שירה האס: "'פוקסטרוט' מאוד ישראלי, לא סרט פוליטי"
היא שיחקה עם שמות מאוד גדולים בהוליווד, אבל שירה האס עדיין לא מוכנה לעזוב את הארץ. "היצירה הישראלית מאוד חשובה לי", היא אומרת בראיון ל-ynet לרגל תפקידה ב"פוקסטרוט", משתדלת לא לחלום מוקדם מדי על טקס האוסקר ("לא נפתח פה לשטן אבל מגיעה לו מועמדות"), ואיך לא, מגיבה למירי רגב: "זה אלף בית לראות את הסרט"
למרות גילה הצעיר (22), את השם שירה האס אתם ודאי מכירים. בגיל 16 היא גילמה ילדה בת 12 עם עיניים כובשות בסרט "פרינסס" ומאז המשיכה לשלל תפקידים, בהם ניתן למצוא את "שטיסל", "עקרון ההחלפה" או סרטה של נטלי פורטמן, "סיפור על אהבה וחושך". עכשיו היא מפציעה בתור בתם המתבגרת של ליאור אשכנזי ושרה אדלר בסרט מעורר הכותרות והמחלוקות "פוקסטרוט".
"ברגע שקראתי את התסריט הבנתי שמי שהולכת לשחק בו תיקח חלק במשהו מאוד מיוחד", מספרת האס בריאיון ל-ynet לרגל יציאתו לאקרנים, ומוכיחה שעל אף שמדובר בתפקיד קטן - יש לה אינסטינקטים מעולים. "פוקסטרוט" זכה בפרס הראשון בטקס פרסי אופיר (אליו האס הייתה מועמדת בתור שחקנית משנה) ובפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה האחרון. באתרים בחו"ל כבר בוחרים בו כמועמד מוביל לחמישייה הסופית בקטגוריית הסרט הזר בטקס האוסקר, מה שכמובן יוביל את האס לצעוד בשטיח האדום (בה' הידיעה) לצד כוכבי הסרט והבמאי שמוליק מעוז.
יוצא לך לדמיין את האוסקר?
"אני משתדלת להיות בכאן ועכשיו, אבל ברור שהמחשבות האלה עולות. אני גם חושבת שהסרט ראוי למועמדות ואגדיל ואומר שאולי גם ליותר. אבל לא נפתח פה לשטן".
צודקת. לפני האוסקר, השטיחים האדומים והוליווד, צריך לחזור להתחלה. "אין פה את הסיפור הרגיל על ילדה שעומדת ועושה מופע לכל המשפחה", מספרת האס על משיכתה למשחק. "הייתי ילדה ביישנית, האמת שאני עדיין. אבל אהבתי לצפות בקולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, וזה עניין אותי אז החלטתי לנסות ללמוד בתלמה ילין. שם בעצם נפתחה לי הצ'אקרה. מצאתי את הדבר הזה שנותן לי תחושת שייכות".
על התפקיד ב"פרינסס", שבזכותו בין השאר התפרסמה, היא צריכה להגיד תודה קודם כל למארק צוקרברג. "קיבלתי הודעה בפייסבוק ממלהקת והלכתי לאודישן, שבעצם היה "פרינסס". אחרי התפקיד הזה פתאום דברים החלו להתגלגל. אני חושבת שבתיכון הרגשתי שמצאתי משהו שהוא לגמרי שלי, שטוב לי בו. זה מדהים שזכיתי לקבל את זה בגיל צעיר".
בגלל מבנה גופה הקטן יחסית (בתור ילדה חלתה האס בסרטן, נושא שדיברה עליו רבות בעבר ולדבריה אין לה מה להוסיף עליו: "זה חלק נכבד ממי שאני אבל זו לא מי שאני"), התפקידים שלה נוטים להיות של ילדות קטנות שמצליחות להביע הרבה בעזרת המבט שלהן. כך היא גם הגיעה בגיל 20 להפקה ההוליוודית הראשונה שלה "אשתו של שומר גן החיות", שם גילמה לצד ג'סיקה צ'סטיין יהודייה צעירה בשואה שעברה אונס. זו לא הייתה דריסת הרגל היחידה שלה בליגה של הגדולים ובתחילת שנה הבאה נזכה לראות אותה ב"מריה מגדלנה" לצד רוני מארה ("נערה עם קעקוע דרקון") וחואקין פינקס בתור ישו.
"את חואקין בקושי ראיתי, אבל רוני מהממת", מספרת האס. "התפקיד שלי די קטן ובהתחלה, אבל הייתה לי סצנה מאוד קשה של לידה וזה היה מאוד אינטימי איתה. היא הייתה מאוד מקצועית ונעימה ודמות מעוררת השראה. עם כל הקלישאתיות שבדבר, זה כיף להיתקל באנשים נורא מצליחים אבל יחד עם זאת גם טובים".
ואיך זה מרגיש לחזור מסט הוליוודי לסט ישראלי?
"ברור שיש הבדלים ותקציבים אחרים, אבל החזרה לא כל כך קשה לי, זה הכי טבעי בעולם. אני ישראלית, נולדתי בארץ, הבית שלי פה, המשפחה שלי פה. אין לי תחושה של חזרה לאחור, ממש לא. אם כבר, זו חזרה הביתה".
ומה לגבי מעבר לארצות הברית?
"יכול להיות, אבל אני חיה יום ביומו. בעקרון אני פה וגם היצירה הישראלית מאוד חשובה לי. אני אסירת תודה על המון תפקידים שיצא לי לעשות כאן".
בכל מקרה נראה כי המעבר להוליווד עוד רחוק כי האס בכלל עוד לא יצאה מבית הוריה בהוד השרון. "נראה לי שבגלל שהתבגרתי מאוד מהר ומאחר ואני מאוד עצמאית אז אני מרשה לעצמי להישאר שם ולהיות עם המשפחה. ברור שיהיה מעבר מתישהו, אבל זה לא לחוץ לי וגם לא מפחיד אותי".
הבית חשוב להאס, ולא רק במובן המשפחתי אלא הישראלי, וכשהיא מדברת על במאים כמו שמוליק מעוז היא באמת נרגשת ומופעמת. "לעבוד איתו הייתה חוויה מטורפת. הוא במאי כל כך טוב, אין אצלו קאט. מתחיל אקשן ואתה לא יודע מתי יעצרו. מצלמים עוד פעם ועוד פעם והכול ברצף, באיזשהו שלב אתה שוכח שאתה בתוך סצינה ונכנס לזה בטירוף.
"הוא גם מדבר הרבה במהלך הצילומים, באחת הסצנות האחרונות הוא הוציא את כולם ופשוט דיבר איתי במהלך הצילומים על עלמה ועל המצב. מצאתי את עצמי צוחקת ובוכה וכועסת, ממש חווה את כל קשת הרגשות. כשחקנית זו חוויה מדהימה, לא נתקלתי בזה".
הופתעת כשמירי רגב יצאה נגד הסרט?
"אין לי מה להוסיף לזה וזה מדהים כמה אפשר לדבר על זה. היא לא ראתה את הסרט וממש הייתי שמחה אם היא הייתה רואה. אני לא יודעת אם היא הייתה אומרת את זה בקול רם אבל אני חושבת שהיא הייתה חושבת אחרת אחרי הצפייה. באופן כללי אני לא עושה סרטים כדי שכולם יגידו 'וואו, נכון איזה יופי' אלא כדי לעורר משהו ואני שמחה לשמוע דעות ודיונים לכל הכיוונים. אבל לראות את הסרט זה אלף בית.
"אמרו את זה כבר אבל הסרט הוא באמת מאוד ישראלי. אני לא חושבת שיש מישהו שיצפה בו ולא יזדהה או יתרגש. הוא גם מאוד אוניברסלי כי הוא מדבר על שכול ואובדן ואלה דברים שנוגעים לכולם במובן הכי אנושי, לא פוליטי ולא כלום. ואם כבר מדברים על כבוד למדינה, אז כל הביקורות והזכיות שלו - זה הכבוד והייצוג שישראל צריכה".
את חושבת שזה היה נכון לא להזמין אותה לטקס פרסי אופיר?
"הייתי רוצה שכל מי שירצה יבוא, הלוואי וזה היה אחרת אבל אני מבינה את ההחלטה הזאת. בשאר העולם נהוג להפריד ובאמת שהיה טקס נעים ומרגש השנה, ואני לא אומרת את זה בגלל כל הזכיות של הסרט".
התאכזבת שלא זכית?
"ממש לא. באמת. אני מאושרת שעשיתי את התפקיד והוא בסדר גודל יחסית קטן כך שאני שמחה על המועמדות. באופן כללי בדברים האלה אני משתדלת להנמיך ציפיות ואז כשזוכים זה יותר כיף".
נשמע שאת ממש מחוברת לקרקע. בגיל 22 אחרי הצלחות די גדולות זה די מפתיע.
"אני לא מדברת ממקום מובן מאליו. אני מאוד מודה על מה שיש לי ואני יודעת שזה גם נדיר, אבל אני אוהבת שהמעשים מדברים בעד עצמם מאשר מילים. זה לא צניעות ולא נעליים אבל בעיני התרבבויות ודיבור על דברים זה בזבזוז אנרגיה, וזה גם נורא חיצוני. אני שמחה על מה שקורה ומודה על זה, אבל כן, רגליים על הקרקע זה דבר חשוב".
