וולקאם טו דה שכונה
אנשי מקצוע מחו"ל מתנהגים כמו בשוק, מאמנים מסתפקים בחוזים מוזרים, מפלגות מממנות ספורט - ואיכשהו, בארה"ב מצליחים להתעלות על הבלגן שאנחנו יוצרים עם סערות גדולות עוד יותר
צפו בג'ורדי קרויף מדבר אחרי מכבי חיפה (צילום: עוז מועלם)
שכונה א': ג'ורדי קרויף מאמן את מכבי ת"א משורה 2 כיסא 7
אנשי העולם הגדול שהגיעו מספרד ומאנגליה ללמד אותנו תרבות ספורט השתלבו נהדר במזרח התיכון. ג'ורדי קרויף פתח פה על שופט, הורחק ועלה ליציע, משם המשיך לנהל את המשחק. מאמן נבחרת אנגליה לשעבר, סטיב מקלארן, שמעביר לקרויף הוראות מהיציע, נכנס למגרש במקומו ונשלח בחזרה לטריבונה, כי לא היה רשום בטופס. הלו, זה רדיו?
כשמאמן מורחק במשחק NBA, או בצ'מפיונס ליג, שני גברתנים מלווים אותו לחדר ההלבשה או למקום ממנו הוא לא יכול לנהל את המשחק. מאמן שממשיך לנהל את המשחק שתי שורות מאחורי הספסל צריך להיות מורחק לחודש ולקחת משכנתה בשביל לשלם את הקנס. עונש הרחקה אמור למנוע מהמאמן לנהל את המשחק, ולא להזיז אותו למקום שרואים ממנו פחות טוב את המשחק. אם הוא מורחק במחצית הראשונה, אסור לו להיכנס לחדר ההלבשה בהפסקה.
מאמן שמורחק וממשיך לנהל את המשחק, דומה למגן ימני שמורחק וממשיך לשחק, רק באגף שמאל.
מאמן על תנאי
שכונה ב': אשר אלון מחתים את גיא לוי על חוזה לחודש
החוזה שחתם יו"ר הפועל רעננה אשר אלון עם גיא לוי הוא אמנם לשנה, אבל כשהפיצוי הוא שכר של חודש, זה אומר שהחוזה הוא בעצם גיליוטינה עם מנגנון השהיה של 30 יום. גיא לוי הבין שמדובר בעבודה זמנית, ולא התפטר ממשרתו כמנהל מקצועי במכבי שעריים.
אם המאמן, הבעלים והשחקנים יודעים שהמינוי הוא זמני, אז השחקנים עומדים במגרש, חוטפים 3:0 מאשקלון וממתינים למאמן הקבוע. אל דאגה, הסיפור יסתיים ברוח טובה. אפשר לכבד את אלון על הסיכון שלקח כשמינה את דודו אברהם, מאמן חסר ניסיון בליגת העל. אפשר לגחך על הדרך בה נוהל המו"מ עם שרון מימר. אפשר לצחוק על ההחתמה של גיא לוי. אפשר גם להבין את לוי, שמבין איפה הוא חי ולוקח את הדברים בקלות.
בשכונה שלנו חוזה לחודש יסתיים כעבור חודשיים, חוזה לשנה יסתיים כעבור חודשיים, וחוזה לשלוש שנים יכול להסתיים אחרי חודשיים. חיים משבת לשבת.
מלחמה מחוץ למגרש
שכונה ג': יש ממי ללמוד
מאז שטוויטר הפך למהדורת חדשות מתגלגלת, התקשורת בין פוליטיקאים לציבור מתנהלת מעל לראשה של התקשורת. נשיא ארה"ב הגיע לשיאים חדשים כשפתח חזית במלחמת ציוצים עם שחקני הכדורסל והפוטבול.
אני לא בטוח שכל השחקנים שהגיעו לביקור אלופים בבית הלבן בתקופת ברק אובמה היו תומכיו הנלהבים. האיש לפחות כיבד את אורחיו, את מתנגדיו ואת משרתו. כשהנשיא הוא גזען ורוב הספורטאים המקצוענים הם שחורים, ההתנגשות היא בלתי נמנעת.
השכל של הספורטאים כבר מזמן לא ברגליים. לספורטאי-על יש עסקים גדולים, הם משפיעים על דעת הקהל, וזו אולי הסיבה שפוליטיקאים מנסים לתפוס טרמפ ולקושש קצת פופולריות בתמונות משותפות. טראמפ הגיע לנשיאות על גב מחלוקת, ומקפיד לשמר אותה גם לאחר שנבחר. בוטה, מעליב, לועג, מפריד, גזען. אפילו בעלי קבוצות שמזוהים כרפובליקנים הצטרפו למחאת הספורטאים.
שחקן שמוחה פוליטית מציב בסיכון את עסקיו ואת חוזי הפרסום שלו. כשמייקל ג'ורדן ספג בזמנו ביקורת קשה לאחר שהעדיף לא לתמוך בפומבי במועמד דמוקרטי שחור בבחירות בצפון־קרוליינה, הוא הסביר שהעדיף לשמור על נייטרליות כי "גם רפובליקנים קונים נעלי ספורט". ב־2012 הוא כבר תמך בפומבי באובמה, והשמיע את קולו במקרי תקיפת שחורים בידי שוטרים לבנים.
קצת במפתיע, גם עומרי כספי – השחקן הישראלי היחיד ב־NBA, הצטרף למתקפה על הנשיא, שנחשב לתומך ישראל נלהב. מגיע לכספי קרדיט על העמדה שנקט, למרות שכשחקן גולדן סטייט שמחרימה את הבית הלבן קשה שלא להזדהות עם עמדתם הנחרצת של סטף קרי וסטיב קר.מי שדורש מכספי לנקוט עמדה פוליטית גם בישראל קצת מגזים. יכול להיות שאין לו ביקורת על מדיניות הממשלה בישראל. ייתכן גם שחוזי הפרסום עם חברות מסחריות מגבילים אותו. בכל מקרה, החיבור בין פוליטיקה ופוליטיקאים לספורט בישראל לא התחיל שלשום.
כשמשה דיין היה בשיאו, מכבי ת"א נהגו להוריד את גיבור מלחמת ששת הימים למצעד לחיצות ידיים, לעשות כבוד לשחקנים לפני משחקי גביע אירופה. לאחר מלחמת יום כיפור, כשדיין נתפס כשותף למחדל וירד מנכסיו, במקום שהוא יכבד את האירוע הוא היה זה שניסה לשקם את הפופולריות שלו ביד אליהו.
גם מירי רגב בונה קריירה בזינוקים על זוכי מדליות וגביעים בפודיומים. הדרה שלה מטקס נבחרי השנה בקולנוע שווה ניקוד בפריימריז בליכוד, והשתתפות בהרמת כוסית בתא הליכוד בר"ג יותר חשובה מהצבעה על חוק וינגייט בכנסת.
מוזר ששרה שמשמיעה דעה אפילו על סרט שלא ראתה שומרת על שתיקה בנושאים כמו הכדורגל בשבת ופטור ממס הכנסה לספורטאים זרים.
מה עם הספורטאים?
שכונה ד': איגוד הכדורסל והכדוריד, ומכון וינגייט, כמכבסות כספים קואליציוניים
כשהתפרסמו הידיעות על העברות כספים מ"ישראל ביתנו" לאיגוד הכדורסל ולמכון וינגייט היה ברור שמשהו מסריח. ממתי מפלגות מממנות ספורט?
בכתב אישום שהגישה הפרקליטות נגד משה קליסקי, לשעבר יו"ר מכבי ראשל"צ וחבר הנהלת איגוד הכדורסל, נטען שהוא גזר עמלות מהעברות כספים קואליציוניים לאיגודי הכדורסל והכדוריד. למי שמגייס תרומות מגיעה עמלה, אבל תמיכה מגופים ציבוריים אמורה להגיע ישירות בלי עמלות.
הפרשה המרגיזה היא העברת חצי מיליון שקלים למיזם שאמור היה לקדם את ענף הקיאקים. מדובר בעסקה סיבובית שמותנית בגזירת קופונים של מאות אלפים לח"כית קירשנבאום ולקליסקי, שתשאיר בסוף הדרך שכר עלוב למיכאל קלגנוב, שהיה חבר מועצת העיר טבריה מטעם "ישראל ביתנו" ללא שכר. במקום לדאוג לקיום מכובד למדליסט אולימפי, הוא זוכה לפירורים בזכות פעילות פוליטית.
לפנייה לכתב/ת 
