עד העונג הבא / טור
מכבי תל אביב היא מזמן לא הקבוצה של המדינה ללא נציג ישראלי אחד על הפרקט ונראית מנותקת מהמסורת. ועדיין, הדבר שמחבר אוהדים למשחק הוא הסיפורים מאחורי האנשים – ופייר ג'קסון הוא שחקן כזה שגורם לך להתרגש. עידו אשד מסכם
הניקוי היסודי שעשתה מכבי תל אביב בקיץ הרגיש קיצוני מדי. היא ויתרה על כל השחקנים למעט אחד, ושיחררה את כל הישראלים הבכירים. היא בנתה את הסגל הכי לא ישראלי בהיסטוריה של המועדון, שהוא גם בעל הניסיון המועט ביותר במשחקי יורוליג בין כל 16 משתתפות המפעל. יש לה מנהל מקצועי ומאמן קרואטים וסגל שחקנים שרובו אמריקני.
כשמכבי עלתה לשריקת הפתיחה עם חמישיית זרים, אפילו לא איתי שגב לרפואה וכעלה תאנה מקומי, הרגשתי שזו הקבוצה הכי מנותקת מהמסורת המכבית, מהקהל הרחב ומההוויה הישראלית, שהייתה אי פעם למועדון. וזהו שיאו של אפקט הבומרנג שהתחיל כשמכבי הובילה את הצפת הליגה בזרים כדי לשרת אותה באירופה. וכך נחסמו הישראלים המוכשרים שעכשיו טוענים שהם חסרים. ובהדרגה הפכה מכבי המפוארת לסתם קבוצה גלובלית שבסיסה בתל אביב. היא מזמן כבר לא הקבוצה של המדינה, ונשארה נטולת זהות, נטולת המשכיות, וללא יכולת הזדהות עמה אם אינך אוהד שרוף שלה.
גם המשחק האנמי והשטוח במחצית הראשונה לא יצר אפילו תחילתה של התלהבות, והוביל למחשבה שזו תהיה עונה יבשה וקשה לצפייה וליווי. וכך הנחתי שזו תהיה העבודה שלנו הפרשנים לאורך העונה: להתייחס רק לכדורסל, ללא רגש של ממש, ולהתרכז בצברים שמעניינים: שגב, משעור וזוסמן - ולקוות שיתקדמו, ולהתייחס למכבי כקבוצה קטנה-בינונית שרק ניהנה מהלחימה שלה ומניצחונות כנגד הציפיות.
אבל אז מגיע הרבע הרביעי, ואני נאלץ לשנות את התוכניות, ולהיזכר שהדבר שבאמת מחבר אוהדים לספורט הם הסיפורים מאחורי האנשים. ופייר ג'קסון הוא שחקן שממש מאלץ אותך להתרגש בשבילו וממנו. כי הוא נמצא כל הזמן במלחמה. שכל הזמן יש לו מה להוכיח, והוא מוכיח את זה על המגרש. שהוא לא נמוך מדי (1.78 מ'), שהוא מוכשר מספיק, שהוא קולע מספיק טוב (5 מ-5 לשלוש). שחי את חלום ה-NBA שלו דרך כל קבוצה בה הוא משחק, וניכר עליו שהוא מדמיין כל הזמן שהוא כבר שם. זה מאפשר לו לתת הצגה לפנתיאון ברבע הרביעי, לנצח כמעט לבדו עבור מכבי, ולהעניק גם לפרשנים חמורי סבר וכבדי מקלדת כמה דקות של אושר קטן, כמה חיוכים בלתי נשלטים ודופק מואץ קלות עם סומק בלחיים.
וגם מייקל רול הוא כזה. בתכנון המקורי כתבתי שהוא הזר המיותר. שהוא יושב על המשבצת של זוסמן ומשעור, שאין לו יכולות שמצדיקות הוספה שלו לסגל. אבל כשהוא משחק 32 דקות יציבות וחכמות, עם אחוזים טובים וכמעט בלי שגיאות, ומשמש כעזר כנגדו של ג'קסון, אני בעדו. במיוחד כשהוא למד כדורסל ב-UCLA, והקריב אזרחות טוניסאית כדי לשחק במכבי. ואם הוא ישמש כמורה ומדריך ליובל וכרם, יסביר להם איך משתמשים בכל כלי התקפי, איך שולטים במשחק גם בלי לגעת בכדור, ואיך לקחת החלטות נכונות ולבצע אותן באופן מדויק, אז הרווחנו פה משהו.
ויהיו עוד סיפורים, על קול שמנסה להזכיר שהוא שיחק עם לברון, על בולדן שמנסה להוכיח שהוא יכול לשחק ברמות האלה, ועל ספאחיה שבא מה-NBA כדי להראות שהוא התקדם ויכול לקחת קבוצה בינונית לגדולה. ואולי ג'קסון יאפשר למכבי להיכנס למודל הישן של קבוצה הבנויה מסביב לרכז פנומן שעושה הכל, במקום כל התבניות החדשות והאמורפיות. אבל בינתיים, גם בחסות ההגרלה המאוד נוחה, מכבי תל אביב מקבלת מרווח נשימה, הזדמנות לפתיחה חיובית, ואפשרות לשכנע אותנו שמבצע ניקוי האורוות שלה היה מוצדק, ואפשר ליהנות גם מקבוצה בינלאומית. את הביקורת (המוצדקת) על המבנה הלא ישראלי שלה נמשיך להשמיע, אבל במקביל גם ניתן לה צ'אנס לעניין אותנו ולרגש אותנו. עד העונג הבא.
לפנייה לכתב/ת 
