בוי ג'ורג': "אנשים בישראל צריכים לראות אותי מופיע"
הזמר עתיר הלהיטים בוי ג'ורג' מסרב להתרגש מהגולשים שקוראים לו להחרים את ישראל, ומאמין שלהופעתו באזור יש משמעות גדולה. "אני חושב שהמסר שלנו חשוב היום יותר מאשר אי פעם", הוא אומר בריאיון ל-ynet, שבו גם מספר מה גורם לו לשוב לכאן בפעם השלישית ("זכיתי לקבלת פנים מופלאה"), מדבר על ילדותו כאאוטסיידר, וכמובן - נזכר בחולצה האייקונית עם הכיתוב הלא נכון בעברית: "לפחות הכוונה הייתה טובה"
עוד בטרם מתחיל הריאיון עם בוי ג'ורג', היינו חייבים הבהרה. מי שזוכר את הקליפ האייקוני של "Do You Really Want To Hurt Me", להיט הענק שלו מ-1982, ודאי זוכר את הזמר לובש חולצה ועליה הכיתוב בעברית "תרבות אגודה". צמד מילים שחובר יחד ללא היגיון, אך לא קשה להבין שהכוונה מאחוריו הייתה תרגום קלוקל למושג "קולצ'ר קלאב", הלהקה שהוביל אז (וגם היום). בעולם מתוקן הכיתוב על החולצה של בוי ג'ורג' היה אומר "מועדון תרבות", אבל הטעות כבר הונצחה והפכה להיסטוריה. לפחות הוא מודע אליה.
"הייתה לי את החולצה עם "תרבות אגדה", אבל זו היה טעות נכון?", הוא אומר בריאיון מיוחד ל-ynet מלונדון, לקראת הופעתו בישראל (7 בנובמבר, היכל הספורט יד אליהו בתל אביב). "לפחות הכוונה הייתה טובה". זה כמובן לא יהיה הביקור הראשון שלו בישראל. הרומן שלו עם הארץ התחיל ב-2010 כשביקר כאן והופיע בחוות רונית. הוא חזר לכאן שוב באוגוסט 2011 כשהופיע יחד עם מארק רונסון, לאחר שלקח חלק באלבומו "Record Collection", בשיר שנתן זריקת מרץ לקריירה שלו, "Somebody to Love Me".
"זכיתי בישראל לקבלת פנים מופלאה, אז היה ברור לי שאחזור", הוא נזכר. "כאמן אתה מגיב לחום". וזה לא הקשר היהודי היחיד שלו. "ג'ון (מוס, מתופף ההרכב. ש.ג) הוא יהודי, כמו רבים מחבריי הקרובים. יש לי חבר קרוב שנמצא איתי מאז גיל 15 ובכל שנה אני עושה יום כיפור, פסח וחגים אחרים. מאכילים אותי. אני אוהב אוכל. אני והיהודים, אנחנו אוהבים לאכול".
כמו כל אומן שמגיע לארץ, גם הוא עומד מול ניסיונות לגרום לו להתחרט ולבטל את הופעתו. "בכל פעם שאני מגיע לישראל יש כמות קטנה של ציוצי נגד, אבל עשרה ציוצים לא נחשבים למהפכה", הוא אומר. "אני חושב שאנחנו חיים בתקופה שאנשים שמסתכלים קצת יותר מידי ימינה, אז אני חושב שהמסר שלנו חשוב היום יותר מאשר אי פעם - אנשים בישראל צריכים לראות אותי".
זו לא הייתה דרך פשוטה עבור בוי ג'ורג', אפילו עוד בטרם התפרסם. עוד לפני שהפך לאחד הזמרים המשפיעים בכל הנוגע למשחקי פרפורמנס, הופעה ומגדר, הוא התמודד עם ילדות חריגה שבה התקשה לבטא את עצמו. לא קל להיות שונה, והוא יודע זאת מגיל צעיר. "גדלתי כשאני יודע ומודע לכך שאני שונה. כשאתה בן שש אתה לא באמת יודע שאתה שונה, ילדים אחרים אומרים לך את זה. אם אתה לא רוצה לשחק כדורגל ואתה מעדיף לשחק עם בנות ולאסוף תכשיטים אז גורמים לך להרגיש כמו אאוטסיידר. ואתה יכול לעשות בערך שני דברים עם זה: לאמץ את זה או להתחבא. למזלי אני אימצתי את זה ומוזיקה היא מקום הבריחה שלי".
