הארון, הדודה ושולחן החג
ארוחת חג היא אירוע לא פשוט, אשר מכניס אותנו לסיר לחץ של דינמיקה משפחתית כפויה. המצב יכול להיות מעיק אף יותר למי שנמצא בתהליך יציאה מהארון, בייחוד אם המשפחה המורחבת עוד לא יודעת על כך
תהליך היציאה מהארון הוא תהליך חשיפה הדרגתי, גם עבור מי שיוצא בעצמו וגם עבור המשפחה שלו. בעוד שייתכן מצב שבו הבן שיצא מהארון מרגיש בשל לספר על כך לעולם כולו ולא אכפת לו מה דודה שושנה תגיד או תחשוב, ההורים שלו, שמקבלים אותו ואוהבים אותו, עדיין לא שם. כשמגיע ערב ראש השנה והמשפחה אמורה להתכנס, הוא שואל האם אפשר להביא את בן הזוג לארוחת החג. ההורים מסתכלים זה על זו ואומרים לו: "למעשה, רצינו לבקש ממך שלא לומר למשפחה שיצאת מהארון".
כאשר ההורים מעדיפים "להישאר בארון" ולא לספר למשפחה המורחבת או לחברים, יש לכך השלכות על מערכת היחסים שלהם עם הבן שלהם, על הביטחון העצמי שלו ועל התהליך שכל בני המשפחה עוברים. תהליך היציאה מהארון מלווה ברצון שהסביבה תקבל אותנו, ועל אחת כמה וכמה הסביבה הקרובה לנו – ההורים שלנו. זהו צורך טבעי ומתבקש, צורך בסיסי באהבה אשר טבוע בכל אדם. וכשמישהו עובר תהליך לא פשוט רגשית של קבלה עצמית וחשיפה, הוא מצפה לתמיכה.
ההסתרה של ההורים מחזקת קונפליקט פנימי וקוראת תיגר על הקבלה העצמית. היא גורמת לבן לתהות האם הוא אהוב? האם ההורים מתביישים בו? האם ההורים חשים אכזבה ממנו? האם הקבלה שלהם את הנטייה המינית שלו אמיתית? וכל אלו הן תהיות לגיטימיות לגמרי, אבל האם זה אומר שההורים אשמים? לא בהכרח.
ההורים עוברים בעצמם תהליך, וכפי שלבן היה שלב שבו היה לו נוח לספר רק לחברים הקרובים לפני שהוא הרגיש בנוח לחשוף את זהותו המינית לפני העולם כולו, ייתכן שהוריו נמצאים בשלב זה כעת, או שאולי הם רוצים למנוע ממנו חוסר נוחות בשולחן כיוון שהם מניחים שאותה דודה שושנה לא תדע כיצד להגיב. אין כאן צודק ולא צודק, ומדובר בתהליכי אורך שלוקחים זמן. אבל אם לא שמים לב למתרחש בתהליך זה, מסתכנים ביצירת משבר ביחסים או ביצירת משקעים שעלולים להוביל לדיכאון, לפגיעה בביטחון העצמי וכן הלאה.
אז אחרי חריקות השיניים, הגענו לארוחת החג, העמדנו פני סטרייט כדי שאימא ואבא יהיו מרוצים, ואז בין הגפילטע למרק, הדודה שולפת את שאלת מיליון הדולר – "איך זה שבחור חתיך כמוך עדיין בלי חברה"? איך מגיבים לזה בכלל? ובכן, כשהדודה הפולנייה שואלת שאלה כזו, האינסטינקט עשוי להיות לצאת מולה מהארון, להגיב באופן כנה, לומר את האמת בפנים וללכת עד הסוף. אבל המציאות יותר מורכבת מכך ועדיף להיות חכם ולא צודק במקרה זה.
זה לא המקום ולא הזמן לצאת מהארון, במיוחד כאשר מרגישים שמי שממולנו עשוי להוציא אותנו משיווי משקל רגשי, וכאשר הערב עלול להפוך לפחות נעים ממה שהוא. עדיף לענות באופן נטרלי במשפטים כגון "דודה, כל החיים עוד לפניי", או לנטרל את הנושא באמצעות הומור עם משפטים כגון "ראית מה זה דודה? כנראה יש עוד רווקים חתיכים כמוני", על מנת שלא לפתח את הנושא לדיון רציני. בכל מקרה, רגע לפני שאתה יוצא אל הארוחה, הנה עוד 4 עצות שיכולות לעזור לך לצלוח את הערב בשלום:
1. מצא עוגן - כדי להפחית את תחושות המבוכה, התסכול וחוסר הנוחות שנלוות לערב כזה, כדאי למצוא בן ברית שאפשר לשבת לצידו ויכול להקליל את האווירה. מישהו שנעים לנו איתו לשבת לידו ולנהל איתו שיחות אישיות. סערת הרגשות סביב הנטייה המינית יכולה להשכיח מאיתנו שיש עוד נושאים לדבר עליהם, אבל אם מראש נשב ליד אותה אחיינית שתמיד כיף לנו לדבר איתה, ייתכן שהיא תעזור להפיג חלק מהתחושות הקשות בזכות האישיות שלה והשיחות הכיפיות איתה על נושאים אחרים.
2. החלף את השלילי בחיובי - שים לב למחשבות שעוברות לך בראש לפני הארוחה ובמהלכה ונסה להחליף מחשבות מטרידות (מה חושבים עליי, האם חושבים שאני מוזר, האם ההורים שלי לא באמת מקבלים אותי) במחשבות חיוביות, ובניסיונות ליצור סיטואציות שיחה נעימות עם מי שאתה בוחר ועל נושאים שאתה בוחר להעלות ונעים לך לשוחח עליהם.
3. דבר עם חברים שחווים סיטואציות דומות - העזרה מהחברים יכולה לעזור לעבד את החוויה, גם לקראת וגם אחרי.
4. האני הפנימי - אם אתה מרגיש שהמפגש המשפחתי ערער לך את הביטחון העצמי, נסה להתחבר לאני הפנימי שלך – נסה להיזכר מי אתה, מה אתה אוהב, מה הדרך שלך. זכור שאירוע של מספר שעות עם בני משפחה אינו משנה את מי שאתה ומה שאתה. זהו חלק מכיוון חשיבה שעובדים עליו בטיפול פסיכולוגי בנושא ביטחון עצמי.
חג שמח ובהצלחה!
איתמר פסקל הינו פסיכולוג קליני מומחה, מנהל מכון תל אביב לפסיכותרפיה. www.tapi.org.il
לפנייה לכתב/ת 
