משחקי הרעב / טור
למכבי תל אביב העונה אסור להיות נינוחה מדי, כפי שהייתה בחלקים נרחבים מהמשחק מול באסקוניה. היא צריכה להיות לחוצה ורעבה. ספאחיה גרסה 2.0 הוא מאמן מנוסה ורגוע שיודע גם להיות גמיש. וגם: למה היעדר הצברים בכל זאת מעיב על החגיגה
האווירה הייתה נינוחה מדי. לפני המשחק, בתחילתו, אפילו לקראת סיומו. רק כשבאסקוניה חזרה וכמעט השוותה (2 הפרש), הורגש קצת לחץ, קצת רעב... ומכבי תל אביב חייבת להיות רעבה, ולחוצה, ולהרגיש כל הזמן את הפער. מיינד דה גאפ. אסור לה להרגיש פייבוריטית. זו התכונה החשובה ביותר של קבוצה חדשה, אסור לה להיכנס מהר מדי למצב אוטומט. הכל חייב להיות ידני עם דאבל קלאץ'.
מכבי תל אביב ניצחה את באסקוניה 68:74
הפתיחה היתה אמורה לייצר רעב כזה, בגלל החמישיה הלא טובה של מכבי - עם קיין ובולדן, שניים שעוד לא התחברו לקבוצה, מול חמישיית בשר אגרסיבית של באסקוניה. אבל חילופים זריזים של ספאחיה מול טעויות רוקי של פאבלו פריג'יוני איזנו את המצב במהרה, ומכאן מכבי שלטה עד הסיום. בנינוחות.
טיוס יותר טוב מבולדן, כולם יותר טובים מקיין. ג'ייק כהן מצוין בהגנה, יכול לאיים משלוש ולא דורש את הכדור. פרחוסקי עדין לא מופעל מספיק טוב ואולי שעדיף שיעלה מהספסל. מצד שני, נוריס קול לא מרגיש טוב על הספסל אחרי ששיחק במיאמי עם לברון וזכה בשתי טבעות אליפות ב-NBA. האגו מדבר, ולפעמים בצדק.
באמת טוב לקבוצה כמו מכבי, שהספסל והחמישיה לא קריטיים, ואפשר להתאים הרכב לפי היריב והיום. צריך גם מאמן מנוסה ורגוע בשביל זה, וספאחיה גרסה 2.0 הוא כזה. לקראת סוף הרבע השלישי הוא העלה הרכב ביג בול - אבל זה לא התאים והוריד את ההפרש. ספאחיה לא נדבק והחליף תוך דקה. ברבע הרביעי הוא הוריד את תומאס לחילוף מוזר. אחרי דקה הבין את הטעות והחזיר אותו. יותר חשוב מתכנית משחק זו גמישות והתאמה...
וכבר בשלב זה, מכבי מתחילה לבנות גו-טו-גאיס. ובוחרים ללכת לשחקן הנכון. למשל על תומאס, כששנגליה עם ארבע עבירות. וכשמתברר שפייר ג'קסון פרק את המחסנית בבאמברג, נוריס קול לוקח אחריות וזורק את הכדורים המכריעים. שני מנהלי משחק שמשחקים טוב לבד וגם יחד זה נכס. מדד חשוב למועדון מכבי תל אביב - כמה שלשות זרקה? 21. אולי שתי זריקות רעות, אבל הרוב טובות שלא נכנסו. וזה מצוין, בלי קשר לאחוזים. זה אומר שיש קלעים ויש הנעת כדור שמאפשרת זריקה. תיזכרו במכבי של השנים האחרונות, או קצת בנבחרת ישראל בקיץ האחרון.
בכל פעם שאני נהנה מעוד אלי-הופ של אלכס טיוס, אני נזכר בקיץ שאחרי הזכייה ביורוליג ב-2014, ואיך ההנהלה (דור ב') עשתה לו את המוות ולא פתחה לו את החוזה כדי לתת לו הרגשה טובה והכרת תודה. זה גרר שנה של פציעות מדומות ושביתות איטלקיות, וכולנו הפסדנו. גם הנבחרת. הוא משחק חזק בכל מהלך. הוא קופץ לאותו גובה מוגזם. אין כאלה שחקנים... רק להעיף לו למנורות והוא יוריד לסל. ריבאונדר מצוין, חוסם מעולה בפיק אנד רול. והוא נראה רעב כמו ב-2014. גם בלי בלאט. ואפילו ישראלי לליגה.
והבהרה לגבי חשיבות הישראלים, בעיקר הצברים. קיבלתי הרבה תגובות לביקורת שלי בשבוע שעבר. נכון, טיוס ודיברתולומאו הם ישראלים, ג'ייק כהן קיבל אישור לשחק בנבחרת כישראלי. כולם טובים וראויים ומשלנו. זכותה של מכבי לשחק עם חמישיית זרים/מתאזרחים/מתייוונים וגרי צדק כמה שתרצה, אלה החוקים באירופה. הבעיה שלי היא שהיא מקבלת כסף מהמדינה (הקלת מס משמעותית) כדי לקחת מקומות עבודה מישראלים ולתת אותם לזרים, וזאת כדי "לייצג באופן מכובד את ישראל באירופה" (על פי טענתה). שמעון מזרחי אפילו קיבל על כך את פרס ישראל.
אפשר להתווכח על הכבוד שמכבי וירושלים מעניקות לנו באירופה עם גדודי הזרים. אבל למה המדינה צריכה לתמוך בתופעה הזו, מתוך הכיס של כולנו? בעצם לכל תושבי המדינה יש מניה בכל קבוצות ליגת העל. בלי ששאלו אותם, ובלי שאפשר למכור אותה. בבקשה - בטלו את הקלת המס על הזרים ואז תבחרו שחקנים באופן נקי ומקצועי. ורק בינינו, אם זוסמן ושגב היו משחקים, לא הייתם מרגישים קצת יותר טוב אחרי הניצחון? העיקר שיהיה עוד קצת רעב.
לפנייה לכתב/ת 
