו שנדמה, מפרודיה על ספרות 'חסמב"ה, דנידין וקופיקו", כתב עליה המבקר יוני ליבנה. "בזמן שנודפת מהם המרירות הקיומית בנוסח סדרת הטלוויזיה 'הבורגנים' - הגיבורים של 'שטוקהולם' מדברים לפעמים סיינפלדית שוטפת, בוחנים לפרטי פרטים זוטות חסרות חשיבות כאנתרופולוגים זחוחים, נרגנים, בעלי טור עיתונאי שאף אחד, מלבד קוראי הרומן, כבר לא קורא".
בפער קטנצ'יק של אחוז, נמצא "הר האושר ", ספרו האחרון של אמיר גוטפרוינד ז"ל, שהלך לעולמו בסוף 2015. "'הר האושר' הוא היצירה המרכזית שעליה שקד אמיר בשנת חייו האחרונה", סיפרה הילה בלום, עורכת הספר. "כפי שעשה לכל אורך דרכו האומנותית, הוא הלך בה הלאה מספריו הקודמים אל מחוזות חדשים, וברא לתוכה את דמויותיו הגוטפרוינדיות המופלאות, החיוניות להדהים, הנטועות בתוך חייהן הספרותיים באופן כה מוחשי עד שקשה להאמין שהן פרי דמיונו".
לא רחוק משני המובילים ובהפרש זעום זה מזה נמצאים "והכלה סגרה את הדלת " של רונית מטלון (מקום שלישי, עם 17% אחוז מהקולות) ו"מאחורי ההר " של מאיה ערד (16% אחוז מהקולות, ובמקום הרביעי). הראשון, עם עלילה כמו תיאטרלית המספרת את סיפורה של כלה הננעלת בחדרה ביום החתונה ומכריזה שחתונה לא תהיה פה היום. השני, "מאחורי ההר", מתאר הרפתקאה בלשית בניחוח ספריה של אגתה כריסטי, אליה נקלע לא אחר מאשר מומחה לספרות בלשית.
והנה דוגמה לקטגוריה שהביאה את רובכם להסכמה כמעט מלאה: 47% מכם ראו ב"עלובי החיים " של תיאטרון הבימה כמוצלח ביותר משלל מחזות הזמר שעלו השנה על במות הארץ. המיוזיקל שביים משה קפטן, על פי הרומן הקלאסי של ויקטור הוגו, הפגיש על במה אחת שמות כמו הראל סקעת, רוני דלומי, מירי מסיקה ואמיר דדון ועימת אותנו עם נושאים רלוונטיים במיוחד של עוני מול אושר, חלוקת שפע, זכויות אדם ומאבק לצדק.
גם אורכה של ההצגה - כמעט שלוש שעות - לא הרתיע את הקהל והמבקרים, שראו בה שילוב נכון בין משחק טוב, וידאו מצוין וסיפור שמדבר בפני עצמו כבר לא מעט שנים. "יש משהו בבחירה של קאסט המורכב מידוענים, שהם בכלל זמרים בכובעם הראשון, שמזמן הרמת גבה", כתבה על כך אורין ויינברג, עורכת מדור הבמה של ynet, "אבל הם, לצד אחרים - פשוט שיחקו אותה, תרתי משמע".
למקום השני, עם 23% מהקולות, הגיע "מצחיקונת " של הקאמרי, בבימויו של צדי צרפתי. מיה דגן נכנסה שם בקלילות לנעליה של ברברה סטרייסנד, באחד התפקידים הזכורים בקריירה שלה. עבורה, מדובר בדמות שנתפרה במיוחד למידותיה, ואולי הצדיקה את חורבן היחסים עם ביתה הקודם, תיאטרון בית ליסין והעומדת בראשו, ציפי פינס.
"לילה אחד באפריל" שבוים על ידי משה קפטן, הוא למעשה מחזה הביכורים של הזמרת קרן פלס שהוגדר כקברט רוק למבוגרים. כנראה שטבילת האש הבימתית עברה בהצלחה, שכן הוא זכה במקום השלישי עם 13% מהקולות. אחריו, עם 11% מהקולות, נמצאים "היירספריי " ו"פשוט לאהוב ". האחד הוא מחזמר כיפי, ממתק שעתיים וארבעים דקות של מוזיקה, ריקודים, הומור, תלבושות מרהיבות, וליהוק שכולל את איציק כהן, רודי ביינסין, עידו רוזנברג, עידן אלתרמן ורוני מרחבי, בתפקיד הראשי. השני, מפגש בין עוז זהבי ואליאנה תדהר על במת הקאמרי, שחוזר לתל אביב של סוף הסיקסטיז, וכולו שיר הלל לישראל בעשורה השני.
והרי התוצאות המלאות:
