לך לך לך, בוא בוא בוא / פלג בחמישי
מכבי חיפה, שנחשבה גם בימים פחות מוצלחים למועדון מוערך ומכובד, נראית היום בדיוק כמו המאמן שלה: נרגנת, לחוצה ושכונתית
הפנטומימאי
גיא לוזון מחלק הוראות בידיים
כולם דיברו השבוע על התבטלותה המביכה של מכבי חיפה, גם כשהיה לה שחקן יותר ממכבי ת"א. אבל בואו נעזוב לרגע את הטקטיקה והפאניקה של המאמן, נניח ל־35:65 אחוזי החזקת הכדור, 11:23 באיומים לשער, ו־3:9 בקרנות - ונתמקד בנזק האמיתי והתדמיתי שתורם גיא לוזון למועדון.
וכך דיווחה שדרית הקווים דניאלה סמרי בדקה ה־83: "הרבה מאוד כאוס בספסל של מכבי חיפה, ולא רק בספסל. גיא לוזון ועוזרו אסף נימני ניסו במשך דקות ארוכות להסביר לשחקנים מה הם רוצים, בעקבות ההרחקה של עומרי בן־הרוש. הם בעצמם לא הבינו דקות ארוכות, עד שגל אלברמן ניגש ללוזון, הבין שהוא רוצה שסינטיהו סלליך ישמש כמגן. אבל זאת הייתה מין תמונה לאווירה ששוררת במכבי חיפה. הם לא מבינים את ההוראות של לוזון, שנראה מתוסכל כבר דקות ארוכות".
ואכן, זאת בדיוק התמונה לאווירה ששוררת בקבוצה. לחוצה, תזזיתית, שכונתית. פני המועדון כפני לוזון. השחקנים נראים מבולבלים והמאמן מתרוצץ על הקו, עם גיחות של צווחות מעבר לאזור הטכני. הכל תוך נפנופי ידיים כמי שהותקף ע"י נחיל דבורים, ופירושם כנראה: לך ימינה, עבור שמאלה, עלה למעלה, רד למטה, לך־לך־לך, בוא־בוא־בוא! ואם את כל ההוראות האלה הוא נותן במשחקים, מה הוא עושה באימונים?
עד לא מזמן, אפילו בימים שבהם הקבוצה במגרש נראתה על הפנים (בעיקר של יעקב שחר), מכבי חיפה הייתה אחרת. מועדון מוערך עם פאסון ששידר רצינות ומכובדות, ליגה אחרת בכדורגל המג'עג'ע שלנו. המנכ"ל הקודם, איתמר צ'יז’יק, הבין שאוהדים ותקשורת הם חלק מהמשחק. היום, עם מנכ"ל שבא מהמשביר לצרכן, ומאמן שמדגמן עבור המשביר לצרחן, זו קבוצה קטנה, מסכנה ומוקפת אויבים.
אבל עדיין יש לה מספר כתבים "נבחרים", שקיבלו שלשום הודעה עילגת בווטסאפ מדובר המועדון, דודו בזק, שבה נאמר בין השאר: "באר־שבע עשו תיקו בחוץ נגד הפועל חיפה ביכולת רעה... בית"ר בבית תיקו שני ביכולת מגמגמת... אנחנו שיחקנו רע מאוד אבל הוצאנו את התוצאה הכי טובה במחזור האחרון... קבוצות אחרות לא קיבלו עשירית מהביקורת... הכותרות הוכיחו לנו שוב שאתם מעוניינים באי הצלחתנו. מה שמחזק לנו את התחושה שהדרך של הניתוק מכם אולי לא הכי נכונה אבל הכי הכרחית..."
סליחה? למה תיקו יותר טוב מתיקו?
ההודעה התעלמה כמובן מהעובדה שכמעט מחצית שלמה היה להם שחקן יותר, אבל בקצב הנוכחי של ההתנתקות מהתקשורת העוינת לא מן הנמנע שמכבי חיפה תשדר בקרוב את משחקיה לאנשי שלומנו בלבד, במעגל סגור. הפרשן יהיה דובר המועדון, שיספר על פאשלות של קבוצות אחרות, וכשהמאמן ינוע מצד לצד תוך כדי צווחות ונפנופי ידיים, יושמע ברקע "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
בינתיים לוזון מחויב להתראיין בסיום, וכשהוא מדבר בלי הידיים באמת קשה להבין למה כוונתו. "רועי קהת, בגלל הקאות ושלשולים, לא היה בסגל", הסביר הפנטומימאי בתום המשחק המבוהל, וכשנשאל מדוע גילי ורמוט לא נכלל בסגל, השיב: "לא יכולתי, מהסיבה הפשוטה שדקל היה ספק שאם יקרה משהו בחימום או דקה חמישית, ורמי כרגע לא יכול לשחק 90 דקות, ואז שי בן־דוד היה צריך להיכנס, ורמי מצד שני יכל להיכנס במחצית השנייה. בקיצור, סלט". אז מה אם קהת לא פתח העונה בשום משחק ליגה גם כשהיה בריא, ורמי גרשון ובן־דוד כלל לא שותפו במשחק? בקיצור, זה לא סלט - זה בבל"ת.
הילד חנפן
בוזגלו חוזר (ללקק) בגדול
יוני 2008, מאור בוזגלו: “גדלתי במכבי ת”א והייתי בילדות ארבע שנים שם, כך שלחזור למכבי זה הדבר שהכי רציתי וזה כבוד”.
יולי 2014, אותו בוזגלו: “שחקנים צריכים להיות במקום בו הם מרגישים בבית, ואני מרגיש את זה בהפועל באר־שבע, התחברתי למועדון, לשחקנים ולאוהדים והכי טבעי מבחינתי להמשיך”.
ספטמבר 2017, עדיין בוזגלו (וכמה הערות בסוגריים): “קיבלתי ערכים וחונכתי במכבי (נכון, אבל בת”א)... אני מתרגש להגיע למקום הטבעי (זה קרה גם בבאר־שבע)... ה־DNA שלי זה של מכבי (אולי מצד האמא). ויתרתי על הרבה כסף כדי להיות פה (ממי בדיוק וכמה?)... אני מתחיל להיות עם השחקנים ויש חדר הלבשה שמח מאוד (עם ורמוט כבר היית?)”
יוני 2008, יעקב בוזגלו: “מבחינתי יעקב שחר גנב ושקרן. הוא מתנהג כמו נסראללה ומחזיק את מאור כשבוי”...
ספטמבר 2017. מכל האמוניה רוקן סופית, אין מה לפחד מנסראללה.
הטור המלא מתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
