הדמוקרט שיסגור את השערים בפני הפליטים

אזרחי אוסטריה בחרו אתמול (יום א') בקנצלר הצעיר ביותר שידעה הרפובליקה אי פעם. סבסטיאן קורץ, שר החוץ בן ה-31 ומנהיג מפלגת העם (ÖVP) או בשמה החדש "הרשימה של סבסטיאן קורץ", זכה בכ-30% מקולות הבוחרים והוא צפוי להרכיב את הממשלה הבאה בווינה.

אין ספק, כי הפוליטיקאי הצעיר וחסר הניסיון הפרלמנטרי הצליח, בכישרון רב ובזמן קצר יחסית, להפוך לאחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר כיום על סדר היום באוסטריה בפרט ובאירופה בכלל, והוא עתיד להנהיג את המדינה בחמש השנים הקרובות (לכל הפחות). אך מי שמיטיב לבדוק את "תופעת קורץ" מקרוב, מגיע די מהר למסקנה, כי הוא מקדם אג'נדה בעייתית ביותר, במיוחד בהקשר לשילובם של הפליטים ביבשת.

סבסטיאן קורץ. צפוי להיות הקנצלר הבא(צילום: AFP)

העיסוק המועדף על קורץ בשנים האחרונות, בעיקר מאז מינויו לממונה על האינטגרציה במשרד הפנים, היה מציאת פתרונות לאתגרי ההגירה שעמה נאלצת החברה האוסטרית להתמודד. עיקר פועלו היה להילחם במה שכונה על ידו "ניסיון ההשתלטות מבחוץ של האסלאם הפוליטי על החברה האוסטרית".

תופעה זו מביאה, לטענתו, להתנגשות בין ערכים מוסלמים ופונדמנטליסטיים לבין ערכים דמוקרטיים ואוסטריים/אירופיים. על ידי כך שסגר גנים ומוסדות חינוך מוסלמיים בווינה וניסה לקדם חקיקה שתוביל לביטול כל סממני הלבוש הדתיים במדינה (הבורקה לדוגמה), ביקש קורץ להוות חזית לוחמת כנגד תופעת ה"סגרגציה", לטענתו, של מהגרים מוסלמים המובילה להסתגרות והפרדות מן החברה הכללית.

שאיפתו של קורץ הייתה לשלב את האחרונים כבר מגיל צעיר בחברה האוסטרית, על ידי הטמעת השפה הגרמנית בבתי הספר ומתן האפשרות להשתלב במעגלי העבודה כאזרחים שווי זכויות. זוהי דרכה של "חברה פתוחה", לדבריו. באשר לשאלה שעלתה רבות בתקשורת לגבי השתייכותו של האסלאם לאירופה, תשובתו הייתה נחרצת: "יש להילחם באסלאם הפוליטי בארצנו, אך לא באסלאם עצמו." עוד הוסיף כי, "אוסטריה היא ארץ האפשרויות ולכל אחד ואחת הזכות לחיות כאן ולהגשים את עצמו".

טענה זו נשמעה אולי טוב בזמן שנאמרה, אך מבחן התוצאה הראה, כי ה"נאורות" וה"פתיחות" שהפגין אל מול אותם מהגרים, התבררו כעורבא פרח כאשר נאלץ מאוחר יותר כשר חוץ להתמודד מול אתגר גדול אף יותר: "משבר הפליטים" שפקד את ארצו בקיץ 2015.

עם הגעתם של הפליטים, היה קורץ הכוח המניע העיקרי מאחורי סגירת שערי אוסטריה בפני "המהגרים הבלתי חוקיים" (זאת כחלק מסגירתו של "שביל הבלקן" ב-2016). צעד זה, ספג ביקורת נוקשה בעיקר מקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, אשר טענה כי "נקיטת מדיניות הגירה ברמה הלאומית בלבד מביאה להחלשת כוחו של האיחוד האירופי". קורץ, מצדו, טען כי "מהגרים בלתי חוקיים המגיעים לגבולותינו צריכים אמנם לקבל טיפול ראשוני, אך מיד לאחר מכן לחזור לארץ מוצאם או למחנות פליטים במדינות מעבר אחרות".

שתי שאלות ראוי שתשאלנה בנקודה זו: ראשית, כיצד יכול קורץ, שלבטח מגדיר עצמו כהומניסט וליברל נאור, להגדיר "פליטים" כ"בלתי חוקיים"? האם גברים, נשים וילדים אשר נאלצו בעל כורחם לברוח ממדינתם, להיפרד מבני משפחתם, עברו עינוי ים, אונס, התעללויות קשות ומוות בדרכם הארוכה והגיעו מפוחדים וחסרי כל לגבולות אוסטריה- הינם בלתי "בלתי חוקיים"? מניין ישיגו אשרות כניסה כאשר לפני רגע כמעט טבעו בים? השאלה השנייה היא: לאן בדיוק רוצה קורץ להחזיר את אותם "בלתי חוקיים"? האם לאותן ארצות מוכות מלחמות, רעב, מחלות ועוני? ההחלטה להחזיר את הפליטים הללו לארצות מוצאם פירושה גזר דין מוות עבורם. קורץ לבטח אינו חפץ בכך. אם כן, מדוע הוא מקדם מדיניות שכזו?

לפי המדגם האחרון, המפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט האוסטרי היא "מפלגת החירות האוסטרית" (FPÖ) הימנית-קיצונית בהנהגתו של היינץ כריסטיאן שטראכה. מפלגה זו ידועה בשנאתה הרבה כלפי זרים. אם קורץ יקים עמם קואליציה, תהה זו קואליציה ימנית-שמרנית מסוג קיצוני ביותר, אשר תבטיח חיים קשים מאוד למהגרים המוסלמים במדינה. ומי המדינה הבאה בתור?

עדי קנטור הינה חוקרת בתכנית מחקר אירופה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)