לקשישה לא הוסבר על ניתוח. הפיצוי: 60 אלף שקל

הרופאים ברמב"ם הסירו גידול מראשה של בת 84, שהפכה סיעודית בעקבות ההליך. בית המשפט קבע שהצוות הרפואי פגע באוטונומיה שלה

עו"ד אורן גוטרמןפורסם: 10.10.17 , 07:03

בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה שהמדינה תפצה ב-60 אלף שקל בת 84 שהפכה סיעודית לאחר ניתוח להסרת גידול מוחי בבית החולים רמב"ם. הפיצוי נפסק על פגיעה באוטונומיה: הצוות הרפואי לא נתן למטופלת הסברים מספקים על הניתוח והסיכונים הגדולים שהתלוו אליו – והתממשו לבסוף.

את הניתוח עברה הקשישה ב-2008 ובסמוך לו הפכה עיוורת לחלוטין. בתביעה שהגיש בנה בשמה כארבע שנים לאחר מכן נגד משרד הבריאות – בעליו של בית החולים – נטען לרשלנות רפואית בניתוח ולפגיעה באוטונומיה. לאחר שהתקיים הליך הוכחות הוחלט לדחות את עילת הרשלנות, ועל כן עסק פסק הדין של השופטת נסרין עדוי-ח'דר בסוגיית הפגיעה באוטונומיה בלבד.

רפואה משפטית

תביעה: מתה עקב ניתוח קיצור קיבה

עו"ד אייל בן ישי

בת 50 ששקלה 108 קילו סבלה מסיבוכים אחרי ההליך הרפואי והלכה לעולמה כעבור חודש. הפיצוי למשפחה: הפיצוי: 2.3 מיליון שקל

מתה עקב ניתוח קיצור קיבה. הפיצוי: 2.3 מיליון שקל

בהקשר זה נטען בתביעה שהסכמת התובעת לניתוח לא ניתנה באופן מושכל כיוון שהצוות הרפואי לא גילה לה דבר לגבי הסיכונים והסיכויים, תופעות הלוואי אל מול התועלת הצפויה, ומידע על קיומם של טיפולים חלופיים. התביעה הפנתה לכך שטופס ההסכמה שהתובעת הוחתמה עליו נוסח בתמציתיות ואינו כולל את הפירוט המתחייב מכוח חוק זכויות החולה.

מנגד טען משרד הבריאות שהתובעת קיבלה הסברים מלאים מהרופאים במסגרת הביקורים שלה במרפאות החוץ טרם הניתוח. כמו כן נטען כי חתימתה על טופס ההסכמה מעידה על כך שניתנו לה הסברים נוספים גם לפני הניתוח עצמו. הרופאים שהעידו מטעם בית החולים אישרו טענות אלה ואמרו כי הוסבר לתובעת שמדובר בניתוח גדול עם סיבוכים אפשריים.

אך השופטת נסרין עדוי-ח'דר דחתה עדויות אלה, שנשענו בעיקר על זיכרונם של הרופאים ולא נתמכו בשום מסמך כתוב המעיד על כך שניתן לתובעת מלוא המידע הדרוש לה לצורך מתן הסכמה מושכלת לניתוח.

למעשה, השופטת מצאה כי טופס ההסכמה שעליו הוחתמה התובעת הוא לקוני ופגום. "עיינתי עיין היטב בטופס", כתבה, "ולא מצאתי בו מילה, אף לא חצי מילה, לא בנושא הסיכונים הספציפיים הטמונים בניתוח, לא בקשר להשלכותיו על איכות חיי התובעת ולא בכל עניין אחר".

טופס זה, הוסיפה, אינו עונה על דרישות החוק: "כשהמחוקק דרש הסכמת המנותח בכתב, הוא התכוון לכך כי אותו 'כתב' ילמד מעצמו הוא, ולא בסיועה של עדות בעל פה, על תוכנה של ההסכמה. אחרת, מטרת החוק תסוכל, ודין תביעותיהם של מטופלים כדוגמת התובעת, שהפכו לדמנטים או שכשרותם להעיד נשללה מכל סיבה אחרת בשל הטיפול, נחרץ מראש לכישלון אך ורק על יסוד חתימתם על טופס המנוסח כאמור".

השופטת גם דחתה את טענת המדינה שלפיה התובעת נחשפה למידע בשלב הביקורים במרפאות החוץ, בעיקר משום שהם נערכו קודם להחלטה לנתח.

לבסוף נקבע שבית החולים פגע באוטונומיה של התובעת והמדינה חויבה בפיצוי של 60 אלף שקל. סכום זה לקח בחשבון את העובדה שמדובר היה בניתוח בחירה מסוכן שסיכוניו התממשו, ולצד זאת את החובה לפסוק פיצויים מאוזנים בעילה שקשה להוכיח בה את הנזק. לסכום זה הצטרף גם שכר טרחת עורך דין של 10,500 שקל.