"כיפת ברזל": נושא מעניין, תסריט גרוע
דרמה שעוסקת בחרדים שמתגייסים לצה"ל נשמעת כמו רעיון מצוין, אבל תסריט דל וכתיבה ברמה של תלמיד יסודי הופכים את "כיפת ברזל" להיפך הגמור. נקודת האור: עלילת מתח מסקרנת
על הנייר זה נשמע כמו החלום הרטוב של כל גוף שידור – "תאג"ד" פוגשת את "שטיסל" ויחד הן פוגשות את הפריים טיים של קשת. אבל ל"כיפת ברזל", הדרמה החדשה של הזכיינית שעלתה הערב (ג', 21:00, ערוץ 2) ונעה סביב חרדים המתגייסים לצה"ל, יש עוד דרך ארוכה לצעוד לפני שתיכנס באותה קטגוריה של השתיים האחרות.
בחודשים האחרונים, בואכה הפיצול של ערוץ 2 לשני ערוצים, אופפת את הטלוויזיה תחושה מוכרת, שמזכירה במשהו את ימי טרום-המכרז של 2005, אז נשרה טלעד והשאירה את השבוע לרשת ולקשת. גם עכשיו הזכייניות נאבקות אחת בשנייה אבל הפעם לא על חיבת הרגולטור אלא על חיבת הצופים. למאבק הזה יש גם השלכות כלכליות – שוק הפרסום לא גדל אבל כל אחת מהזכייניות צריכה למלא כפול זמן אוויר בתוכן, ותוכן עולה כסף. ההיגיון אומר שכדי שהזכייניות ירוויחו – או אפילו יכניסו מספיק כדי לשרוד, הן צריכות למצוא דרך להוזיל את עלות ייצור התכנים שלהן. יכול להיות ש"כיפת ברזל" היא אחת התוצאות של המהלך הזה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"מסע בין כוכבים: דיסקברי" - עושה כבוד לספינת האם
"תרגיע": לארי דיוויד נופל וקם - וזה מצחיק
אולי הגיע הזמן לסיים? "טרנספרנט" יצאה מכל הארונות
זהו כנראה תור הזהב של סדרות ישראליות בעולם, ואחת הסיבות לזה היא שיוצרים ישראלים מצאו דרך למזג בין מכרה הזהב שנקרא ישראליות ובין איכויות תסריט ורמת הפקה בינלאומיות. זה עולם מטורף פה בחוץ והדרמה כמעט כותבת את עצמה. גיוס חרדים לצבא הוא סיטואציה כזאת, פיצוץ שממתין להתרחש - או כמו שמוכיחים הימים האחרונים כבר מתרחש – עם כל כך הרבה בשר: חרדים שמורדים בקהילה שלהם, מוקעים ממנה, לא נטמעים לגמרי בצבא ומודרים מהמשפחות שלהם בבית. תוסיפו לזה את העובדה שמדובר בנושא לגמרי לא שחוק מבחינה טלוויזיונית והנה לכם רעיון שיכול לפרנס כמה עונות טובות של דרמה איכותית.
אבל כל זה לבד לא מספיק, ו"כיפת ברזל" מבזבזת את כל המשאבים שלה על מסטיקים וקלפים. התסריט שלה דל, הסיטואציות שנבחרו להרכיב אותו נעדרות מעוף או רצון להעביר מורכבות ונראות כמו סטריאוטיפים מומחזים. הסצנות שאמורות להוביל שני סיפורי אהבה בין חיילות בבסיס לשני חיילים חרדים נשמעות כאילו הן נכתבו על ידי תלמיד ביסודי ובאופן כללי הדיאלוגים לא היו עומדים בסף של דרמת נוער יומית. אלון זינגמן, הבמאי של "שטיסל" שגויס למשימה, לא יכול באמת להפוך תסריט תפל לסדרה מרגשת, וכנ"ל שחקנים טובים, לא משנה כמה הם ישתדלו.
באופן מוזר על הרקע הזה בולטת לטובה יחסית דווקא עלילת המתח של הסדרה – עמרם אלקיים השבבניק (רועי ניק) שיחד עם חבר מבריח ערימת יהלומים בתוך מזוזה ומקווה לעשות את המכה. הוא מגיע ליחידה בטעות כשהוא מנסה לברוח מהחוק ועולה על האוטובוס לבקו"ם. אם כבר שבירת מוסכמויות, אלקיים נראה כמו דמות שאנחנו לא מכירים ומעניין לראות לאן היא יכולה להתפתח. אולי זה אף פעם לא מוקדם מדי לספין אוף?
