ההפסד כולו שלהן / בלוג ה-NBA
שיקגו הפכה מקבוצה זקנה ומסוכנת לחלשה ומשעממת, יוטה איבדה את המנהיגים שלה, אינדיאנה לא מינפה מספיק את העזיבה של פול ג'ורג' והניקס? הם נשארו הניקס. ארבע התעלומות הגדולות של הקיץ בליגה הטובה בעולם
אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל ומכבי חיפה בכדורגל חיים את המצב הזה כמה שנים טובות: כבר תקופה שהקבוצות שלהן מתרסקות לרסיסים מדי עונה, ובכל קיץ שמגיע האופטימיות שלהם נבנית מחדש דרך אלמנטים מוכרים, שחוקים ומלאכותיים שהשפעתם מתפוגגת עם התוצאות. האכזבה מודחקת לאט לאט אל מול הכותרות על מסעות הרכש, השמות הנוצצים והבטחות ריקות מתוכן לשינוי שיבוא ובסוף לא קורה.
ב-NBA, כמיטב המסורת, היו הקיץ כמה קבוצות שלא נתנו לאוהדים שלהן יותר מדי סיבות לחכות לגונג הראשון של העונה החדשה. הן הסתכלו על ההברקות של בוסטון (גורדון הייוורד וקיירי ארווינג), יוסטון (כריס פול), דנבר (פול מילסאפ), מינסוטה (ג'ימי באטלר) ואוקלהומה (פול ג'ורג' וכרמלו אנתוני) והביטו על עצמן בדאגה. בדרך כלל יש מתאם מסוים בין מה שעשית בקיץ לאיך שאתה נראה במארס, ארבעת המועדונים הבאים יקוו להפריך את ההנחה הזאת.
שיקגו בולס
הקיץ הקודם של שיקגו נע על התפר שבין תאונה שמאיימת להתרחש לניסוי הרפתקני שגרם לאוהדי הבולס לשבת על קצה הכיסא בציפייה מתוחה לתוצאות שלו, קצת כמו צפייה במבחנה שמבעבעת מבפנים ומאיימת להתפוצץ. שילוב שכולל את ראז'ון רונדו, דוויין ווייד וג'ימי באטלר בקבוצה אחת מבטיח מראש בחבילה אחת הרבה ניסיון, בעיית קליעה ומנה גדושה של אגו. כל המרכיבים הללו עיצבו את העונה האחרונה המוזרה של הבולס, שהסתיימה עם הכרטיס לפלייאוף במזרח ועלייה ליתרון כפול ומפתיע בסדרה מול הסלטיקס לפני ההדחה הצפויה והסיום החמוץ.
בקיץ הזה הבולס התעלו על עצמם, ויצאו למהלכים שנראה כאילו גרמו לווייד, השריד האחרון ממשולש הוותיקים של השנה שעברה ומי שהיה בכיר המשתכרים בקבוצה, לרצות לעזוב גם במחיר של ויתור על שמונה מיליון דולר. אפשר לגמרי להבין אותו: הטרייד ששלח את באטלר למינסוטה והנחית בשיקגו את זאק לאבין, קריס דאן ולורי מרקאנן היה קשה לעיכול גם אם יצא לפועל בסימן הבנייה מחדש, והדביק לשיקגו את תואר אחת התעלומות הבלתי מפוענחות של הקיץ. ווייד, רגע לפני שקיעה, לא רצה להיות חלק מדרך שעלולה להתגלות כדרך ללא מוצא.
בלי המנהיגות של באטלר והניצוצות של רונדו, שיקגו הנוכחית אפילו לא מעניינת מספיק כדי שנצפה בה בשוב בדריכות. הסיבות היחידות לעשות זאת הן דאן, שבשביל פרד הויברג חייב להיות פקטור התקפי משמעותי יותר, לאבין בתקווה שיחזור כמו שצריך מהפציעה מתישהו במהלך החורף ומרקאנן שסיפק יורובאסקט מעורר תיאבון. עד שמרקאנן יתגלה כהברקה, לאבין יתאושש לגמרי ודאן ישתדרג, שיקגו היא לא יותר מקבוצה שתדשדש בתחתית המזרח החלש גם ככה.
ניו יורק ניקס
פיל ג'קסון שפוטר השאיר אחריו לא רק תסכול בערימות, אלא כמה סימני שאלה גדולים. כרגע הם כאבי הראש החדשים של הג'נרל מנג'ר החדש סקוט פרי - שלפחות הצליח להיפטר ממש בדקה ה-90 מכרמלו אנתוני. קריסטפס פורזינגיס עדיין כאן אחרי ההברזה מפגישת סיכום העונה, ובינתיים להחתמה המעניינת האחרונה של הניקס קוראים מייקל ביזלי, שרק לא מזמן דרש לקבל יותר הכרה על מה שיש לו לתת לענף.
טים הארדוויי ג'וניור הוא תוספת ראויה לקו אחורי אפור, אבל קשה להאמין שיהיה זה שיביא לניקס שחר של יום חדש ויש סיכוי סביר שהוא גם לא ממש שווה את הכסף שמשולם לו (71 מיליון דולר לארבע שנים). המושבה האירופאית שמורכבת ממינדאוגאס קוזמינסקאס, פורזינגיס, אנס קאנטר ו-ווילי הרננגומס מצטרפת לבחירה המסתורית של הניקס בדראפט - פרנק ניליקינה.
הרכז הצרפתי של שטרסבורג בעונה החולפת שנלקח במקום השמיני קלע בעונה החולפת רק 5.2 נקודות ומסר 1.4 אסיסטים בליגה הצרפתית, וכבר זכה לשלט של ברוכים הבאים מחוץ לכניסה למדיסון סקוור גארדן. בצל האניגמטיות שאופפת אותו, תמיד מתחבאת התקווה שהוא יהיה פורזינגיס של הרכזים. הוא גם קיבל כמנטור את רמון סשנס משארלוט, שכבר הספיק לעשות מעין השוואה בינו לבין קיירי ארווינג.
את כל סלט הירקות הזה תיבל לאחרונה הדיווח על מעמדו הלא יציב של המאמן ג'ף הורנסק, והמועמדות של דייויד בלאט למקרה שהראשון לא ישרוד את לוח המשחקים המסובך שמצפה לניקס בפתיחת העונה. במאמר שפירסם לאחרונה פרי הוא הזכיר חמישה שחקנים שדרכם יעבור תהליך הבנייה מחדש של הקבוצה - הארדוויי ג'וניור, הרננגומס, ניליקינה, רון בייקר ופורזינגיס, אבל ברור שהעתיד של המועדון מונח בעיקר בידיו של פורזינגיס. אם הורנסק יידע להבליט אותו למרות החולשות המקצועיות המובנות והיעדר סופרסטאר אחר מלבדו, אולי דרך משחק בין גבוהים עם קאנטר בעמדת הסנטר, העתיד של הניקס יהיה קצת יותר ורוד.
יוטה ג'אז
הקיץ של יוטה התחלק לשתי גזרות מרכזיות: ג'ורג' היל וגורדון הייוורד. הטרייד שהעביר את ריקי רוביו ממינסוטה ליוטה היה אמור על פי הפרסומים לגרום להייוורד להישאר. בארצות הברית היה מי שטען בתחילת יולי שהייוורד הבהיר לג'אז כי ישמח לשחק עם רוביו.
אלא שעוד לפני כן דווח כי עתידו של היל עשוי להשפיע על ההחלטה של הייוורד. בסופה של הסאגה הייוורד, שנראה כאילו יסתדר עם שניהם, נפרד במכתב מרגש ועזב לבוסטון. היל הלך לסקרמנטו ורוביו "נתקע" ביוטה עם הלוק החדש והמפוקפק שלו. היל והייוורד סיפקו עונות שיא שעזרו ליוטה לרשום עונה מצוינת, כזאת שלקחה אותה עד למקום החמישי המפתיע במערב הצפוף ולאחוזי ההצלחה הכי גבוהים מאז עונת 2009/2010. ועכשיו הם לא כאן, למרות הטעם הטוב שהשאירו.
הכישלון של יוטה הקיץ בא לידי ביטוי בחוסר ההצלחה לשמור עליהם, גם אם לא לגמרי ברור אם הייתה יכולה למנוע ממי שהפך לסמל ההצלחה המובהק ביותר שלה לפזול למקומות אחרים. בסופו של יום הייוורד החליט לתת לעצמו צ'אנס להגיע רחוק יותר עם קבוצה טובה יותר, והאקסית שלו איבדה עוצמה. רוביו אמנם עשה קפיצת מדרגה העונה במינסוטה, אבל הקליעה החשודה שלו (30.6 אחוזים לשלוש) היא עדיין מגבלה שקשה להתעלם ממנה, בטח בתוך פאזל מלא בחלקים חדשים שהשתנה ללא היכר.
טוני בראדלי יגבה בקו האחורי את רודי גובר יחד עם אלוף היורוליג הטרי אקפה אודו, תאבו ספולושה יחזק את ההגנה הטובה ממילא, ודונובן מיטשל (שהגיע בתמורה לבחירה ה-24 טיילר לידון ולטרי ליילס) הוא הבטחה מסקרנת שאמורה לעזור לחפות על האבדות בקו האחורי. ועדיין, מדובר לכל היותר בחלקי חילוף טובים שלא מטשטשים משמעותית את האובדן. למרות ששחקנים שהיו חלק אינטגרלי ממערך מנצח (כמו ג'ו אינגלס, רודני הוד, דרק פייבורס וג'ו ג'ונסון) עדיין כאן, יוטה עשתה צעד אחורה. לא לזה היא פיללה. בסיטואציה שנוצרה העונה שלה תקום ותיפול על החסימות, הדומיננטיות והקפיציות של גובר.
אינדיאנה פייסרס
אחרי עונה בצל העצום של ראסל ווסטברוק ומופעי הטריפל-דאבלים הליליים, ברור שוויקטור אולדיפו יכול לתת הרבה יותר מ-15.9 נקודות ו-4.3 ריבאונדים בקבוצה שתהיה באמת בידיים שלו כמו אינדיאנה החדשה. דומנטאס סאבוניס הראה רק מעט ממה שיש לו לתת, ובאינדיאנה מודל 2018 הוא צפוי להשתפר.
טי.ג'יי ליף מעורר עניין בתחום הפוטנציאלים של הפייסרס, ודארן קולינסון, בויאן בוגדנוביץ' וקורי ג'וזף הם לא בהכרח פתרונות או תחליפים בעייתיים לקבוצה שאיבדה כוחות משמעותיים ומנוסים, ושינתה את פניה כמעט לחלוטין בקיץ סוער של מתיחת פנים. קוליסון, אולדיפו ובוגדנוביץ' צפויים גם לפתוח בחמישייה לצד טרנר בעמדת הסנטר, שהעונה הרבה יותר יהיה תלוי בו.
אבל כל הצירופים הללו עדיין לא מאפילים על הבור הענק שהשאיר פול ג'ורג', ועל התחושה המרחפת מעליהם שאינדיאנה הייתה יכולה לבנות משהו עמוק ומעניין יותר מהסיטואציה שנוצרה איתו, או לחלופין לעשות הכל כדי לשמור עליו אחרי שכבר הצהיר עבורה סוג של נאמנות ("זו הקבוצה שלי").
הייתה לו רק עונה אחת בחוזה, זה נכון, אבל החוזים של סאבוניס ואולדיפו רחוקים מלהיות התמורה המושלמת לכוכב שהוביל על גבו את הפייסרס למקום בפלייאוף. הסייען המרכזי שלו בהשלמת המשימה ג'ף טיג הלך למינסוטה, ואיתו עזב גם קלעי השלשות המוביל סי.ג'יי מיילס. בלי כל אלה, ועם שחקנים חדשים לא רעים אבל גם לא מצוינים, לאן אינדיאנה יכולה להגיע העונה?
לפנייה לכתב/ת 
