ורד שנהרגה בנפאל נטמנה: "כנפי הרוח לקחו אותך גבוה מדי"
בליווי מאות בני משפחה וחברים הובאה למנוחות ורד אביישר, שנהרגה בתאונה בנפאל, בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק המעיינות. אחותה הגדולה סיגל ספדה לה: "הלכת רחוק מדי ואנחנו נשארנו כאן בתוך ג'יפ מטלטל המתגלגל אל התהום. נפרדת מהעולם כמו שאת - יפה, רגועה ואהובה"
מאות בני משפחה וחברים ליוו בצהריים (ו') למנוחת עולמים בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק המעיינות את ורד אביישר (26) שנהרגה בשבוע שעבר בתאונת דרכים ברכס האנאפורנה בנפאל. ההספדים נישאו ברחבת בית הכנסת בקיבוץ הדתי ומשם יצא מסע הלוויה לבית העלמין.
ורד הייתה בת שלישית מבין שבעה אחים ואחיות. לאחר סיום לימודיה בתיכון שק"ד בקיבוץ שדה אליהו הסמוך, בחרה ללמוד בבית המדרש לנשים במגדל עוז, ולאחר מכן שירתה כמש"קית הוראה בחיל החינוך. ורד סיימה בקיץ האחרון לימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול פכ"ם (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה).
סיגל המשיכה ואמרה כי "צמחת במרחבים הפתוחים שבעמק וגדלת להיות ורד היפה, הרזה, עם התלתלים חסרי הרסן והחיוך המאיר. ורד המבריקה, חכמת הלב והשכל, ורד שמנגנת כמעט על כל דבר ושרה בקול פשוט ומדויק ישר אל הלב. ורד שסורגת את הכיפות הכי יפות בעולם, ורד המצחיקה שעושה שטויות וחיקויים. ורד שמתפללת, שלומדת, שמבקשת להיות קשורה בכל נימי נפשה לקדושה ולטוב. קיבלנו במתנה כמה שנים יפות יחד בירושלים, היית באה אלינו כל כך הרבה, מרגישה בנוח, שומרת על אחינעם פעם בשבוע באופן קבוע. התחלנו לדבר הרבה יותר, להיפתח, להיקשר מחדש בקשר של שתי אחיות בוגרות, לדעת יותר אחת על השנייה. ואני מודה כל כך על השנים האלה".
בהמשך סיפרה על הקולות ששמעה על הטיול. "חברים שטיילו איתך סיפרו שבנפאל בדרך כלל, כשישראלים נפגשים, הם שואלים אחד את השני איפה טיילת כבר ומה הטרק הבא? את החלטת שנמאס לך מהשאלות האלה וזה לא מעניין, ואת מתחילה לשאול שאלות מעניינות. אחת השאלות שבחרת לשאול כמה אנשים שפגשת הייתה - אם נשארו לך 30 יום לחיות מה היית בוחר לעשות? ככה היית, פשוטה, ישירה, עושה מה שנראה לך נכון ולא מה שכולם עושים. אמרת לאחת החברות שלך שעכשיו, אחרי שסיימת את התואר, את צריכה לפרוש כנפיים. ורד, כנפי הרוח שלך לקחו אותך גבוה מדי, רחוק מדי ואנחנו נשארנו כאן כמו בתוך ג'יפ מטלטל המתגלגל אל התהום. לפי מה שהבנו מאנשים שהיו איתך שם בתהום הנוראה, את לא סבלת ונפרדת מהעולם הזה ככה - כמו שאת, יפה, רגועה, שלמה ואהובה".
mmm.jpg "ורד אביישר ז\"ל")
לבסוף סיגל סיפרה על חגיגת שמחת תורה. "כמו בכל חג ושבת, אבא ואמא בירכו אותנו בברכת הבנים. בירכו אותי, בירכו את אלי ואז הגיע תורך. כאבנו כל כך את חסרונך, כל כך בכינו עלייך. אבא ואמא בירכו גם אותך. בבוקר החג, הקדישו לך כאן בבית הכנסת את ההקפה השנייה. עצמתי את העיניים והיית רק את לנגד עיני, רוקדת ושמחה וסוחפת אחריך את כולם, כמו בכל שנה. ידעתי שבדיוק באותה שעה את בדרך אלינו והרגשתי שאנחנו מלווים אותך הביתה בשירים ובריקודים".
האחות חזרה והודתה לכל האנשים שפעלו לסייע לורד ולבני המשפחה, בראשם אנשי משרד החוץ ואנשי חב"ד בנפאל. אחרי סיגל ספדה האחות חדווה שסיפרה על מפגש בדירתה של ורד בערב לפני נסיעתה לנפאל: "הסתכלתי לוורד בעיניים. היא חשבה שאני צוחקת, שאני לא באמת הולכת להגיד. אמרתי לה תקשיבי, אני אגיד שאת אחות מדהימה, ומקשיבה ומכילה במלוא מובן המילה. תמיד הבית והלב שלך פתוחים מתי שרק ארצה".
היא אמרה עוד כי "זה היה הדבר הכי נפלא בעולם. זאת לא הייתה עין רעה, זאת הייתה עין טובה מאוד. רק אחרי שהכול קרה נזכרנו פתאום בהתרגשות בערב הקסום הזה. לקח לי עוד זמן להבין שזה היה בלילה האחרון של ורד בארץ ושזכיתי להעביר אותו ממש לצידה". ורד הותירה הורים, יהודה ושירה, ושישה אחים.
לפנייה לכתב/ת 
