האם הביולוגית לא הופיעה: הילדה תישאר במשפחת האומנה

בת 4.5 שנולדה לנרקומנית ולאב שניתק קשר, גדלה במשפחת אומנה. אמה טוענת שהיא מעוניינת לגדל אותה, אבל לא מקדמת את הליך השיקום של עצמה

עו"ד מיטל יעקוביפורסם: 03.10.17 , 18:13

בית המשפט לנוער בפתח תקווה קבע לאחרונה שילדה בת 4.5 תישאר לפחות בשנתיים הקרובות במשפחת האומנה שבה היא גדלה, משום שאמה הנרקומנית לא מקדמת את הליך השיקום שלה ואביה יצא מהתמונה. השופטת שרון פ. הלוי הורתה להאריך את צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת בנימוק שטובת הילדה גוברת על זכויות ההורים הביולוגים. בשלב זה עדיין אין צו אימוץ סופי, ובית המשפט ושירותי הרווחה ימשיכו ללוות את המעורבים.

הילדה נולדה כשהיא סובלת מסינדרום גמילה (תסמונת חסר בסם). אמה הביולוגית הייתה מכורה לסמים, ואביה, בשנות ה-70 לחייו, נפרד מהאם במהלך ההיריון. בהסכמת ההורים הועברה הילדה לרשויות הרווחה, ובהיותה בת שבועות ספורים שולבה במשפחת אומנה שעמה היא חיה עד היום.

תביעה

מהפכה? יקוים קשר בין המאומצת לאם הביולוגית

מערכת PsakDin

בת 8 הוצאה מביתה והוכרזה בת אימוץ. השופט גביזון קבע לראשונה מתווה ביניים בין "אימוץ פתוח" ל"אימוץ סגור", והיא תשמור על קשר מסוים עם אמה

מהפכה? יקוים קשר בין המאומצת לאם הביולוגית

האם הביולוגית, שמאז פוגשת את בתה אחת לשבוע בהסדרי ראייה, הצהירה שהיא מעוניינת לגדל את בתה ועושה מאמצים להוכיח יציבות בחייה. אלא שב-2014 היא נשלחה לאבחוני מסוגלות הורים ולא הופיעה, ובשלב מסוים אף ניתקה קשר עם שירותי הרווחה. לאורך השנה האחרונה היא החלה שוב בטיפולים, אולם סירבה לבצע אבחון מסוגלות-הורית.

במקביל נערך לילדה אבחון פסיכו-דיאגנוסטי מקיף. בפסק הדין תיארה השופטת הלוי את ממצאיו שלפיהם היא אמנם נראית ילדה שמחה, אך סובלת מחרדת נטישה חריפה שנצרבה בנפשה עם נסיבות לידתה, וזקוקה מאד להורים שיהוו עוגנים ויכילו את צרכיה הרגשיים. צוין שמעבר ממשפחת האומנה לאם הביולוגית עשוי להיות הרסני עבורה ולשחזר את הטראומה הראשונית באופן שספק אם ניתן יהיה להתאושש ממנו.

העובדת הסוציאלית, וכן האפוטרופוס לדין של הילדה, סברו שלא ניתן להעביר אותה למשמורת האם הביולוגית לפני אבחון מסוגלות הורית ובחינה מקצועית נוספת לגבי יכולותיה ההוריות. האב הביולוגי לא הופיע לדיונים האחרונים בעניין.

להביא מרפא לטראומה

ואכן, השופטת הלוי החליטה שהילדה תישאר לעת עתה אצל משפחת האומנה, והבהירה שזכותו הטבעית של כל הורה ביולוגי לגדל את ילדיו כפופה לטובת הילד. היא ציינה שלא ניתן להתעלם מכך שהאם הביולוגית לא הצליחה אפילו להגיע למפגשים בזמן ובאופן סדיר, מה גם שהניסיון להרחיב אותם אל מחוץ לחדר הטיפולים הכניס את הילדה לבלבול וחוסר אונים.

"אני ערה לרצון הרב של המשיבה לגדל את בתה, וצר לי על כאבה האישי, אך כפי שפירטתי לעיל, טובתה של הקטינה עומדת מעל הכול והיא בבחינת 'שיקול על'. ההחלטה היום, קשה ומאכזבת ככל שתהיה עבור המשיבה, היא מתוך שאיפה להטיב עם הקטינה, לדאוג להתפתחותה הנפשית התקינה ולנסות להביא מרפא לטראומה הקיימת בתחילת חייה", נכתב בפסק הדין.

נתון נוסף שחיזק את החלטת השופטת היה הדוחות החיוביים על ההורים משפחת האומנה, שהילדה רואה בה כהוריה, ושמטפלים בה במסירות רבה ומוכוונים לצרכיה. "הורי האומנה הם ההורים הפסיכולוגים של הקטינה והיא רואה בהם כדמויות ההתקשרות העיקריות שלה", ציינה.

בסיכומו של דבר החלטה השופטת הלוי להאריך את הצווים למשך שנתיים נוספות שבהן תמשיך לשהות במשפחה האומנה, שם היא מקבלת את המעטפת הטיפולית, החינוכית והרפואית שלה היא זקוקה.