במדים גרמניים, במחנה שבויים: הימים הנוראים של החיילים היהודים
הרבנים הצבאיים ניסו לארגן תפילות בחיילות השונים, שבויי מלחמה כתבו פיוטים לעתיד טוב יותר - ורבני הקהילות נפרדו מחבריהם: סידורים, מחזורים וכתבי יד ממלחמת העולם הראשונה שהגיעו לספרייה הלאומית, מספרים את סיפורם של החיילים היהודים שנשלחו לשדה הקרב בעיצומם של הימים הנוראים
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, לפני כמאה שנה, התכוננו יהודים רבים לראש השנה ויום הכיפורים. חלקם בשדה הקרב במדינות שונות, אחרים במחנות שבויים. איך עושים את זה בתקופה שבה התקשורת מצומצמת לדואר בין-יבשתי – והקשר בין יהודים בחלקים שונים של העולם, ועוד בצבאות זרים, מקוטע עד לא קיים?
<<הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
רבנים צבאיים ארגנו מקומות תפילה והודיעו על כך ליחידות השונות, בתקווה שבני דתם יקבלו אישור ממפקדיהם להגיע. ככל שניתן, נאסף אוכל לסעודות החג ונמצאו חדרי אוכל שיכלו להכיל את החיילים הרבים.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- לסלוח לעצמך: "רצחתי את אחותי"/ חני ליפשיץ
- "שנינו שליחי ציבור": האחים נפגשו באזור האסון במקסיקו
- מחקר תפילה: מישהו שומע אותנו?
הרבנים דאגו גם לצרכיהם הרוחניים של החיילים: שופרות, טליתות ומחזורי תפילה ודרשות המתאימות לאווירה ולזמן. בין אוספי "הספרייה הלאומית" יש מספר פריטים מתקופה זו.
"עבור חיילינו היהודים"
הרבנות הצבאית במדינות השונות לא הדפיסה מחזורים באופן מסודר, אך דאגה לכלול את תמצית תפילות החגים והימים הנוראים, בתוך סידורי התפילה.
בבריטניה הייתה רבנות צבאית מרוכזת ומאורגנת שנהנתה משירותי בתי הדפוס הרשמיים. בגרמניה, לעומת זאת, נאלצו הרבנים בדרך כלל לפעול בכוחות עצמם ומתוך תקציב (או תרומות) שקיבלו. כך אנו רואים מהדורות שונות של סידורים גרמניים, לעומת מהדורה סטנדרטית אחת בבריטניה.
הסידורים שהודפסו בכל הצבאות קצרים מאוד בהשוואה לסידורים שאנו מכירים כיום, וכוללים רק את עיקרי התפילות של כל השנה. לימים הנוראים הם מקדישים מספר עמודים בודדים.
סידור קצר נוסף שהודפס לקראת ראש השנה תרע"ו, לפני 102 שנים, יצא לאור על ידי הקהילה היהודית בהמבורג "עבור חיילינו היהודים". הסידור פותח בתפילה מיוחדת שכתב רב הקהילה להצלחה בקרב ומברך את הלוחמים ש"מכל צרות שנה העברה תינצלו… ננצח אויבינו לתפארת מלכנו". בסידור זה אין תפילות לימים הנוראים, אך מכיוון שיצא עם פתיחת השנה החדשה – צורף לו לוח שנה לשנת תרע"ו.
תיעדו את התפילות במחנה השבויים
היו יהודים שנאלצו לעבור את החגים במחנות שבויים. עדות מוזרה על כך מופיעה דווקא בתוך מחזור תפילה בכתב יד שתצלומים ממנו נמצאים בספרייה. בשלושה מחזורי מנהג אפ"ם (אסטי, פוסאנו, מונקאלוו - במחוז פיימונטה שבצפון איטליה) לימים נוראים משנת 1673, 1704 ו-1729, נמצאו טקסטים שאותם כתבו שבויים יהודיים בשנת 1916. הכותבים מספרים כי הם שבויי מלחמה מגליציה ובוקובינה שנשלחו למחנה בפאסנו שבאיטליה. בתוך הטקסטים, מציינים השבויים רשימה ארוכה של בעלי התפילה בימים הנוראים ומקום מוצאם.
שאלות רבות עולות מפריטים אלה, ותשובה איִן: מי היו אותם שבויי מלחמה יהודים - חיילים בצבא האוסטרו-הונגרי או אזרחים פשוטים? מאיפה קיבלו מחזורים יקרים בכתב יד? האם לא הצליחו למצוא ספרים מודפסים? כיצד עלה בדעתם לכתוב (ולהזיק) בתוך אותם כתבי יד שלא היו שייכים להם? מה פשר הזכרת האירוע ורשימת המתפללים? מדוע חשוב כל כך לציין אירוע חד-פעמי בתוך מחזור התפילה? הסיפור הזה בהחלט דורש מחקר מעמיק יותר.
שנה לאחר המלחמה אנחנו מוצאים שבויים יהודים נוספים שהעבירו את הימים הנוראים – הפעם בכלא אנגלי במצרים. היו אלה שמואל גולדשטיין מירושלים וחברו אהרון היבלר מצפת. מחזור תפילה הנמצא באוסף הספרים הנדירים שלנו, נשלח לגולדשטיין מרבו, הרב ברוך ראובן שלמה יונגרייז, מייסד העדה החרדית בירושלים.
בדומה לשבויים בפאסנו, השתמשו שני החברים בעמוד השער ובעמודו הפנימי של המחזור כדי לתעד את שהותם במקום. שניהם כתבו בנפרד מספר מילים ואיחלו לעצמם שחרור מהיר מהכלא.
וכך כתבו: "המחזור שנשלח מאת מורי ורבי הרה"ג ר' ברוך ראובן שלמה יונגרייז הגיע הנה בשבי ביום שלישי כ"ח אלול תרע"ט, ולמזכרת נצח אשים את שמי ושם חברי עליו ויהי רצון שניכתב ונחתם בספר חיים של צדיקים, ונזכה לחוֹג את שמחת בית השואבה בארץ ישראל. שמואל זיינוויל בר אלכסנדר גולדשטיין מעיר ירושלים וחברי אהרן בר' צבי היבלר.
"למען תזכרו את יום צאתכם מארץ מצרים, לא רק אבותינו בלבד, אך גם אנחנו, 'למזכרת נצח' מהשבי במצרים, מקום שעבוד אבותינו בחומר ובלבנים בשנת תרע"ט בשבי. חנוכה, פורים, פסח, שבועות וגם ימים נוראים. יהי רצון שניכתב ונחתם לשנה טובה ומאושרה, שנת חֵרותינו, ונזכה לראות בבניין ציון וירושלים. ערב ראש השנה, מאהרן ב"ר צבי היבלר מעיר הקודש צפת לחברי שמואל ב"ר אלכסנדר גא"שט".
הרב שנפרד מחייליו
הרבנים הצבאיים התאימו כמובן את דרשותיהם לנושאים אקטואליים. מספר דרשות ליום כיפור וסוכות פורסמו בשנת 1916 בחוברת בשם "ברכת הרב הצבאי לחברים היהודים בצבא הגרמני" שחולקה לחיילים. בחוברת זו משתתפים מספר רבנים צבאיים גרמנים ששירתו בחזיתות השונות.
אחד מהם היה הרב גאורג זלצברגר שכותב ביומנו כי ביום השני של ראש השנה היו כל החיילים בלחימה, והוא נאלץ להתפלל לבדו. הוא מתאר את אברהם אבינו בקריאת התורה של ראש השנה, המוכן להקריב את בנו יצחק - ורואה בדמיונו את כל אבותיהם של החיילים היהודים הולכים בעקבותיו, ושולחים את בניהם לחזית למען גרמניה. אבל האימהות בוכות, בדומה לרחל אמנו שעליה קוראים בהפטרת יום שני של ראש השנה.
הרב זלצברגר מנחם את עצמו ואת המתפללים הרבים השותפים לתפילתו. הבנים אמנם במלחמה, אך כברכת האלוקים לרחל הם ישובו בקרוב: "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב".
לעוד סיפורים היסטורים היכנסו לבלוג הספרייה הלאומית, כאן
לפנייה לכתב/ת 
