ביקורת סרט: "אימהות בהפרעה" - 81 דקות מיותרות
סבלתם ב"אימהות רעות"? אל תצפו לפחות מ"אימהות בהפרעה". הקומדיה הלא מצחיקה והכל כך צפויה מציגה בילוי לילי של ארבע נשים, שכיאה לז'אנר הופך להרפתקה מגבשת. את הכוונות הטובות אהבנו, אבל הביצוע פשוט רע, ומה שהכי מאכזב הוא שהפעם אין שום גבר להאשים בכישלון הזה
הפריחה של קומדיות נשים היא, ללא ספק, דבר מבורך. הנכונות להראות נשים כבני אדם, לעסוק בתסכולים שלהן – גם אם בצורה מוגזמת, ואפילו להפוך את הגוף הלא מושלם לחלק מהגדרת האנושיות של הדמויות. נשים לא צריכות להיות חפצים מושלמים, ולא דמויות המוגדרות כקריקטורות פשוטות הנובעות מהתפיסה הגברית "האישה טובה", "הזנזונת", "אשת העסקים המסרסת" וכל שאר הקלישאות. טוב שתסריטאיות ובימאיות, וכמובן קומיקאיות, יגדירו מחדש את מרחב האפשרויות של נשים בקומדיה. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל כל זה לא יכול ואסור לו להיות צידוק לאיזושהי הנחה שיקבל סרט כושל כמו "אימהות בהפרעה" ("Fun Mom Dinner").
זהו סרט נוסף שעלילתו עוסקת בחבורת נשים המאבדת שליטה, זה שעלה לגדולה ב"מסיבת רווקות" (2011), וזכה בהצלחה כלכלית מרשימה בשנה שעברה עם הסרט הרע "אימהות רעות". על פניו "אימהות בהפרעה" יכול להיות תיקון ל"אימהות רעות". על "אימהות רעות" היו אחראים שני גברים (צמד הבימאים/תסריטאים שהיה בעבר מעורב בסדרת "בדרך לחתונה"), ולכן מס השפתיים שהיה בו בכל הנוגע לקשייהן של אימהות, נסמך על דמויות בעובי קרטון.
ב"אימהות בהפרעה" תנאי הפתיחה טובים יותר (אגב, השם המקורי אירוני ומאופק מההבטחה לפארסה פרועה בשם העברי שנבחר). זו עבודה של תסריטאית בשם ג'ולי ייגר ראד (אשתו של פול ראד), ובימאית בשם אלת'יאה ג'ונס. שתיהן עושות את עבודתן הראשונה, ועם כל הרצון הטוב יש להן עוד דרך ארוכה עד שתהפוכנה לבעלות מקצוע בעלות משקל סגולי.
עוד ביקורות קולנוע:
"קינגסמן: המעגל הסודי": זו לא פרודיה על בונד, זו פנטזיה מופרכת
"פוקסטרוט" - צעד ענק לקולנוע הישראלי
"מתנקש אמריקאי": הנקמה מוגשת אלימה
"אימהות בהפרעה" נעזר בצוות שחקניות שאינו מובל ע"י "כוכבת" (כמו מילה קוניס), תקציבו נמוך, המראה שלו רחוק מלהיות מלוטש, והגיל הממוצע של חבורת הנשים הוא 45 (גבוה בכמעט 7 שנים מקצת יותר מ-38 ב"אימהות רעות"). כלומר, יש בו מידה בסיסית של העזה בשימוש בדמויות בגיל ובמראה שעליו הקולנוע המסחרי ההוליוודי לא כל כך אוהב להמר. לא מפתיע לגלות שזהו סרט עצמאי שנקנה בסאנדנס ושערוץ ההפצה האמריקאי שלו היה דרך נטפליקס ולא בתי הקולנוע.
כל זה שייך לצד של הכוונות הטובות אבל הביצוע, אוי הביצוע, הופך את 81 הדקות הצנועות של הסרט לחוויה שמומלץ לוותר עליה. המסגרת העלילתית פשוטה. בילוי לילי של ארבע אימהות – שתי זוגות של חברות, שלומדות להכיר את הזוג השני במהלך לילה המזמן להן הרפתקאות ובאחריתו הצפויה גיבוש.
הדמות היחידה המעוררת עניין היא, לא במפתיע, זו שעליה אחראית השחקנית המוכשרת טוני קולט. קייט היא האימא שעבורה הרגע הטוב שאליו היא יכולה לייחל הוא כמה דקות של אמבטיה שקטה עם ג'ויינט, רגע שגם אותו ילדיה צפויים לחרב. אין לה כל עניין במפגשי אימהות ושיחות על "ענייני אימהות".
לקייט יש חברה טובה אחת בשם אמילי (קייטי אסלטון), מי שויתרה למען האימהות על קריירה מקצועית וסובלת כעת מהתחושה שבעלה תום (אדם סקוט) מאבד בה עניין. בשונה מקייט אמילי מוכנה לפגוש אימהות נוספות ל"ארוחת ערב כייפית עם אימהות" ולכן קובעת עם זוג החברות ג'יימי (מולי שאנון) הגרושה המחפשת נואשות גבר שיכנס לחייה, ו"הדמות הצבעונית" של מלני (בריג'יט אוורט) – שמיד מסומנת בהתאם לקלישאת "מליסה מקארתי" (משקל גוף, התנהגות מוחצת וכו').
הניסיון לחבר בין ארבע הנשים אינו מבטיח מיזוג הרמוני. ממש בתחילת הסרט קייט ו-מלני נקלעות למצב עימות, רק כדי לגלות, בחלוף כמה סצנות, שהן אמורות להעביר ערב ביחד. במקביל תום של אמילי, ואנדרו (רוב הויבל) הבעל של קייט שומרים בצוותא על הילדים, בקו עלילתי משני ומיותר שבו אנדרו המנוסה יותר חושף כמה סודות הישרדות בפני תום.
"אימהות בהפרעה" הוא אולי סרט "עצמאי", ואולי יש בו מידה של חספוס המתחזה לריאליזם שחסרה בקומדיות המהוקצעות יותר של התעשייה, אבל המהלך העלילתי שלו שומר בצורה צפויה ופחדנית על המבנה הצפוי ביותר. מהרגע בו הערב מתחיל – עימות, שבירת כלים, התחלת פיוס, סמים, התנהגות "פרועה", חשיפה רגשית, הרפתקה מסעירה, אפשרויות חדשות (שבאופן פחדני ושמרני אינן מנוצלות), וסגירת מעגל כשהבנות מסיימות את הלילה אחרי החוויה המגבשת.
אין צורך לפרט מה קורה בכל אחד או באלו משלבים אלו, אבל הם לא מצטברים למהלך מעניין. היחסים בין הדמויות "מתפתחים" אך הדמויות לא מעניינות. הבדיחות מועטות וקלושות. אפשר לחשוב שזה בגלל שהסרט הזה מצליח להיות קרוב יותר ל"מציאות", אבל הרושם שלי היה שהאשם הוא ביכולות המוגבלות של היוצרות.
