טרף קל / טור
המשחק הזה, יותר מכל ערב אחר, יותר מכל שער אחר, יותר מכל ניצחון בשנתיים ורבע האחרונות, הראה את הדומיננטיות של באר-שבע על מכבי ת"א. הבדל של שער בודד, זה הכל, אבל שווה ערך לתבוסה מהדהדת. אורי קופר על אלופה שנראתה ככריש, סגניתה שדמתה לדק-רקק, והנוק-אאוט של בכר לקרויף, שלא מסוגל להוציא מהקבוצה שלו יותר
כבר יותר משנתיים שהפועל באר שבע שולטת בליגה, וזה לא מעט זמן. היא ניצחה את הטוענת הנוספת לכתר כמה פעמים, נתנה לא מעט הצגות וזכתה בשתי אליפויות. אבל המשחק הערב בטוטו-טרנר הציג את הדומיננטיות שלה על הצהובים אולי יותר מכל ערב אחר, מכל שער אחר, ויותר מכל ניצחון. הבדל של שער אחד, זה הכל, אבל שווה ערך לתבוסה מהדהדת.
הרבה לפני התפתחות העלילה על הדשא, באר שבע הגיעה, בגישה ובהכנה שלה, כמו חתול, בעוד שמכבי התנהגה כמו עכבר. ברק בכר שיחק בדרך מסוימת, וג'ורדי קרויף המבוהל ניסה להתאים את עצמו אליו. בכר שוב שינה, קרויף התאים. ההולנדי לא ניסה ליזום, חלילה, כי הוא, כך שידר, העכבר המסכן, ואם יעז לתת לשחקנים שלו את האפשרות לחשוב שהם עדיפים, החתול ישלוף ציפורניים, יזנק ויטרוף. ואז הגיעה ההרחקה, והאלופה טרפה בכל מקרה.
איך שמכבי ת"א נראתה אחרי שבאר שבע נקלעה לנחיתות מספרית, זה הרבה יותר מביך מתצוגת הנפל מול אסטנה הקזחית. זה גם חושף עוד יותר את כל הבעיות שלה, ויש הרבה כאלה. מה עוד קרויף יכול היה לבקש? באר שבע הייתה ללא ג'ון אוגו, אולי השחקן החשוב ביותר במפגשים קודמים בין הקבוצות, חסרה את שני הבלמים הפותחים שלה, נמצאת בתקופה בינונית-מינוס, והורחק לה שחקן.
ועם כל זה, המשחק של הצהובים שידר נחיתות ותבוסתנות. כמו קבוצת תחתית שממשיכה לפחד גם אחרי שהיריבה העוצמתית ראתה כרטיס אדום. היא הסתכלה על באר שבע מלמטה.
במחצית, כשעוד לא נכבשו שערים, היה קשה שלא לעשות הקבלה ל-0:0 בין מכבי ת"א ומכבי חיפה, אז טל בן-חיים היה על תקן המורחק אצל הצהובים. מכבי של אתמול נראתה לא פחות רעה מאותה חיפה, בעצם יותר רעה, וכמו שגיא לוזון ספג אש, קרויף צריך לחטוף יותר.
לא רואים במכבי שיפור במשחקה משבוע לשבוע. אחרי אסטנה, קרויף סיפר שבשלב מסוים ויתר על המשחק, ואתמול, כשהתיישב על הספסל קצת אחרי השער השני שקבוצתו ספגה, זה הרגיש אותו דבר. אולי הוא פשוט לא יודע מה לעשות. בעולם וירטואלי, קרויף המנהל המקצועי היה קורא היום לקרויף המאמן ושואל אותו אם הוא באמת מאמין שהוא מסוגל לעשות יותר. כנראה שלא.
מהצד השני, בכר ניהל את המשחק מעולה. למרות שגם באר שבע לא בכושר מזהיר, השחקנים שלה נראו כמבינים שהם הטובים יותר. השחקן המצטיין לדעתי היה לואי טהא, לא רק בגלל חילוצי הכדור, אלא גם בזכות הדברים שלא נראים לעין, כמו מניעת המסירה לשחקני ההתקפה שמולו. גם בן ביטון ומהראן ראדי הציגו יכולת טובה, והחילוף של בן שהר בתומאש פקהארט עשה את העבודה. שהר פעל בשכל מהרגע שנכנס: הוא פינה שטחים לאחרים גם בשער הראשון וגם בשער שכבש.
אוהבים לקרוא למשחקים בין שתי קבוצות שרוצות אליפות "משחק עונה". הפעם זה באמת היה משחק עונה, אבל עם משמעות אחרת לצמד המילים. זה משחק שיכול לשנות את כל העונה עבור באר שבע, לטובה כמובן. זה היה ערב שמכניס ביטחון, שבו קיבלה גם את טוני ווקאמה, עם עוד שער מופרע שאף שוער לא יכול לעצור. פתאום באר שבע שוב נראית עוצמתית.
הקבוצות כבר הוקבלו פה לחתול ועכבר, אבל בדגל הענק שנפרש לפני המשחק דימו האוהדים את הפועל באר שבע דווקא לכריש שמגיע לנגוס במכבי ת"א. האמת? כך זה בדיוק נראה. כריש שטורף את דג הרקק חסר האונים.
לפנייה לכתב/ת 
