כריסי היינד והפריטנדרס: עדיין מיוחדת, גם אחרי 40 שנה
כשהיא מנופפת בדגל ישראל, ולמרות הסאונד הבעייתי בהיכל ביד אליהו, כריסי היינד הזכירה לקהל הישראלי שהיא דמות אחרת בנוף הרוק החדגוני. עם להיטים כמו Message Of Love ו-Middle Of The Road, ובלי להתנצל על כך שהיא לא זוכרת מילה ממה שלמדה מהביקור בירושלים ("שמיק ג'אגר ידבר איתכם בעברית"), היינד ולהקתה עדיין נשמעות נפלא
שלום לך, מיס היינד. הנה אנו שוב נפגשות בתל אביב. בפעם הקודמת הייתי בת 14 ואת בת 36. עכשיו, נדמה שבניגוד לכל חוקי הפיזיקה, פער הגילים הצטמצם.
הופעתה של כריסי היינד עם להקתה "הפריטנדרס" אמש (מוצ"ש) בהיכל מנורה מבטחים הזכירה נשכחות. בקיץ 1987 היא הייתה כאן, בהופעה בפארק הירקון בעקבות אלבומה "Get Close". בדיעבד, איזה מזל היה לי ולצעירות שכמותי לראות מולנו מנהיגת רוק אמיתית ומודל לחיקוי, שכמוה יש עדיין מעטות מדי, כשהיא בשיאה. בדיעבד, איזה מזל שלא ראינו אותה אז בהיכל שביד אליהו.
למה? קודם כל, כי לראות את היינד אגב ישיבה מנומסת זה לעשות עוול למוזיקה שלה. הדבר נכון על אחת כמה וכמה בהיכל מנורה, שעל כל ההופעות שראיתי בו העיבה בעיית סאונד כזאת או אחרת. אמש אומנם היינד לא הפסיקה את המופע בשל כך (כפי שעשה רוד סטוארט בהופעתו בהיכל), אבל נאמר זאת כך, סולו בס שבו לא ניתן לשמוע את הבס? יש לנו בעיה.
האשמה, כמובן, היא לא בהיינד, שעודנה נשמעת נפלא ומזכירה לנו למה היא כזאת דמות ייחודית בנוף הרוק החדגוני. אחרי שעלתה לבמה עם דגל ישראל (היי, זה עדיף על ה"הבה נגילה" שניגנה בהופעה ההיא), ההופעה נפתחה בפול גז עם שיר הנושא מהאלבום האחרון," Alone". את פני הבאים למקום הקדים שלט שמזהיר כי הלהקה מבקשת שלא לצלם או להקליט כל חלק מהמופע והתוצאה הייתה מבט מרענן אל הבמה, נטול הבזקים ומסכים מוארים. לפחות בחצי הראשון של המופע.
היינד, לוחמת אדוקה לזכויות בעלי חיים, עלתה לבמה לבושה בטי-שרט שחורה עם הכיתוב "עוצרים את המשלוחים החיים", מזכרת מהשתתפותה בהפגנה של פעילי אנונימוס בשישי בבוקר.
אחרי שיר נוסף מהאלבום החדש, החלקה זריזה אחורה, לאלבום השני של הלהקה מ-1980, עם "Message Of Love". האנרגיה בשיאה והשיר נשמע טרי ורענן מאי פעם. היינד פונה לקהל ומחמיאה לישראל על היותה במקום הראשון מבחינת מודעות לזכויות בעלי החיים.
נדרכתי כשהגיע "Talk Of The Town", משיריה היפים ביותר. ההתרגשות העצומה מן האקורדים של הפתיחה והתאורה הדרמטית התחלפו באכזבה מחוסר החשק המופגן שבו ביצעה היינד את השיר ומהבאלאנס המוזר בין הכלים. ועדיין, למרות הביצוע בחצי-כוח, נרשמו צמרמורות התרגשות, פשוט כי השיר חזק מזה. השיר הבא, "Kid", הוקדש לשני חברי הלהקה המקוריים, פיט פרנדון וג'יימס האנימן-סקוט, שמתו בדמי ימיהם משימוש יתר בסמים, "בלעדיהם לא היינו פה. אל תתעסקו עם רוקנ'רול, חבר'ה", הזהירה היינד את הקהל.
בשלב זה של הערב נרשמה פתיחות גדולה יותר. היינד סיפרה שנהנתה מהביקור בירושלים אבל שכחה את כל העברית שלימדו אותה. "אני תלמידה מחורבנת, מה לעשות", אמרה, "שמיק ג'אגר ידבר איתכם בעברית". את השיר "Don't Cut Your Hair" מקדים סיפור על כך שכתבה אותו על הבחור האחרון שאהבה: "הוא היה אנורקטי ואוטיסט. לא נראה לי ששמע אותו לפני שנעלם לו במורד הרחוב".
אבל המרדנות הרוקנ'רולית של מי שנדמה שלא שמה זין התחלפה מיידית בדביקות מפתיעה - את "Hymn To Her", כמו את הבלדה-אחות "I'll Stand By You", בחרה היינד לבצע בליווי מינימלי, כשהיא לבד בזרקורים באופן שמזכיר למרבה הצער את מסחטות הרגש נוסח "דה ווייס". אולי לא אותנטי, אבל בהחלט כובש את הקהל. הקצב נותר רגוע גם בסינגל החדש והיפה מהאלבום האחרון, "Let's Get Lost", במקור דואט עם ניל טננט מהפט שופ בויז, אך הפעם נראה שהסתדרה יפה לבד.
החייכנות הלא-מתחנפת המשיכה כשהיינד הודתה שעל אף שחברתה, הקומיקאית סנדרה ברנהרד, אמרה לה לברך אותנו על החג שהיה אצלנו, "בעצם אין לי מושג איזה חג זה". בטיימינג מחשיד נשמעת צעקה מהקהל "אוהבים אותך כריסי". "באמת? היא עונה. "מוזר, כי אני שונאת את עצמי" והלהקה פוצחת בעוד שיר מהאלבום האחרון, "I Hate Myself".
אחרי פרק קצר של ביצוע שירים של אחרים, "Stop Your Sobbing" של ריי דיוויס מהקינקס, אהובה לשעבר ואבי בתה הבכורה, ו-"Everyday Is Like Sunday" של מוריסי ("ידעתם שהוא אחראי יותר מכל אחד אחר לכך שנהגי מוניות בבריטניה נהפכו צמחונים?", היא מדווחת), הקהל קם כאחד על הרגליים לצלילי "Back On The Chain Gang". כאן שוב, למרבה הצער, העיבו ליקויי הסאונד על הביצוע שמגיע לשיר הנהדר הזה, והתוצאה הייתה חצי אפויה ומאכזבת.
אחרי "Boots Of Chinese Plastic" (שיר עם קריצה צמחונית ל-"Boots Of Spanish Leather" של בוב דילן), מצטרפים התאורן ופועלי הבמה עם קולות רקע חינניים במיוחד ומעניקים עוד רגע מחויך למופע.
ההדרן מגיע, ואיתו רצף של להיטים. היינד חוזרת לבמה במצב רוח סרקסטי בתגובה לקריאה מהקהל: "Keep on rocking? לא, לא נראה לי שאמשיך עם זה". היא מבצעת את "I Go To Sleep", עוד שיר של דיוויס ולהקתו הקינקס, כשהקול שלה ממריא באמצע השיר לגבהים מופלאים. אחריו מגיע הלהיט "Middle Of The Road" בביצוע מצוין וכמעט זהה להופעה ההיא בפארק, כולל סולו התופים האימתני של צ'יימברס, הקריאה החתולית וסולו המפוחית.
השיר החותם, מהלהיטים הראשונים של הפריטנדרס, היה "Brass In Pocket". היינד כבר פנתה לחתום על מוצרים שהגישו לה מעריצים מהקהל אגב שירה. "I'm special, so special", היא שרה. אנחנו יודעים. יודעים כבר 40 שנה.
