אימא בת שנה - שלבים בהתפתחות אימהית
מרגע שאנחנו יולדות, אנחנו נולדות מחדש כאימהות עם הקשיים, השמחה, האהבה וההתרגשות. אימא בת שנה מספרת על הדרך שעברה
עוד רגע אני חוגגת שנה. שנה מאז תינוקת קטנה ומטריפה ילדה אותי מחדש כאימא שלה. שנה בה אני בליווי התפתחותי של יועצות המשפחה וטיפת חלב, שנה בה בצעדי תינוק אני לומדת להיות אימא. שנה בה כשהיא בוכה אני נזכרת שלפעמים גם לי בא קצת לבכות, פעם מהתרגשות, פעם מהתאהבות ופעם מקושי. שנה בה גם לי בא שמישהו ישים גם אותי לרגע על מנשא, ישיר איזה שיר מרגיע ויזכיר לי שאני אימא בת פחות משנה.
המזל הוא שאין לה טלפון נייד. מעניין אם היא הייתה מחזיקה בידה את מכשיר הפלאים, האם גם היא היתה עוקבת אחר ההתפתחות שלי, משווה ומתעניינת אם כבר הרמתי את הראש? האם צלחתי את החודשים הראשונים ואני כבר מצליחה להסתכל קדימה. בטוח שיש לה מה להגיד על אימהות אחרות שהרימו ראש לפני, או ירימו הרבה אחרי, והכי מעניין אם היא חושבת שאני מחזיקה אותו יציב וכמו שצריך או שיש לה המלצות לשיפור.
0-3 חודשים
בתור אימא בת שנה, אני מקווה שהיא שמחה שלמדתי לאכול לבד ביד שמאל, כשהיא על הברכיים שלי. אוכלת הכל - מרק, חביתה וגם דג, בלי להפיל טיפה! מקווה שהיא גאה בשלבי ההתפתחות הפיזית מוטורית שלי, שמרים ביד אחת נסיכה ששוקלת עשרה קילו וביד השנייה עגלה ומשלוח מהסופר. מקווה שהיא גאה בי ששרדתי שלושה חיסונים בטיפת חלב פלוס ספירת דם של גיל שנה וגם בדיקה אצל רופא עיניים, כשכל בעלי המקצוע מבקשים ממני להחזיק את הידיים שלה ואני רק רוצה שמישהו יחזיק אותי.
מקווה שהיא יודעת שמבחינת התפתחות רגשית יש לי כבר ים של רגשות אשם, יש לי חרדת נטישה כל יום עבודה ארוך כשהיא לא לידי ויש לי גם פחד מזרים שנכנסים לי לפרטיות עם עצות ברמזור. האם גם לה יש בג'ימבורי פרלמנט חברות בו הן משוות מי חמודה יותר, מי צוחקת יותר, מי עושה שלום יותר, מי הולכת בסטייל, מי מזדחלת מאחור, מי מנוזלת, מי משלשלת, מי מתבכיינת?
6-9 חודשים
אם היא הייתה יכולה לשלוח לי איזו יועצת שינה, מעניין מה היא היתה מייעצת. האם להפסיק עם המנהג לנמנם כמה דקות בחניה לפני שאני עולה הביתה? האם להניח לי כשאני נרדמת על משטח הפעילות מכוסה בטטרה? ומה לגבי האבא, האם להעיר אותו באמצע חלון השינה בנענוע קל או בהרם הורד למיטה מהספה?
אני מקווה שהיא מתרשמת מזה שאני כבר אוטוטו עומדת לבד, על שתי רגליים. מתיישבת, מסתובבת, רוקדת איתה בשיעור ריתמיקה, נזכרת איך מתנדנדים בנדנדה, מטפסת בקלילות למגלשה, צועקת על הילד של השכנה, יודעת לפרוס ביד אחת שמיכה לדשא, מג'נגלת בין עבודה לשחרור מטפלת, מסוגלת לשמוע אותה צורחת באוטו בלי לחסום את אילון, מתלהבת מציפורים, שמחה לראות כלב, מתרגשת כשסבתא באה, צוהלת משיעור שחייה, נדהמת מיונים. מקווה שיש לה את הספר הזה בו היא רושמת את הפעם הראשונה שחייכתי אליה, פעם ראשונה שזחלתי למיטה על ארבע בליווי תמונה מכל גיל.
9-12 חודשים
אבל יותר מהכל אני מקווה שהיא מרגישה את ההתפתחות של קצב פעימות הלב שלי, את קפיצת הגדילה שעבר בפחות משנה לאחוזון תשעים וחמש, ברגישות, באהבה, בקרבה, בתחושת הודיה. מקווה שהיא שומעת איך הוא מתכווץ כשהיא בוכה, ורואה אותו מתרחב מכל חיוך שלה. היא קפיצת הגדילה של חיי.
וכשהיא מחייכת, כאילו אומרת לי כל הכבוד, בחיוך שיודע, אני יודעת שהיא בעצם אומרת, 'אימא, תנוחי, את כולה בת שנה', תפסיקי להשוות, כל החיים לפניך. יש לך עוד כל כך הרבה לאן להתפתח, כשתגדלי, תביני.
הכותבת יוצרת בימים אלו את הספר "לא שומרים בבטן - כל מה שלא מספרים להורים"
מה הדרך הטובה ביותר להרדים תינוק? ב"בייבי טוק" מנסים לפצח את הסוגיה:
לפנייה לכתב/ת 
