הדלפות, רבותיי, הדלפות
כשפירסמנו שלא נמצא מנגנון מימון לנתניהו - בלשכה ובסביבותיה חיבקו אותנו. כשפירסמנו שארנון מילצ'ן ביצע סיבוב פרסה מעדותו הראשונה - חיבקו חזק יותר. הבעיה איננה בהדלפות, אלא במה שעולה מהחומרים. המאמר התפרסם ב"ידיעות אחרונות"
אם יכול המפכ"ל רוני אלשיך להצביע על הישג מובהק מבחינתו, לא מבחינת התקשורת ולקוחותיה, הרי זה במאבק נגד ההדלפות. הרבה יותר מאשר במאבק נגד הפשיעה. יעידו על כך בצער ובתרעומת הכתבים הוותיקים. בדיקות פוליגרף ואמצעים נוספים הדמימו את חוקרי המשטרה וכינסו אותם בתוך עצמם כמו שבלולים. קובלנת נתניהו על "צונאמי של הדלפות" היא טקטית לחלוטין וצינית.
לא היה נבחר ציבור שחקירותיו מוגנו על ידי בונקר כזה. במשך חודשים היו מונחים בכספות להב 433, הרשות לניירות ערך ומשרד המשפטים חומרי חקירות מבלי שהתפרסם פרט מפרטיהן. עד שהחלו מצעדי עדים לא ידענו דבר. חישוב בלתי מחייב מלמד שעד היום העידו ונחקרו בחמשת התיקים המדוברים כמאתיים איש, בתיק 1000 בלבד העידו כמאה. במצב דברים כזה אי־אפשר שלא יזלוג משהו.
בראיון המפורסם לערוץ 20 התלונן נתניהו שאיננו מאותרג על ידי עיתונאי ש"יודע (שאין כלום) - כי יש לו מקורות לא רעים". כלומר, המקורות הללו, המשטרתיים והמשפטיים, מתדרכים שאין כלום. הנה, הבעיה איננה אפוא בהדלפות, אלא במה שעולה מהחומרים ומסתמן מהם. לפני כשנה כשפירסמנו שלא נמצא מנגנון מימון לנתניהו - בלשכה ובסביבותיה חיבקו אותנו. כשפירסמנו שארנון מילצ'ן ביצע סיבוב פרסה מעדותו הראשונה, מה שהוגדר במשרד המשפטים "פנצ'ר" - חיבקו חזק יותר. כשפירסמנו את קו ההגנה בעל הניחוח הביטחוני, "אני עוזר על פי התרומה לביטחון ישראל, עזרתי למילצ'ן כפי שעזרתי למאיר דגן שלא היה ידידי" - הפייסבוק שלו לא קיטר.
נתניהו בחר את שומרי הסף בזכוכית מגדלת כמו יהלומן, בתקווה שייטיבו איתו ועם משפחתו. לדוגמה, המועמד הטבעי והמוביל למפכ"ל המשטרה, ניצב בנצי סאו, נפסל מסיבה אחת ויחידה: נתניהו האמין שהוא מיודד עם איש העסקים רוני מאנה, שהיה ספונסר וידיד המשפחה ואחר כך הפך ליריב המשפחה. את ניצב זהר דביר הוא חשב למנות למפכ"ל לאחר כתבה בעיתון שנוא עליו, שייחסה לדביר מחדל באבטחת אמבולנס שהסיע פצועים מסוריה ובוצע בהם לינץ'. אם הם כותבים עליו כך, אמר, הוא לא יכול להיות רע. הוא אמר זאת יותר בבוטות, אני מעדן את הטקסט.
נושאי דבר ראש הממשלה עטו על המפכ"ל לשעבר אסף חפץ שהתראיין והגן על המפכ"ל אלשיך ועל המשטרה החוקרת. הם הגדירו אותו כמי שתמך באהוד ברק. בבחירות 1999 הביע חפץ תמיכה מילולית בברק. אבל בבחירות 2009, עשר שנים לאחר מכן, הוא תמך בנתניהו ואף היה מועמד ברשימת הליכוד לכנסת.
איש מראשי הממשלות לדורותיהם, משמאל ומימין, לא היה צדיק - אך כל אחד, מבן־גוריון עד אהוד אולמרט ועד בכלל, מרגע שנבחר ראה את טובת המדינה לנגד עיניו ולא את טובתו האישית. אצל נתניהו יגבר תמיד השיקול האישי על הלאומי. כך היה כשהקים את הממשלה עם הבית היהודי במקום ממשלת אחדות. כך היה כשהמאבטח זיו שב מירדן לאחר שראש השב"כ נדב ארגמן סיכם עם הירדנים באופן מפורט ומדוקדק מה יתפרסם ובעיקר מה לא יתפרסם. נתניהו התקשה להתאפק והזמין ללשכתו את המאבטח וצוות צילום ושיגר תיעוד לתקשורת. כי תמונה אחת שלו שווה אלף מילים של התחייבות המדינה. הוא העביר את מתווה הכותל ואת חוק הגיור תוך גרימת נזק היסטורי ליחסי ישראל ויהודי ארצות־הברית. הוא עשה זאת כדי לסתום את הגולל על הסיכוי שתקום ממשלת מרכז־שמאל עם החרדים. באמריקה אין אורתודוקסים ובישראל אין מפלגות רפורמיות וקונסרבטיביות. הוא שקל לבטל את מוסד הנשיאות המעוגן בהיסטוריה הישראלית ובחוק יסוד ובלבד שרובי ריבלין לא יהיה נשיא.
רבים, אני ביניהם, אינם מתלהבים למשל מתיק מעונות ראש הממשלה. יש בו הצבר גדול של מרמות קטנות וזיופים קטנים עבור אוכל. הבעיה האמיתית איננה מה אוכלים שם ועל חשבוננו - אלא מה מבשלים שם לנו ולמדינה.
הכותב הוא עיתונאי חדשות ערוץ 2
המאמר התפרסם ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
אמנון אברמוביץ'
צילום: ששון תירם
מומלצים
